פרשת שפטים מה צריך דיין לעשות כדי לשפוט ? מהו משפט האמת ומה מקורו ? למה אדם יכול לקיים ואהבת לרעך כמוך רק במת או בנידון למוות ? כיצד זה קשור לתורת האבולוציה והברירה הטבעית ? לאן מובילה תורת האבולוציה ? איך ערך השוויון מסתדר עם תורת האבולוציה ? האם החברה המודרנית פועלת מתוך רציונאליות או מתוך חוסר הגיון מוחלט ? וכיצד זה קשור למתח בן החברה המודרנית לדת ? ‏ג'/אלול/תשע"ז

בס"ד
פרשת שפטים  מה צריך דיין לעשות כדי לשפוט ? מהו משפט האמת ומה מקורו ? למה אדם יכול לקיים ואהבת לרעך כמוך רק במת או בנידון למוות ? כיצד זה קשור לתורת האבולוציה והברירה הטבעית ? לאן מובילה תורת האבולוציה ? איך ערך השוויון מסתדר עם תורת האבולוציה ? האם החברה המודרנית פועלת מתוך רציונאליות או מתוך חוסר הגיון מוחלט ? וכיצד זה קשור למתח בן החברה המודרנית לדת ? ‏ג'/אלול/תשע"ז
דברים פרק טז

(יח) שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־ הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק:

(יט) לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם:

(כ) צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ: ס

מדרש תנאים לדברים פרק טז

(יט). לא תטה משפט שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי: לא תכיר פנים שלא תאמר איש פלוני עני איש פלוני עשיר: ד"א לא תטה משפט בממון לא תכיר פנים בדין שלא תושיב את הראוי למעלן למטן ואת הראוי למטן למעלן ושלא יהיה העני עומד והעשיר יושב: ד"א לא תכיר פנים והלא כבר נאמר (א יז) לא תכירו פנים במ' אלא זו אזהרה לחכמים כשהתלמידים יושבין לפניהם לא יהיו מלמדין לאחד ומניחין לאחד ואם עשו כן כאלו עבדו ע"ז שכך כת' אחריו צדק צדק תרד' לא תטע לך אש':

הקב"ה נתן לעם ישראל את הכוח והסמכות למנות שופטים ושוטרים ולעשות משפט צדק . ומשפט הצדק הוא לפי חוקי התורה שהקב"ה נתן לעם ישראל ואומר המדרש תנאים לדברים פרק טז

משפט צדק אמר הקדוש ברוך הוא לדיינין אם עושים אתם משפט אמת בארץ אני עושה עמכם צדקה מן השמים שנ' (תה' פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ואם מטין אתם את הדינין אתם מטין עצמכם לגיהנם לכך נאמר לא תטה משפט:

והבסיס של המדרש הוא מתהלים פרק פה פסוק יב

אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף:

ואומר המלבי"ם תהלים פרק פה פסוק יב

(יב) אמת מארץ תצמח, מדמה הדבר לצמיחת התבואה שיחברו בו השפע האלהית עם ההשתדלות האנושי, כי אם לא יחרשו ויזרעו ויכינו את הארץ להצמיח שדי תבואה לא תועיל השפע העליונה מהטל והמטר, רק אחר שהארץ מוכנת ונזרעת וצומחת אז יריקו השמים עליה טל ורביבים וברכת ה' כן האמת תצמח מארץ שהוא זכות התחתונים, שבזה יוכנו לקבל חסד ה', ואז צדק משמים נשקף שהוא החסד אשר יריק על מעשיהם שנקרא צדק כנ"ל:

כלומר יש אמת אחת שהיא האמת של הקב"ה שברא את העולם לפי התורה כמו שאומר הזוהר הקדוש פרשת תרומה תרגום

כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, לֹא הִתְקַיֵּם עַד שֶׁעָלָה בְרָצוֹן לִבְרֹא אָדָם שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וּבִגְלָלָהּ הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. כָּעֵת, כָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּמִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. אָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה וְקִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הִיא הַתּוֹרָה. מִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם.

ולכן כל משפט אמת חייב וצריך להיות לפי משפט התורה כי היא האמת והטבע של העולם ומשפט בניגוד לתורה או לא לפי משפטי התורה מובילים לגהנום כי זה ההפך ממשפטי התורה שהעולם נברא לפיו ונגד המהות של העולם .

וכדי לעשות משפט צדק אומרת לנו התורה שהדיין חייב להתרומם מעל הטבע האנושי ולהכניס את עצמו למקום שהוא ללא השפעות או פניות כדי לעשות משפט צדק וכדי להבין מה המציאות של האדם אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מה עמוד א

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה.

תוספות מסכת סנהדרין דף מה עמוד א

ברור לו מיתה יפה - י"מ משום דלרעך כמוך לא שייך מחיים דחייך קודמין

כלומר יש כלל שחייך קודמים ולכן אדם לא יכול באמת לעשות את המצווה של אהבת לרעך כמוך במאה אחוז כי לכאורה כל אדם אחר ולא משנה מי זה הוא מתחרה של השני ולכן אם אני נותן משהו מעצמי לאחר אני מחסר מעצמי ומגדיל את המתחרה שלי ולכן כאשר אני עושה את מצות אהבת לרעך כמוך לאדם חי אני מחסר מעצמי ומגדיל את המתחרה שלי וזה פעולה שהיא בניגוד לאופי של האדם שחייו קודמים ולכן אומרת הגמרא שאני יכול לעשות "ואהבת לרעך כמוך"  רק למי שיצא מתוך המתחרים שלי וזה אדם מת או אדם שנגזר עליו למות ואז יש לי יכולת לתת לו מבלי לחזק את המתחרה שלי . כלומר כל אדם בעולם עומד בפני עצמו וכל העולם מנגד הוא פוטנציאלית מתחרה שלו ואדם צריך לדאוג קודם כל לעצמו ואחר כך לאחרים זה לכאורה טבע האדם שנגזר מבריאת העולם וכדי שנבין את זה אביא את ההגדרה של תורה האבולוציה

תוֹרַת הָאֵבוֹלוּצְיָה היא תאוריה מדעית תוֹרַת הָאֵבוֹלוּצְיָה היא תאוריה מדעית הולכת ומתפתחת המסכמת את הבנתם של חוקרי הביולוגיה בתהליכי האבולוציה הביולוגית. תורת האבולוציה מקובלת כיום על ידי רובם המכריע של הביולוגים,[2] והיא כוללת בבסיסה ידע בדבר מנגנוני הורשה וגנטיקה, את תורתו של צ'ארלס דרווין על אודות אבולוציה דרך ברירה טבעית וכן התפתחויות מאוחרות יותר, כגון הסינתזה המודרנית..

וכדי שנבין מהי הברירה הטיבעית :

הנחות הברירה הטבעית

שונים זה מזה  בתוך אותו מין  פרטים שונים זה מזה

חלק מהשונות הזאת מועברת בתורשה לצאצאיהם

בכל דור נוצרים (או נולדים) יותר פרטים מאלה המסוגלים לשרוד

ההישרדות והרבייה של פרטים אינה אקראית. הפרטים שמצליחים לשרוד ולהתרבות, או אלה שמצליחים להתרבות הכי הרבה, הם הפרטים שלהם התכונות המתאימות ביותר.

כלומר סקירה של ההשתנות הטבע בעולם מראה על ברירה טבעית כאשר החזק שורד והחלש נעלם ומי שמצליח לשרוד בעולם זה החזק . ולכאורה הגמרא מכירה בסוג הטבע הזה שכל אדם עומד בפני עצמו כי חייו קודמים ולכן היא מבינה שהוא לא יכול לעשות את מצות "אהבת לרעך כמוך" ב 100 אחוז רק למי  שיצא מכלל המתחרים שלו . כלומר העולם בנוי עם חוקים מסוימים שהם חוקי הטבע ולאדם יש לו שני חלקים חלק אחד שהוא מהעולם הזה וחלק אחר שהוא צלם אלוקים כלומר האדם נמצא מצד אחד תחת אותם חוקי הטבע של העולם ומצד שני יש בתוכו את צלם האלוקים שנותן לו להתרומם מעל חוקי הטבע שלו וזה בדיוק מה שהתורה מבקשת שהדינים

(יט) לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם:

כלומר הדיין צריך להתרומם מעל טבע העולם ולהיכנס למקום שבו חלק מחוקי הטבע לא ישפיעו עליו וזאת כדי לעשות משפט צדק . הוא צריך להתעלם מקרוביו להתעלם מעני ועשיר להתעלם מצדיק או רשע ולהסתכל במשפט עם מבט נקי משיקולים אישים כדי שיוכל לעשות משפט צדק . כלומר החלק האלוקי ממעל נותן לא את היכולת להתרומם מעל חוקי הטבע .  

היהדות יכולה להסתדר יפה עם תורת האבולוציה הרי הקב"ה ברא את העולם עם חוקים מסוימים ואכן אנחנו רואים שיש חוקיות בעולם אבל ברא את האדם עם היכולת להתרומם מעל החוקיות שבאה לידי ביטוי בבחירה חופשית של האדם שמקורה בצלם אלוקים ששם באדם . ואכן צריך להיות איזה ממשק מסוים בן העולם עם החוקיות לעולם הרוחני ובתורת האבולוציה היא חלק מאותו מנגנון שהוא ממשק בן העולם הרוחני לעולם הפיזי דרכו ניתן לשנות דברים כמו שנאמר בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קט עמוד א

דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא וכו'. מאי עבוד? אמרי דבי רבי שילא: נבנה מגדל ונעלה לרקיע, ונכה אותו בקרדומות, כדי שיזובו מימיו, מחכו עלה במערבא: אם כן ליבנו אחד בטורא! (אלא) אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה. זו שאומרת נעלה ונשב שם - הפיצם ה', וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה - נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה - כי שם בלל ה' שפת כל הארץ

אבל עם ננסה להבין את החברה המודרנית שמתהדרת בלימוד תורת דרווין כיצד היא מסתדרת עם זה ? . כבר כתבתי בעבר שהאדם המודרני שלא מאמין שהקב"ה ברא את האדם לא יכול להגיד אני מאמין בתורת דרווין

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/06/blog-post_13.html

אבל בו נניח שהוא כן יכול להגיד את זה תורת דרווין מביאה אותנו למסקנה שהחזק מנצח והחלש נעלם . אם העולם שלנו הוא באמת רק תוצאה של הברירה הטיבעית המשמעות של זה שמהות המוסר של העולם זה הישרדות כלומר התפקיד שלי לשרוד לחיות והתפקיד של השני שלא תורם לחוזק שלי זה להעלם כי זה המנגנון של הברירה הטיבעת וכך כתוב בויקיפדיה

"מוצא המינים" תורגם לגרמנית תוך שנה ממועד יציאתו לאור, ורעיונותיו זכו להצלחה עצומה בגרמניה, יותר מאשר בכל מדינה אחרת.

לאורך המאה ה-19, מדענים שונים באירופה פיתחו תאוריות שהתבססו על הדרוויניזם החברתי ועיקרן היה חלוקת העולם לגזעים שונים, ובמיוחד לנחותים ולעליונים. בין המדענים היו הרוזן ארתור דה גובינו, שפרסם את ספרו "מסה על אי השוויון בין הגזעים האנושיים", ויוסטון סטיוארט צ'מברליין. בספריהם דובר על נחיתות העם היהודי. הם התבססו על הדרוויניזם החברתי כדי להמחיש מדוע הגזע הלבן הטהור הוא החזק ואמור לשרוד, בעוד היהודים הם גזע נחות שצריך להיכחד "למען טובת האנושות". תאוריות אלו, שמרכזן שנאת יהודים ביולוגית ולא דתית, היוו יסוד לאנטישמיות המודרנית כפי שהתפתחה במאה ה-19, והובילו במאה ה-20 לפיתוח תורת הגזע הנאצית .

ואכן ההיגיון של תורת האבולוציה חייב להוביל לתורת הגזע כי באמת כל התורה מדברת על הישרדות של אותם מינים (גזעים ) שהאבולוציה נתנה להם חוזק ועמידות ואם באמת זה "כל העולם" המסקנה המתבקשת זה תורת הגזע שבו החזק שורד והחלש נעלם . אם זה המצב יש לנו חוסר הגיון טוטאלי בן ניסיון להבין את העולם באמצעות תורת האבולוציה לבן השיויון שהיום זה תורת המוסר המובילה בעולם המודרני  . וכך כתוב על השויון

 שוויון מוסרי או שוויון ערך האדם - רעיון העומד בבסיס מרבית תפיסות השוויון ומהווה נקודת מוצא לדיון בשוויון. שוויון זה מבוסס על כך שמבחינה מוסרית ומעשית, קיים יסוד מהותי בלתי-ניתן לכימות, השווה בכל בני האדם ונמדד ביחס לעצמו. שוויון ערך האדם מניח כי קיימת שונות טבעית בין בני האדם, ועל כן כל צורה של שוויון חיצוני (כלומר - שוויון הנמדד ביחס למדד קבוע) פוגע בשוויון ערכם, הנמדד ביחס לעצמו. משמעותו שכל אדם הוא בעל ערך שווה וכאשר אנו מארגנים את ההסדרים המוסדיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים אנחנו צריכים להתייחס לאינטרסים של כל יחיד, אינטרסים כחירויות ומשאבים כלכליים וחומריים, כשווים. לכן כאשר קיימת חלוקה בלתי שוויונית של חירויות, הזדמנויות ומשאבים כלכליים אנו צריכים להציג הצדקה לאי השוויון. במונחים של הפילוסוף והמשפטן רונלד דבורקין - כאשר המדינה ואזרחיה מעצבים את המוסדות הציבוריים שלהם, העקרון המנחה צריך להיות - להתייחס לאינטרסים של כל אחד בכבוד ודאגה שווים.

העולם המודרני נמצא במצב של חוסר רציונאליות  גמור בן תאור העולם כתוצאה  של ברירה טבעית לבן הרעיון של שוויון שני הדברים הללו מנוגדים זה לזה וחוסר הרציונאליות הזאת באה לידי ביטוי בחוסר הסובלנות של החברה המודרנית לדת . הדרך היחידה שלהם להתמודד מול הרעיון של הדת הוא לא בניסיון להבין אותו או להתמודד איתו ברמה השכלית אלה לתייג את הדתיים  כאנשים שמאמינים ללא בסיס של רציונאליות כאשר המצב האמיתי הוא הפוך לגמרי והטקטיקה הזאת מיתרת מהם את ההתמודדות שלהן מול חוסר הרציונאליות המוחלט שהם נמצאים בו .

החילוניות הליברלית היא דת לכל דבר אבל ללא מימד של בסיס רציונאלי לקיומה וכבר כתבתי  על כך בעבר כיצד המלחמה של המדינה בדת זה מלחמה של דת בדת בפרשת קדושים ‏כ"ח/ניסן/תשע"ו

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2016/05/blog-post.html

פרשת ראה למה "ראה" זה ביחיד ו"לפניכם" זה ברבים ? איך ניתן לדעת מה זה ברכה ומה זה קללה ? למה על הר עיבל הר הקללה כתבו את התורה בשבעים לשון ? למה בחירה בן חיים ומוות זה בלשון יחיד ? כיצד ניתן לדעת איך בוחרים בחיים ? האם יש בחירה שהיא לא חיים ולא מוות ? ‏כ"ו/אב/תשע"ז

בס"ד
פרשת ראה למה "ראה" זה ביחיד ו"לפניכם" זה ברבים ? איך ניתן לדעת מה זה ברכה ומה זה קללה ? למה על הר עיבל הר הקללה כתבו את התורה בשבעים לשון ? למה בחירה בן חיים ומוות זה בלשון  יחיד ? כיצד ניתן לדעת איך בוחרים בחיים ? האם יש בחירה שהיא לא חיים ולא מוות ? ‏כ"ו/אב/תשע"ז
לעילוי נשמת נועה אסנת בת ציפורה שנפטרה היום

כתוב בדברים פרק יא

(כו) רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה:

(כז) אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם:

(כח) וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם: ס

ובדברים פרק ל  כתוב

(יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא:

(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:

(טז) אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:

(יז) וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע וְנִדַּחְתָּ֗ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֛יתָ לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַעֲבַדְתָּֽם:

(יח) הִגַּ֤דְתִּי לָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵד֑וּן לֹא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹבֵר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָב֥וֹא שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:

(יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:

ואומר [רבינו] בחיי דברים פרק יא

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. אמר "ראה" בלשון יחיד "ולפניכם" בלשון רבים, כי משה ידבר עם הכל, עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מדות שבהן נברא העולם והן מדת הדין ומדת רחמים שאין ענינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר "ראה" בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל, כענין: (קהלת א, טז) "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת", ולפי שהברכה והקללה הם זרוז להמון בקיום המצות והפחדם בעברם עליהן, לכך דבר עם ההמון ואמר "לפניכם".

כלומר בפרשה שלנו יש לשון יחיד ויש לשון רבים והכתוב מדבר על הברכה ועל הקללה ואומר רבנו בחיי שרק יחידים באמת יכולים ל"ראות" מה זה ברכה ומה זה קללה כי הם  "משכילים" כלומר למדו את התורה והבינו אותה על בוריה ולכן יש להם מושג אמיתי מה זה ברכה ומה זה קללה אבל לרוב העם שאין לו ידיעות עמוקות  אין הוא בקיא בכל התורה כולה הברכה והקללה נמצאת לפניהם באופן כללי ולכאורה הם צריכים את ההדרכה  של מי שיודע ו"רואה"  בשכלו כדי להבין ולבחור ב ברכה או בקללה כלומר מבלי לדעת את התורה ואת ההלכה אדם לא יכול לדעת מה זאת באמת ברכה ומה זה באמת קללה וכדי להבין את המורכבות של העניין אומר ה תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לז עמוד ב

ת"ר: ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו' - מה תלמוד לומר? אם ללמד שתהא ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל, הרי כבר נאמר: אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים, וכתיב: ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל! אלא להקדים ברכה לקללה; יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות? תלמוד לומר: ברכה וקללה, ברכה אחת קודמת לקללה, ואין כל הברכות קודמות לקללות; ולהקיש ברכה לקללה, לומר לך: מה קללה בלוים אף ברכה בלוים, ומה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם, ומה קללה בלשון הקודש אף ברכה בלה"ק, ומה קללה בכלל ופרט אף ברכה בכלל ופרט, ומה קללה - אלו ואלו עונין ואומרים אמן, אף ברכה - אלו ואלו עונין ואומרים אמן.

אומר התלמוד הבבלי שאומנם ברכה קודמת לקללה אבל הברכה והקללה שזורות זו בזו ביחד כלומר כל דבר יש בו ברכה ויכול להיות בו קללה אין באמת הפרדה מוחלטת בן ברכה לקללה והדברים משולבים זה בזה וצריך "ראיה " כלומר שכל עמוק ולימוד עמוק לדעת מה היא ברכה ומה היא הקללה ולכן על הר עיבל היכן ש,שמו" את הקללה כתבו את התורה בשבעים לשון במשנה מסכת סוטה פרק ז

הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (שם) באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן:

ונכתב בילקוט שמעוני תורה פרשת כי תבוא רמז תתקלח

וכתבת על האבנים [כז, ח], תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוהו שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב ואחר כך סדו אותו בסיד, א"ל רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה, א"ל בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא ושגרו נוטירין שלהן וקלפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו,

ואני מבין שאת הברכה ואת הקללה ניתן להבין רק על ידי לימוד התורה ולכן על הר עיבל כתבו את התורה בשבעים לשון כדי שיהיה מונח גם בפני אומות העולם להבין מה היא ברכה ומה  קללה ולכן יש בידי האדם היכולת לבחור בברכה או בקללה אבל כדי לבחור צריך לדעת את כל התורה כדי שנדע מה היא ברכה ומה היא קללה ולכן האפשרות היחידה של האדם שלא יודע את כל התורה להסתמך על אותם יחידים שכן יודעים אותם ודרכם להבין מה היא ברכה ומה היא קללה

דברים פרק יז

(יא) עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל:

ואומר הכלי יקר דברים פרשת שופטים פרק יז פסוק יא

כי כבר אמרו חז"ל (חגיגה ג ב) שמא יאמר אדם הואיל והללו מטהרין והללו מטמאין הללו אוסרין והללו מתירין היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר ניתנו מרועה אחד (קהלת יב יא) כולן אל אחד נתנן וכו', וקשה הלא הדרא קושיא לדוכתא וסוף סוף היאך אני למד תורה, אלא ביאור הדבר הוא שבכל דבר טומאה וטהרה יש כמה פנים לטהרו, וכמה פנים לטמאו, ואם התורה טהרתו הוא מפני שהצדדים המראים פני טהרה הם מרובים יותר מן הפנים המראים פני טומאה וכן להיפך, והוא הדין בדבר מותר ואסור, וכשר ופסול, ומטעם זה אמרו חז"ל (סנהדרין יז א) שאין ממנין לסנהדרין עד שיודע לטהר השרץ מן התורה, וטעמו של דבר שאם לפעמים צריכין להוראת שעה לפסוק נגד התורה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קיט קכו), אז יכול החכם או הנביא לצרף לסברת עת לעשות לה' אותן מיעוט סברות שכבר נדחו מחמת הרוב ולילך אחר המיעוט כהוראת אליהו בהר הכרמל, אבל אם אין החכם או הנביא יודע שום סברא אל ההיפך אז לעולם לא יטהרו אפילו בהוראת שעה והרי הוא מחויב לטהרו מטעם סמוך עת לעשות לה' למיעוט סברות הנוטין אל ההיפך ואתרע רובא דכנגדו, ואם בית דין שלמטה פוסקים טהור על דבר שהוא טמא מן התורה הואיל שיש סברות גם לטהרו סמוך רובא של בית דין שלמטה שהסכימו לטהרו אל מיעוט סברות שיש לו בלאו הכי לטהרו ואתרע רובא של טומאה, כי נתן ה' כח גם לבית דין שלמטה לעשות סברות לכאן ולכאן ונתרבו הסברות הנוטין לצד טהרה. ועל כן יפה אמרו חז"ל (חגיגה ג ב) עשה אוזנך כאפרכסת וקנה לב לשמוע דברי המטהרין ודברי המטמאין, כי כפי האמת כל אדם צריך לכל הסברות כי אי אפשר לו להיות מן הסנהדרין עד אשר יהיה ידו בכל הסברות, ומטעם זה ראוי לקבל מהם אפילו אם אומרים על ימין שהוא שמאל מצד אותן סברות הנוטים גם לצד שמאל וזה דרך נכון מאד:

כלומר כדי להבין מה ברכה ומה קללה צריך להבין לדוגמה מה טהור ומה טמא ורק אלו שיש בידיהם את כוח התורה ואת כוח הסברה יכולים להכריע את ההלכה לכאן או לכאן אבל אלו שאינם בקיאים התורה לא יכולים להכריע . כל זה מדובר בהכרעה מה היא  ברכה ומה היא  קללה אבל כאשר התורה מדברת על בחירה בחיים או במוות התורה מדברת רק בלשון יחיד

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע ואחר כך (יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:

כלומר רק בלשון יחיד ולא בלשון רבים ואני רוצה להסביר את ההבדל למה בתחילת פרשת ראה מדובר ביחיד ורבים וכאן מדובר רק ביחיד וההסבר של התורה

(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס

כלומר לאחר מתן תורה נתן הקב"ה לכל אדם את היכולת לבחור בחירה אישית בחיים או במוות בטוב או ברע כי גם אם האדם לא יודע האם הדבר הוא ברכה או קללה כמו שהראנו למעלה הקב"ה נתן לכל יהודי  כלים חזקים כיצד לבחור בחיים ולא במוות בטוב ולא  ברע גם אם לא ברור לו ב 100 אחוז האם הבחירה שלו זה בברכה או בקללה והכלי החזק ביותר הוא לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אהבת התורה והקב"ה  . ברגע שיש בך את האהבה לתורה ולקב"ה יש לך את כל הכלים  לעשות גם דבר שנראה לך לא נכון לא בגלל שהוא לא נכון אלה שאין לך עדיין את הכלים להבין למה הדבר נכון אבל אם אין בך אהבה לקב"ה ולתורה כל דבר שנראה לדעתך לא נכון יהיה לאדם  מאוד קשה לעשות דבר שהוא לא מבין אותו או חושב שלדעתו הוא לא נכון ואז במקום לבחור בחיים אתה בוחר במות אתה בוחר בקללה ולא בברכה .

ואומר התלמוד בבלי מסכת יומא דף עב עמוד ב

אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה, זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה. והיינו דאמר רבא: דאומן לה – סמא דחייא, דלא אומן לה – סמא דמותא.

ולכן הבחירה בחיים או במוות בטוב או ברע היא על היחיד שצריך לעשות את הבחירה שלו וכל בחירה  שלו היא או בחיים או במוות  או בטוב או ברע . ואם האדם לא יודע מה טוב ומה זה רע מה היא ברכה ומה היא קללה יש לו מחויבות לשאול את מי שיודע ואלו הם תלמידי חכמים שבקיאים בתורה .

ויש תופעה שאנשים מסתמכים על כאילו "רבנים"  ללא יראת שמים שלא באמת יש להם ידע תורני רחב ויראת שמים כמו שצריך להיות רב גדול בישראל וכאן התשובה היא פשוטה מאוד כי כאשר אתה בוחר רב כזה או אחר אתה חייב להבין שזה בחירה בן חיים למוות ובדיוק אותו מאמצים שתעשה כאשר חס וחלילה יש בעיה רפואית חמורה אדם עושה את ההשתדלות והברורים למצוא את הרופא המעולה ביותר ומוכן להשקיע את כל ההון שלו בדבר כי זה עניין של חיים ומוות אומרת לנו התורה שאותו הדבר בנושא המצוות כי עניין המצוות זה עניין של חיים ומוות ולא עניין בשולי החיים .

והרבה פעמים הבחירה בחיים היא קשה וארוכה ולכן צריך את אהבת התורה כדי לבחור בה כמו שאומר הילקוט שמעוני תורה פרשת ראה רמז תתעה

ברכה וקללה [יא, כו] למה נאמר, לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזו מהן שנרצה, ת"ל ובחרת בחיים, משל לאדם שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם שאתם רואים שביל זה שתחלתו מישור כשתים ושלש פסיעות מהלך במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואים את שביל זה שתחלתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת למישור, כך אמר להן משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהן מצליחים בשנים ושלשה ימים הן מצליחין בעוה"ז וסופן לדחות באחרונה, שנאמר כי לא תהיה אחרית לרע,

לסיכום התורה מחיבת את האדם לבחור בחיים ולא במוות ונותנת לו את הכלים לעשות את זה גם אם הרבה פעמים לא ברור לאדם מה הבחירה הנכונה ואחריות זו מוטלת על כל יחיד ויחיד ללא יוצא מהכלל ואדם צריך לדעת שכל בחירה שלו זה או בחיים או במות אבל כדי לעשות את זה צריך שיהיה לאדם אהבת התורה ואהבה של הקב"ה כי הבחירה בחיים היא הרבה פעמים בחירה בדרך הקשה ולא הקלה וכל אחד צריך לדעת שכל בחירה כזו היא בחירה או בחיים או במוות .

פרשת עקב מהו התהליך הגורם לאבדון ? מה גורם גסות רוח ? מה גורם גבהות לב ? מה קורה כאשר אנחנו שוכחים מי הוציא אותנו ממצרים ? מה הפילוסופיה של פרעה ומה הקשר לפילוסופיה המודרנית ? למה התרבות המערבית בדרכה לאבדון ? ‏י"ט/אב/תשע"ז

בס"ד
פרשת עקב מהו התהליך הגורם לאבדון ? מה גורם גסות רוח ? מה גורם גבהות לב ? מה קורה כאשר אנחנו שוכחים מי הוציא אותנו ממצרים ? מה הפילוסופיה של פרעה ומה הקשר לפילוסופיה המודרנית ? למה התרבות המערבית בדרכה לאבדון ?  ‏י"ט/אב/תשע"ז

כתוב בפרשה שלנו את התהליך של מי שרוצה להגיע לאבדון כתוב דברים פרק ח

(יא) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם:

וההמשך דברים פרק ח

(יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:

דברים פרק ח

(יז) וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה:

דברים פרק ח

(יט) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן:

וממשיכה התורה ונותנת דוגמה

דברים פרק ח

(כ) כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְקֹוָק֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹּאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

וצריך להסביר את התהליך הזה שמרמזת התורה . תחילת התהליך להגיע לאבדון זה גסות רוח ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ה עמוד א

וכתיב: השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך, וכדרבי אבין אמר רבי אילעא, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא: כל מקום שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא בלא תעשה. דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרב אסי, וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי: כל אדם שיש בו גסות הרוח - לסוף מתמעט, שנאמר: רומו מעט; ושמא תאמר: ישנו בעולם? ת"ל: ואיננו;

ואומר המדרש תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה כט

ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מי שיש בו גסות הרוח נעקר מן העולם,

והמדרש מביא את דור המבול ואת אנשי סדום ואת סנחריב ואת פרעה אבל מביא גם את שאול תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה כט

שאול מלך ישראל גסות רוח היתה בו, לפיכך נהרג ונעקרה ממנו מלכות, שנאמר ויאמר שמואל ומה קול הצאן וגו' ויאמר שאול מעמלקי הביאום וגו' (ש"א =שמואל א'= ט"ו י"ד וט"ו), משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לבנו, בני, גדור שדה זו, עדור שדה זו, השקה שדה זו, גדר מקצתה ולא גדר כולה, עדר מקצתה ולא עדר כולה, השקה מקצתה ולא השקה כולה, כיון שבא אביו אמר לו, בני עשית כל מה שפיקדתיך, אמר לו, וכי מאחר שלא עשיתי למה פיקדתני, מיד מחזיר פניו באביו, שנאמר ויאמר שאול אל שמואל יען אשר שמעתי בקול ה' וגו' (שם /שמואל א' ט"ו/ כ'), ולא עוד אלא שמשמר קינאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם, מה שנצטוה לעשות לא עשה, עתה לך והכית את עמלק (שם /שמואל א' ט"ו/ ג'), מה שלא נצטווה לעשות עשה, הרג את נוב עיר הכהנים (וגו'), וזלזל בעריות ונתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי וגו', ושאל באוב וידעונים, והרבה לעשות תועבות גדולות בישראל, לפיכך נהרג ונעקרה מלכותו.

כלומר ההתחלה של האבדון זה גסות רוח שמרחיקה את האדם מהקב"ה שמתחילה בהבנה "שאני " יותר חכם וגורמת לזלזול  במצות של הקב"ה במצות לא תעשה כמו שאומרת הגמרא וכמו שהמדרש מביא על שאול והתורה מזהירה אותנו שלא נשכח את כל המצות של הקב"ה מתוך רצון "להבין " את התורה כמו שאני רוצה כמו דעתי שנובעת מתוך גסות רוח לחסר או למעט את התורה . והשלב הבא הוא פסוק (יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:

אומר ירמיהו פרק יג פסוק טו

שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ כִּ֥י יְקֹוָ֖ק דִּבֵּֽר:

ועל זה מפרש הרד"ק ירמיהו פרק יג פסוק טו

(טו) שמעו אל תגבהו - לא תתגאו ותחשבו עצמכם כי המוסר והחכמה עמכם ואינכם צריכים לשמוע מוסר האל על ידי נביאיו לא תעשו זה:

כלומר השלב השני לאחר שאני ממעט או מוסיף מדעתי על התורה זה השלב בו "האני" שלי מתחיל להיות העיקר הוא מתרומם וגובה וה"אני"  שוכח את העיקר שעם ישראל יצא ממצרים וקיבל את התורה ולפי ההבנה שלי את יציאת מצרים אני שוכח שהיה בריאה מחדש של העולם ביציאת מצרים בו עם ישראל קיבל על עצמו את התורה כתנאי לקיום העולם יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם וזה השלב שבו "האני " נהפך לעיקר ולא התורה והקב"ה .

והשלב הזה שבו "האני"  נהפך לעיקר זה להגיע לשלב לפני יציאת מצרים בו מי ששולט בעולם זה פרעה

וכך אומר יחזקאל פרק כט

(ג) דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

מלבי"ם יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) התנים הגדול. המצרים היו מאמינים שהיאור נילוס הוא קדוש ושהתנינים הגדולים שבו יש בהם אלהות, ושיש תנים אחד הגדול מכולם שהוא מושל על כולם והוא ברא את עצמו ואת היאור, והמשיל אליו את פרעה בכחו, שהוא י"ל בארץ הכח עצמו שיש להתנים ביאור, וע"כ קראו בשם התנים הגדול, שהוא רובץ בתוך יאוריו שהיאורים כולם ומה שבם שייך אליו, והוא מתפאר שהיאור הוא שלו כי הוא בראו, וכן שעשה א"ע עם היאור שבו תלוי אושר ארץ מצרים:

ואומר מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר זה ללכת לזמן לפני יציאת מצרים בו אומר פרעה אני עשיתי את עצמי כלומר חס וחלילה אין קב"ה בעולם אני בראתי את עצמי כל העולם כולל אני .  אני בראתי את עצמי .

והשלב הבא זה פסוק (יט) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן:

כלומר התהליך של גסות הרוח מביא את האדם לא לעשות את כל מצות השם וזה מביא לרם לבבך שזה התרכזות באני  וההתרכזות באני מביא לשכוח מי הוציא אותנו  ממצרים ונתן לנו את התורה וזה מביא לפילוסופיה של פרעה אני עשיתי את עצמי וזה מביא אותי לאבדון וכדי להבין מה זה אבדון נביא את הזוהר . אומר הזוהר הקדוש

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְעָה מְדוֹרוֹת יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם בַּאֲשֶׁר נִדּוֹנִין הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְשִׁבְעָה פְּתָחִים יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם כְּנֶגֶד שִׁבְעָה פְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם. כְּנֶגְדָּן יֵשׁ לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע שִׁבְעָה פְּתָחִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאֵלּוּ הֵם: אֹפֶל, צַלְמָוֶת, שַׁעֲרֵי מָוֶת, בְּאֵר שַׁחַת, טִיט הַיָּוֵן, שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן. וְשָׁם נִדּוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְשָׁם יְצַפְצְפוּ בִּתְשׁוּבָה. וְנִשְׁמָתָם שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹגְעִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַעֲלִים אוֹתָם מִשְּׁאוֹל, שֶׁהוּא הַמָּדוֹר הַשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

וּמִי שֶׁנִּכְנָס בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא אֲבַדּוֹן, שׁוּב אֵינוֹ עוֹלֶה, שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנָס בַּשְּׁאוֹל, עוֹלֶה בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (חנה ב) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתִּי קוֹלִי.

כלומר התורה מתארת תהליך המביא את האדם לאבדון כי התהליך שמתחיל בגסות רוח והכוונה שאדם מכניס את עצמו למצב שבו הוא "מבין " יותר טוב מה לעשות מהקב"ה ומתחיל לזלזל במצות מסוימות ואפילו בחלקם וגורם לעצמו לגבהות הלב ומשם הדרך לשכוח לחלוטין את הקב"ה שנתן לנו את התורה וברא את העולם מחדש ביציאת מצרים היא קצרה ואז מגיעים לרגע שבו האני נהפך למרכז של החיים וזה מוביל את האדם לאבדון מקום שלא ניתן לצאת ממנו . אחרי מתן תורה הוטבע בבריאה את התנאי יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם ואדם שרואה בעצמו את הבורא של עצמו כמו פרעה מאבד את עולמו לגמרי והדרך היחידה שלו לא לאבד את עולמו זה מה שהגמרא אומרת ואומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף ה עמוד א

ואם חוזר בו - נאסף בזמנו כאברהם אבינו, שנאמר: והומכו כַכֹל יקפצון, כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל, ואם לאו - וכראש שבולת ימלו.

שנאמר באיוב פרק כד פסוק כד

ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט׀ וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ:

ומפרש החברותא סוטה דף ה עמוד א

ואם חוזר בו מגסות הרוח ונעשה עניו, נאסף בזמנו כאברהם אבינו.

שנאמר - "והומכו". שאם חזר והנמיך עצמו, "ככל", יהא סופו כאותן שנאמר בהן הברכה שמותם יהא בבחינת "יקפצון", שמשמעותו שמתים מן העולם מות ישרים, וזה כאברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו, באברהם כתוב "וה' ברך את אברהם בכל", וביצחק כתוב "ואוכל מכל", וביעקב כתיב "וכי יש לי כל". ואם לאו, אם שוב חזר בו לגסות הרוח - "וכראש שבולת ימלו".

וכבר כתבתי בעבר שהפילוסופיה של פרעה אני עשיתי את עצמי זה בדיוק המהות של הפילוסופיה הליברלית המודרנית שהיא היום הפילוסופיה העיקרית בעולם המערבי

ובפרשת בא ‏ה'/שבט/תשע"ו כתבתי :

  ועכשיו נברר את הפילוסופיה המודרנית ( ויקיפדיה )

ליבֶּרליזם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות')‏^[1] היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרון חירות האדם. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, חופש הדת, זכות הקניין, חופש הביטוי ושוויון בפני החוק ומתנגד למדיניות אטטיסטית ומשטר אוטוריטרי.

ומה המשמעות של חרות האדם ?   (ויקיפדיה )

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שהוא אינו מעניק אותה לאדם.

אם נבין את המשמעות של הליברליזם וחרות האדם לעומק מאין נובע האוטונומיה של כל אדם ? מה מקור הסמכות של האדם לחרות אוטונומית ?   וכאן יש שלוש  אפשריות אם האדם נברא ע"י הקב"ה הרי ברור שאין לו חרות כי כל מהותו של האדם נובע מהבורא כי הוא ברא אותו וגם אם הקב"ה נתן לו זכות בחירה חופשית הוא נתן לו את הבחירה החופשית כדי שיוכל לקבל שכר על הבחירה בטוב ולא ברע ולכן האדם הוא לא אוטונומי . ואם נגיד שהאדם נברא בעולם של חוקי טבע ע"י תהליך של מצב > חוקים > >תוצאה >מצב >חוקים > תוצאה הרי כבר הוכחנו שאז לא רק שאין לאדם יכולת בחירה אין דבר כזה אדם כי הוא רק תוצאה של תהליך של מצב >חוקים >תוצאה כמו כל תהליך פיזיקאלי ובמקרה כזה אין לאדם יכולת לחשוב ולא להחליט ובטח הוא לא נמצא במצב של "חרות האדם" אלה נמצא בתהליך אין סופי של מצב >חוקים> תוצאה . ולכן האפשרות היחידה שנותרת כדי להסביר את חרות האדם היא הפילוסופיה של פרעה שמפרש ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר אני בראתי את עצמי אני "הקב"ה"  של עצמי ולכן יש לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי "ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "

וזה בדיוק על מה שמדברת הפרשה שלנו התהליך ממצב של גסות רוח לאבדון וההצלה היחידה שנשארת לאותם אלו שבחרו בפילוסופיה של פרעה זה כמו שנאמר באיוב  ‏ וְֽהֻמְּכ֗וּ הנמיכו את עצמכם כדי לראות את העולם שברא הקב"ה ותצילו את עצמכם מהאבדון וכמו שאנחנו רואים שכל העולם המערבי נמצא במצב של התמעטות כמו שמסבירה הגמרא וכך כתוב באתר סיקור ממוקד

"האויב הגדול ביותר לתרבות המערב נטול פנים. אין זה מחבל חגור בחגורת נפץ, גם לא גלי הגירה מהעולם השלישי או איום צבאי מצד מעצמות עולות. הירידה החדה בילודה בקרב מדינות אירופה ויפן, מאיימת להכחיד פשוטו כמשמעו מספר רב של תרבויות באירופה בתוך מאה שנה. האם מפנימות המדינות בסיכון את גודל האתגר והסכנה?"

ולכן מסיימת התורה בדוגמה

(כ) כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְקֹוָק֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹּאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

וכבר כתבתי בעבר שלאחר מתן תורה לעתיד לבא רק מי שיקבל על עצמו את כל התורה כולה בצורה אמיתית רק הם יישארו לעתיד לבא וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב באחרית הימים

והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו [וגו'],

 

אומרת הגמרא שברגע האמת מי שיכנס לעם היהודי אבל באמת לא שייך לעם ישראל ואין לו את חביבות המצוות  ואת אהבת השם שיגרום לו להישאר בתוך העם היהודי ברגע האמת  יעזוב ויבעט במצות .

ומי שלא יישאר באחרית בתוך המצוות מקומו יהיה לדיראון עולם כלומר למקום שאין ממנו תקומה הוא מקום האבדון .