פרשת ראה למה "ראה" זה ביחיד ו"לפניכם" זה ברבים ? איך ניתן לדעת מה זה ברכה ומה זה קללה ? למה על הר עיבל הר הקללה כתבו את התורה בשבעים לשון ? למה בחירה בן חיים ומוות זה בלשון יחיד ? כיצד ניתן לדעת איך בוחרים בחיים ? האם יש בחירה שהיא לא חיים ולא מוות ? ‏כ"ו/אב/תשע"ז

בס"ד
פרשת ראה למה "ראה" זה ביחיד ו"לפניכם" זה ברבים ? איך ניתן לדעת מה זה ברכה ומה זה קללה ? למה על הר עיבל הר הקללה כתבו את התורה בשבעים לשון ? למה בחירה בן חיים ומוות זה בלשון  יחיד ? כיצד ניתן לדעת איך בוחרים בחיים ? האם יש בחירה שהיא לא חיים ולא מוות ? ‏כ"ו/אב/תשע"ז
לעילוי נשמת נועה אסנת בת ציפורה שנפטרה היום

כתוב בדברים פרק יא

(כו) רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה:

(כז) אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם:

(כח) וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם: ס

ובדברים פרק ל  כתוב

(יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא:

(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:

(טז) אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:

(יז) וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע וְנִדַּחְתָּ֗ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֛יתָ לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַעֲבַדְתָּֽם:

(יח) הִגַּ֤דְתִּי לָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵד֑וּן לֹא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹבֵר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָב֥וֹא שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:

(יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:

ואומר [רבינו] בחיי דברים פרק יא

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. אמר "ראה" בלשון יחיד "ולפניכם" בלשון רבים, כי משה ידבר עם הכל, עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מדות שבהן נברא העולם והן מדת הדין ומדת רחמים שאין ענינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר "ראה" בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל, כענין: (קהלת א, טז) "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת", ולפי שהברכה והקללה הם זרוז להמון בקיום המצות והפחדם בעברם עליהן, לכך דבר עם ההמון ואמר "לפניכם".

כלומר בפרשה שלנו יש לשון יחיד ויש לשון רבים והכתוב מדבר על הברכה ועל הקללה ואומר רבנו בחיי שרק יחידים באמת יכולים ל"ראות" מה זה ברכה ומה זה קללה כי הם  "משכילים" כלומר למדו את התורה והבינו אותה על בוריה ולכן יש להם מושג אמיתי מה זה ברכה ומה זה קללה אבל לרוב העם שאין לו ידיעות עמוקות  אין הוא בקיא בכל התורה כולה הברכה והקללה נמצאת לפניהם באופן כללי ולכאורה הם צריכים את ההדרכה  של מי שיודע ו"רואה"  בשכלו כדי להבין ולבחור ב ברכה או בקללה כלומר מבלי לדעת את התורה ואת ההלכה אדם לא יכול לדעת מה זאת באמת ברכה ומה זה באמת קללה וכדי להבין את המורכבות של העניין אומר ה תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לז עמוד ב

ת"ר: ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו' - מה תלמוד לומר? אם ללמד שתהא ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל, הרי כבר נאמר: אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים, וכתיב: ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל! אלא להקדים ברכה לקללה; יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות? תלמוד לומר: ברכה וקללה, ברכה אחת קודמת לקללה, ואין כל הברכות קודמות לקללות; ולהקיש ברכה לקללה, לומר לך: מה קללה בלוים אף ברכה בלוים, ומה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם, ומה קללה בלשון הקודש אף ברכה בלה"ק, ומה קללה בכלל ופרט אף ברכה בכלל ופרט, ומה קללה - אלו ואלו עונין ואומרים אמן, אף ברכה - אלו ואלו עונין ואומרים אמן.

אומר התלמוד הבבלי שאומנם ברכה קודמת לקללה אבל הברכה והקללה שזורות זו בזו ביחד כלומר כל דבר יש בו ברכה ויכול להיות בו קללה אין באמת הפרדה מוחלטת בן ברכה לקללה והדברים משולבים זה בזה וצריך "ראיה " כלומר שכל עמוק ולימוד עמוק לדעת מה היא ברכה ומה היא הקללה ולכן על הר עיבל היכן ש,שמו" את הקללה כתבו את התורה בשבעים לשון במשנה מסכת סוטה פרק ז

הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (שם) באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן:

ונכתב בילקוט שמעוני תורה פרשת כי תבוא רמז תתקלח

וכתבת על האבנים [כז, ח], תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוהו שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב ואחר כך סדו אותו בסיד, א"ל רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה, א"ל בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא ושגרו נוטירין שלהן וקלפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו,

ואני מבין שאת הברכה ואת הקללה ניתן להבין רק על ידי לימוד התורה ולכן על הר עיבל כתבו את התורה בשבעים לשון כדי שיהיה מונח גם בפני אומות העולם להבין מה היא ברכה ומה  קללה ולכן יש בידי האדם היכולת לבחור בברכה או בקללה אבל כדי לבחור צריך לדעת את כל התורה כדי שנדע מה היא ברכה ומה היא קללה ולכן האפשרות היחידה של האדם שלא יודע את כל התורה להסתמך על אותם יחידים שכן יודעים אותם ודרכם להבין מה היא ברכה ומה היא קללה

דברים פרק יז

(יא) עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל:

ואומר הכלי יקר דברים פרשת שופטים פרק יז פסוק יא

כי כבר אמרו חז"ל (חגיגה ג ב) שמא יאמר אדם הואיל והללו מטהרין והללו מטמאין הללו אוסרין והללו מתירין היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר ניתנו מרועה אחד (קהלת יב יא) כולן אל אחד נתנן וכו', וקשה הלא הדרא קושיא לדוכתא וסוף סוף היאך אני למד תורה, אלא ביאור הדבר הוא שבכל דבר טומאה וטהרה יש כמה פנים לטהרו, וכמה פנים לטמאו, ואם התורה טהרתו הוא מפני שהצדדים המראים פני טהרה הם מרובים יותר מן הפנים המראים פני טומאה וכן להיפך, והוא הדין בדבר מותר ואסור, וכשר ופסול, ומטעם זה אמרו חז"ל (סנהדרין יז א) שאין ממנין לסנהדרין עד שיודע לטהר השרץ מן התורה, וטעמו של דבר שאם לפעמים צריכין להוראת שעה לפסוק נגד התורה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קיט קכו), אז יכול החכם או הנביא לצרף לסברת עת לעשות לה' אותן מיעוט סברות שכבר נדחו מחמת הרוב ולילך אחר המיעוט כהוראת אליהו בהר הכרמל, אבל אם אין החכם או הנביא יודע שום סברא אל ההיפך אז לעולם לא יטהרו אפילו בהוראת שעה והרי הוא מחויב לטהרו מטעם סמוך עת לעשות לה' למיעוט סברות הנוטין אל ההיפך ואתרע רובא דכנגדו, ואם בית דין שלמטה פוסקים טהור על דבר שהוא טמא מן התורה הואיל שיש סברות גם לטהרו סמוך רובא של בית דין שלמטה שהסכימו לטהרו אל מיעוט סברות שיש לו בלאו הכי לטהרו ואתרע רובא של טומאה, כי נתן ה' כח גם לבית דין שלמטה לעשות סברות לכאן ולכאן ונתרבו הסברות הנוטין לצד טהרה. ועל כן יפה אמרו חז"ל (חגיגה ג ב) עשה אוזנך כאפרכסת וקנה לב לשמוע דברי המטהרין ודברי המטמאין, כי כפי האמת כל אדם צריך לכל הסברות כי אי אפשר לו להיות מן הסנהדרין עד אשר יהיה ידו בכל הסברות, ומטעם זה ראוי לקבל מהם אפילו אם אומרים על ימין שהוא שמאל מצד אותן סברות הנוטים גם לצד שמאל וזה דרך נכון מאד:

כלומר כדי להבין מה ברכה ומה קללה צריך להבין לדוגמה מה טהור ומה טמא ורק אלו שיש בידיהם את כוח התורה ואת כוח הסברה יכולים להכריע את ההלכה לכאן או לכאן אבל אלו שאינם בקיאים התורה לא יכולים להכריע . כל זה מדובר בהכרעה מה היא  ברכה ומה היא  קללה אבל כאשר התורה מדברת על בחירה בחיים או במוות התורה מדברת רק בלשון יחיד

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע ואחר כך (יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:

כלומר רק בלשון יחיד ולא בלשון רבים ואני רוצה להסביר את ההבדל למה בתחילת פרשת ראה מדובר ביחיד ורבים וכאן מדובר רק ביחיד וההסבר של התורה

(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס

כלומר לאחר מתן תורה נתן הקב"ה לכל אדם את היכולת לבחור בחירה אישית בחיים או במוות בטוב או ברע כי גם אם האדם לא יודע האם הדבר הוא ברכה או קללה כמו שהראנו למעלה הקב"ה נתן לכל יהודי  כלים חזקים כיצד לבחור בחיים ולא במוות בטוב ולא  ברע גם אם לא ברור לו ב 100 אחוז האם הבחירה שלו זה בברכה או בקללה והכלי החזק ביותר הוא לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אהבת התורה והקב"ה  . ברגע שיש בך את האהבה לתורה ולקב"ה יש לך את כל הכלים  לעשות גם דבר שנראה לך לא נכון לא בגלל שהוא לא נכון אלה שאין לך עדיין את הכלים להבין למה הדבר נכון אבל אם אין בך אהבה לקב"ה ולתורה כל דבר שנראה לדעתך לא נכון יהיה לאדם  מאוד קשה לעשות דבר שהוא לא מבין אותו או חושב שלדעתו הוא לא נכון ואז במקום לבחור בחיים אתה בוחר במות אתה בוחר בקללה ולא בברכה .

ואומר התלמוד בבלי מסכת יומא דף עב עמוד ב

אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה, זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה. והיינו דאמר רבא: דאומן לה – סמא דחייא, דלא אומן לה – סמא דמותא.

ולכן הבחירה בחיים או במוות בטוב או ברע היא על היחיד שצריך לעשות את הבחירה שלו וכל בחירה  שלו היא או בחיים או במוות  או בטוב או ברע . ואם האדם לא יודע מה טוב ומה זה רע מה היא ברכה ומה היא קללה יש לו מחויבות לשאול את מי שיודע ואלו הם תלמידי חכמים שבקיאים בתורה .

ויש תופעה שאנשים מסתמכים על כאילו "רבנים"  ללא יראת שמים שלא באמת יש להם ידע תורני רחב ויראת שמים כמו שצריך להיות רב גדול בישראל וכאן התשובה היא פשוטה מאוד כי כאשר אתה בוחר רב כזה או אחר אתה חייב להבין שזה בחירה בן חיים למוות ובדיוק אותו מאמצים שתעשה כאשר חס וחלילה יש בעיה רפואית חמורה אדם עושה את ההשתדלות והברורים למצוא את הרופא המעולה ביותר ומוכן להשקיע את כל ההון שלו בדבר כי זה עניין של חיים ומוות אומרת לנו התורה שאותו הדבר בנושא המצוות כי עניין המצוות זה עניין של חיים ומוות ולא עניין בשולי החיים .

והרבה פעמים הבחירה בחיים היא קשה וארוכה ולכן צריך את אהבת התורה כדי לבחור בה כמו שאומר הילקוט שמעוני תורה פרשת ראה רמז תתעה

ברכה וקללה [יא, כו] למה נאמר, לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזו מהן שנרצה, ת"ל ובחרת בחיים, משל לאדם שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם שאתם רואים שביל זה שתחלתו מישור כשתים ושלש פסיעות מהלך במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואים את שביל זה שתחלתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת למישור, כך אמר להן משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהן מצליחים בשנים ושלשה ימים הן מצליחין בעוה"ז וסופן לדחות באחרונה, שנאמר כי לא תהיה אחרית לרע,

לסיכום התורה מחיבת את האדם לבחור בחיים ולא במוות ונותנת לו את הכלים לעשות את זה גם אם הרבה פעמים לא ברור לאדם מה הבחירה הנכונה ואחריות זו מוטלת על כל יחיד ויחיד ללא יוצא מהכלל ואדם צריך לדעת שכל בחירה שלו זה או בחיים או במות אבל כדי לעשות את זה צריך שיהיה לאדם אהבת התורה ואהבה של הקב"ה כי הבחירה בחיים היא הרבה פעמים בחירה בדרך הקשה ולא הקלה וכל אחד צריך לדעת שכל בחירה כזו היא בחירה או בחיים או במוות .

פרשת עקב מהו התהליך הגורם לאבדון ? מה גורם גסות רוח ? מה גורם גבהות לב ? מה קורה כאשר אנחנו שוכחים מי הוציא אותנו ממצרים ? מה הפילוסופיה של פרעה ומה הקשר לפילוסופיה המודרנית ? למה התרבות המערבית בדרכה לאבדון ? ‏י"ט/אב/תשע"ז

בס"ד
פרשת עקב מהו התהליך הגורם לאבדון ? מה גורם גסות רוח ? מה גורם גבהות לב ? מה קורה כאשר אנחנו שוכחים מי הוציא אותנו ממצרים ? מה הפילוסופיה של פרעה ומה הקשר לפילוסופיה המודרנית ? למה התרבות המערבית בדרכה לאבדון ?  ‏י"ט/אב/תשע"ז

כתוב בפרשה שלנו את התהליך של מי שרוצה להגיע לאבדון כתוב דברים פרק ח

(יא) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם:

וההמשך דברים פרק ח

(יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:

דברים פרק ח

(יז) וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה:

דברים פרק ח

(יט) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן:

וממשיכה התורה ונותנת דוגמה

דברים פרק ח

(כ) כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְקֹוָק֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹּאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

וצריך להסביר את התהליך הזה שמרמזת התורה . תחילת התהליך להגיע לאבדון זה גסות רוח ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ה עמוד א

וכתיב: השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך, וכדרבי אבין אמר רבי אילעא, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא: כל מקום שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא בלא תעשה. דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרב אסי, וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי: כל אדם שיש בו גסות הרוח - לסוף מתמעט, שנאמר: רומו מעט; ושמא תאמר: ישנו בעולם? ת"ל: ואיננו;

ואומר המדרש תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה כט

ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מי שיש בו גסות הרוח נעקר מן העולם,

והמדרש מביא את דור המבול ואת אנשי סדום ואת סנחריב ואת פרעה אבל מביא גם את שאול תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה כט

שאול מלך ישראל גסות רוח היתה בו, לפיכך נהרג ונעקרה ממנו מלכות, שנאמר ויאמר שמואל ומה קול הצאן וגו' ויאמר שאול מעמלקי הביאום וגו' (ש"א =שמואל א'= ט"ו י"ד וט"ו), משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לבנו, בני, גדור שדה זו, עדור שדה זו, השקה שדה זו, גדר מקצתה ולא גדר כולה, עדר מקצתה ולא עדר כולה, השקה מקצתה ולא השקה כולה, כיון שבא אביו אמר לו, בני עשית כל מה שפיקדתיך, אמר לו, וכי מאחר שלא עשיתי למה פיקדתני, מיד מחזיר פניו באביו, שנאמר ויאמר שאול אל שמואל יען אשר שמעתי בקול ה' וגו' (שם /שמואל א' ט"ו/ כ'), ולא עוד אלא שמשמר קינאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם, מה שנצטוה לעשות לא עשה, עתה לך והכית את עמלק (שם /שמואל א' ט"ו/ ג'), מה שלא נצטווה לעשות עשה, הרג את נוב עיר הכהנים (וגו'), וזלזל בעריות ונתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי וגו', ושאל באוב וידעונים, והרבה לעשות תועבות גדולות בישראל, לפיכך נהרג ונעקרה מלכותו.

כלומר ההתחלה של האבדון זה גסות רוח שמרחיקה את האדם מהקב"ה שמתחילה בהבנה "שאני " יותר חכם וגורמת לזלזול  במצות של הקב"ה במצות לא תעשה כמו שאומרת הגמרא וכמו שהמדרש מביא על שאול והתורה מזהירה אותנו שלא נשכח את כל המצות של הקב"ה מתוך רצון "להבין " את התורה כמו שאני רוצה כמו דעתי שנובעת מתוך גסות רוח לחסר או למעט את התורה . והשלב הבא הוא פסוק (יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:

אומר ירמיהו פרק יג פסוק טו

שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ כִּ֥י יְקֹוָ֖ק דִּבֵּֽר:

ועל זה מפרש הרד"ק ירמיהו פרק יג פסוק טו

(טו) שמעו אל תגבהו - לא תתגאו ותחשבו עצמכם כי המוסר והחכמה עמכם ואינכם צריכים לשמוע מוסר האל על ידי נביאיו לא תעשו זה:

כלומר השלב השני לאחר שאני ממעט או מוסיף מדעתי על התורה זה השלב בו "האני" שלי מתחיל להיות העיקר הוא מתרומם וגובה וה"אני"  שוכח את העיקר שעם ישראל יצא ממצרים וקיבל את התורה ולפי ההבנה שלי את יציאת מצרים אני שוכח שהיה בריאה מחדש של העולם ביציאת מצרים בו עם ישראל קיבל על עצמו את התורה כתנאי לקיום העולם יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם וזה השלב שבו "האני " נהפך לעיקר ולא התורה והקב"ה .

והשלב הזה שבו "האני"  נהפך לעיקר זה להגיע לשלב לפני יציאת מצרים בו מי ששולט בעולם זה פרעה

וכך אומר יחזקאל פרק כט

(ג) דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

מלבי"ם יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) התנים הגדול. המצרים היו מאמינים שהיאור נילוס הוא קדוש ושהתנינים הגדולים שבו יש בהם אלהות, ושיש תנים אחד הגדול מכולם שהוא מושל על כולם והוא ברא את עצמו ואת היאור, והמשיל אליו את פרעה בכחו, שהוא י"ל בארץ הכח עצמו שיש להתנים ביאור, וע"כ קראו בשם התנים הגדול, שהוא רובץ בתוך יאוריו שהיאורים כולם ומה שבם שייך אליו, והוא מתפאר שהיאור הוא שלו כי הוא בראו, וכן שעשה א"ע עם היאור שבו תלוי אושר ארץ מצרים:

ואומר מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר זה ללכת לזמן לפני יציאת מצרים בו אומר פרעה אני עשיתי את עצמי כלומר חס וחלילה אין קב"ה בעולם אני בראתי את עצמי כל העולם כולל אני .  אני בראתי את עצמי .

והשלב הבא זה פסוק (יט) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן:

כלומר התהליך של גסות הרוח מביא את האדם לא לעשות את כל מצות השם וזה מביא לרם לבבך שזה התרכזות באני  וההתרכזות באני מביא לשכוח מי הוציא אותנו  ממצרים ונתן לנו את התורה וזה מביא לפילוסופיה של פרעה אני עשיתי את עצמי וזה מביא אותי לאבדון וכדי להבין מה זה אבדון נביא את הזוהר . אומר הזוהר הקדוש

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְעָה מְדוֹרוֹת יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם בַּאֲשֶׁר נִדּוֹנִין הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְשִׁבְעָה פְּתָחִים יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם כְּנֶגֶד שִׁבְעָה פְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם. כְּנֶגְדָּן יֵשׁ לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע שִׁבְעָה פְּתָחִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאֵלּוּ הֵם: אֹפֶל, צַלְמָוֶת, שַׁעֲרֵי מָוֶת, בְּאֵר שַׁחַת, טִיט הַיָּוֵן, שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן. וְשָׁם נִדּוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְשָׁם יְצַפְצְפוּ בִּתְשׁוּבָה. וְנִשְׁמָתָם שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹגְעִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַעֲלִים אוֹתָם מִשְּׁאוֹל, שֶׁהוּא הַמָּדוֹר הַשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

וּמִי שֶׁנִּכְנָס בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא אֲבַדּוֹן, שׁוּב אֵינוֹ עוֹלֶה, שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנָס בַּשְּׁאוֹל, עוֹלֶה בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (חנה ב) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתִּי קוֹלִי.

כלומר התורה מתארת תהליך המביא את האדם לאבדון כי התהליך שמתחיל בגסות רוח והכוונה שאדם מכניס את עצמו למצב שבו הוא "מבין " יותר טוב מה לעשות מהקב"ה ומתחיל לזלזל במצות מסוימות ואפילו בחלקם וגורם לעצמו לגבהות הלב ומשם הדרך לשכוח לחלוטין את הקב"ה שנתן לנו את התורה וברא את העולם מחדש ביציאת מצרים היא קצרה ואז מגיעים לרגע שבו האני נהפך למרכז של החיים וזה מוביל את האדם לאבדון מקום שלא ניתן לצאת ממנו . אחרי מתן תורה הוטבע בבריאה את התנאי יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם ואדם שרואה בעצמו את הבורא של עצמו כמו פרעה מאבד את עולמו לגמרי והדרך היחידה שלו לא לאבד את עולמו זה מה שהגמרא אומרת ואומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף ה עמוד א

ואם חוזר בו - נאסף בזמנו כאברהם אבינו, שנאמר: והומכו כַכֹל יקפצון, כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל, ואם לאו - וכראש שבולת ימלו.

שנאמר באיוב פרק כד פסוק כד

ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט׀ וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ:

ומפרש החברותא סוטה דף ה עמוד א

ואם חוזר בו מגסות הרוח ונעשה עניו, נאסף בזמנו כאברהם אבינו.

שנאמר - "והומכו". שאם חזר והנמיך עצמו, "ככל", יהא סופו כאותן שנאמר בהן הברכה שמותם יהא בבחינת "יקפצון", שמשמעותו שמתים מן העולם מות ישרים, וזה כאברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו, באברהם כתוב "וה' ברך את אברהם בכל", וביצחק כתוב "ואוכל מכל", וביעקב כתיב "וכי יש לי כל". ואם לאו, אם שוב חזר בו לגסות הרוח - "וכראש שבולת ימלו".

וכבר כתבתי בעבר שהפילוסופיה של פרעה אני עשיתי את עצמי זה בדיוק המהות של הפילוסופיה הליברלית המודרנית שהיא היום הפילוסופיה העיקרית בעולם המערבי

ובפרשת בא ‏ה'/שבט/תשע"ו כתבתי :

  ועכשיו נברר את הפילוסופיה המודרנית ( ויקיפדיה )

ליבֶּרליזם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות')‏^[1] היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרון חירות האדם. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, חופש הדת, זכות הקניין, חופש הביטוי ושוויון בפני החוק ומתנגד למדיניות אטטיסטית ומשטר אוטוריטרי.

ומה המשמעות של חרות האדם ?   (ויקיפדיה )

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שהוא אינו מעניק אותה לאדם.

אם נבין את המשמעות של הליברליזם וחרות האדם לעומק מאין נובע האוטונומיה של כל אדם ? מה מקור הסמכות של האדם לחרות אוטונומית ?   וכאן יש שלוש  אפשריות אם האדם נברא ע"י הקב"ה הרי ברור שאין לו חרות כי כל מהותו של האדם נובע מהבורא כי הוא ברא אותו וגם אם הקב"ה נתן לו זכות בחירה חופשית הוא נתן לו את הבחירה החופשית כדי שיוכל לקבל שכר על הבחירה בטוב ולא ברע ולכן האדם הוא לא אוטונומי . ואם נגיד שהאדם נברא בעולם של חוקי טבע ע"י תהליך של מצב > חוקים > >תוצאה >מצב >חוקים > תוצאה הרי כבר הוכחנו שאז לא רק שאין לאדם יכולת בחירה אין דבר כזה אדם כי הוא רק תוצאה של תהליך של מצב >חוקים >תוצאה כמו כל תהליך פיזיקאלי ובמקרה כזה אין לאדם יכולת לחשוב ולא להחליט ובטח הוא לא נמצא במצב של "חרות האדם" אלה נמצא בתהליך אין סופי של מצב >חוקים> תוצאה . ולכן האפשרות היחידה שנותרת כדי להסביר את חרות האדם היא הפילוסופיה של פרעה שמפרש ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר אני בראתי את עצמי אני "הקב"ה"  של עצמי ולכן יש לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי "ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "

וזה בדיוק על מה שמדברת הפרשה שלנו התהליך ממצב של גסות רוח לאבדון וההצלה היחידה שנשארת לאותם אלו שבחרו בפילוסופיה של פרעה זה כמו שנאמר באיוב  ‏ וְֽהֻמְּכ֗וּ הנמיכו את עצמכם כדי לראות את העולם שברא הקב"ה ותצילו את עצמכם מהאבדון וכמו שאנחנו רואים שכל העולם המערבי נמצא במצב של התמעטות כמו שמסבירה הגמרא וכך כתוב באתר סיקור ממוקד

"האויב הגדול ביותר לתרבות המערב נטול פנים. אין זה מחבל חגור בחגורת נפץ, גם לא גלי הגירה מהעולם השלישי או איום צבאי מצד מעצמות עולות. הירידה החדה בילודה בקרב מדינות אירופה ויפן, מאיימת להכחיד פשוטו כמשמעו מספר רב של תרבויות באירופה בתוך מאה שנה. האם מפנימות המדינות בסיכון את גודל האתגר והסכנה?"

ולכן מסיימת התורה בדוגמה

(כ) כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְקֹוָק֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹּאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

וכבר כתבתי בעבר שלאחר מתן תורה לעתיד לבא רק מי שיקבל על עצמו את כל התורה כולה בצורה אמיתית רק הם יישארו לעתיד לבא וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב באחרית הימים

והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו [וגו'],

 

אומרת הגמרא שברגע האמת מי שיכנס לעם היהודי אבל באמת לא שייך לעם ישראל ואין לו את חביבות המצוות  ואת אהבת השם שיגרום לו להישאר בתוך העם היהודי ברגע האמת  יעזוב ויבעט במצות .

ומי שלא יישאר באחרית בתוך המצוות מקומו יהיה לדיראון עולם כלומר למקום שאין ממנו תקומה הוא מקום האבדון .

 

 

פרשת ואתחנן מה המשמעות של הביטוי "עם מרדכי " ? כיצד זה קשור למלחמה של המלאכים בעם ישראל ? מי הודיע להמן שמרדכי הוא הניצוץ של משה ? מה הקשר לפיצול של פורים לשני ימים שונים י"ד ו ט"ו ? למה "עם מרדכי" זה רבנן ? ‏י"ב/אב/תשע"ז

בס"ד
פרשת ואתחנן מה המשמעות של הביטוי "עם מרדכי " ? כיצד זה קשור למלחמה של המלאכים בעם ישראל ? מי הודיע להמן שמרדכי הוא הניצוץ של משה ? מה הקשר לפיצול של פורים לשני ימים שונים י"ד ו ט"ו ? למה "עם מרדכי" זה רבנן  ? ‏י"ב/אב/תשע"ז

בפרשת פינחס ובפרשת מטות מסעי ניסיתי להבין ולהסביר את ההבנה של הקשר של המלאכים שנפלו לעולם הם בני הענקים ללבן ולבלעם ולבלעם ובלק ומשם לעמלק ולהבין מה מניע אותם מה המטרה שלהם וכיצד הם קשורים לקבלת התורה ולאחרית הימים .

הרב הרשלר הפנה את תשומת ליבי שאולי המהלך הזה יכול להסביר את המושג שמופיע במגילת אסתר עם מרדכי אסתר פרק ג

(ו) וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַ יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־ הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי:

וכתבתי שהמן ניסה להשמיד את מרדכי בהתחלה וזאת מחוסר ההבנה שלו מי זה מרדכי אבל אשתו זרש אומרת באסתר פרק ו

(יג) וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו:

כלומר אומרת לו זרש אם מרדכי הוא מזרע היהודים אתה לא תוכל לו כי אתה הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ ולפי ההבנה שלי זה הנפילה של המלאכים מול משה במעמד הר סיני בו משה מנצח את המלכים שמנסים למנוע ממנו את קבלת התורה בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כ - פ' מתן תורה

באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא (ועלה) ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל, דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם, כשביקשתי לבראות את אדם הראשון עשיתם לפני קטיגור ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' ה') ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש, ועכשיו אתם עומדים (במדינה) [במריבה] ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל, שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם, כיון ששמע הדרניאל כך אמר לפניו, גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא עכשיו אני אעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו, והיה מהלך לפניו עד שהגיעו לאשו של סנדלפון,

וכתוב במדרש דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא את הניצחון החלקי של משה על המלאכים כאשר משה הצליח לעוור את עינו

רשע מכאן אין לך לומר כן לך ברח מלפני איני נותן נשמתי לך מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה א"ל הקדוש ברוך הוא לסמאל בא והבא נשמתו של משה מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיור את עיניו עד כאן עלתה למשה

כלומר המן שהוא מזרע עמלק ועמלק הוא ההמשך של בלעם ובלק שקבלו את כל הידע שלהם מהמלאכים שנפלו יש לו קשר לנפילה של אותם מלאכים ולכן אומרת לו זרש אם מרדכי הוא זה שנפלת מולו כלומר מניצוץ של משה גם אתה תיפול  לפניו . ולכן המן שמבין שאין לו יכולת להתמודד מול מרדכי ממשיך בלנסות להשמיד את עם ישראל וכמו שאמרתי לנסות את המסלול שהקב"ה העלה כאפשרות לאחר חטא העגל  בשמות פרק לב

(ט) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא:

(י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:

עד כאן סיכום הדברים שכתבתי בפרשת פינחס ומטות מסעי . וכאן הפנה אותי הרב נתי כהן לגמרא במסכת מגילה ולראות האם זה מסתדר עם המהלך שלי אומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב

 ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו אמר רבא בתחילה במרדכי לבדו, ולבסוף בעם מרדכי, ומנו - רבנן, ולבסוף בכל היהודים. הפיל פור הוא הגורל, תנא: כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד.

דבר ראשון אנחנו רואים שלהמן היה חסר מידע על משה ואני רוצה להגיד שחוסר המידע הזה הוא שגרם לו לא לראות את הקשר בן מרדכי למשה ורק אשתו זרש לאחר שראתה את מרדכי עם בגדי המלכות ולפי מספר  מאמרים שכתבתי בעבר שמרדכי היה כהן היו אלה בגדי כהן גדול  ובהם יש לי ראיות שמרדכי היה כהן או לפחות ספק כהן כמו שהיה משה ספק כהן שהגמרא בתלמוד בבלי מסכת זבחים דף קא עמוד ב

מסתפקת אם היה כהן גדול או לא .

והגמרא במגילה מדברת על שלוש שלבים שתוכנית של המן שלב ראשון מרדכי שלב שני "עם מרדכי " ושלב שלישי כל היהודים .

לגבי מרדכי העניין מובן כי מרדכי הוא ניצוץ של משה ומשה ניצח את המלאכים כשעלה לקבל את התורה ולכן המן לא יכול לנצח את מרדכי וזה בדיוק כמו שכתבתי  מה שאומרת זרש להמן . וצריך להבין מי זה עם מרדכי ? אם ההשוואה שלי נכונה הרי לפי התוכנית של הקב"ה כפי שהציע למשה עם מרדכי זה אותו גוי שהקב"ה יעשה ממשה כמו שאמר לו (י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:

אבל הגמרא מפרשת מי זה עם מרדכי ? זה רבנן "ולבסוף בעם מרדכי, ומנו – רבנן" 

וצריך להבין כיצד זה מסתדר עם המהלך שלי כי יש לכאורה הבדל בן הרצון של הקב"ה לעשות את משה גוי גדול לבן ההבנה שעם מרדכי זה רבנן כי גוי גדול זה רק צאצאים ישירים של משה אבל עם מרדכי שזה רבנן זה יכול להיות גם לא צאצאים ישירים .

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק ב

ריב"ל אמר עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם [קהלת א י] יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים

ואומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא

[יז] ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה (שמות לד כז). זש"ה אכתוב לו רובי תורתי (הושע ח יב), כשבא הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה, אמרה למשה על סדר, המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד, שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שם /שמות/ כ א), אפילו מה שישאל תלמיד ותיק לרבו,

כלומר משה קיבל מהקב"ה כאשר עלה לקבל את התורה את כל מה שיגיד או ישאל תלמיד ותיק את רבו או מה שיורה ואומר הילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתכג

עלה ראש הפסגה וראה בעיניך [ג, כז], מגיד הכתוב שהראהו את הרחוק כקרוב, ואת שאין גלוי כגלוי, ואת כל הקרוי ארץ ישראל, שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ ואת ארץ נפתלי ואת הנגב ואת הככר, ויאמר ה' אל משה זאת הארץ, רבי עקיבא אומר מגיד הכתוב שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשלחן ערוך, שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ, רבי אליעזר אומר נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו

כלומר הקב"ה הראה למשה מסוף העולם עד סופו כלומר יש להגיד שהשילוב של הראיה של משה מסוף העולם עד סופו וכמו כן את כל מה שיגיד או ישאל תלמיד ותיק וצריך להגיד שהקב"ה אמר למשה שהוא יכלה את עם ישראל וישאיר אותו גוי גדול הכוונה היא שקב"ה חייב להשאיר לפחות אל כל מי שיגיד דברי תורה כלומר מה שהתלמוד הירושלמי קורא תלמיד ותיק  כי את זה לא ניתן לשנות כי זה מציאות שהקב"ה הראה למשה  ורק  מי שהוא לא תלמיד ותיק והוא מישראל הקב"ה יכול לכלות אותו  . ולכן הגמרא שאומרת עם מרדכי זה רבנן לשיטתי ולפי ההבנה שלי זה אלו שנקראים בתלמוד הירושלמי תלמיד ותיק ואת אלו ראה משה כאשר הקב"ה נתן לו את כוח הראיה לראות מסוף העולם עד סופו כולל דברי התורה שלהם ולכן המן ניסה את התוכנית שלו מהכבד לקל תחילה את מרדכי עצמו שהוא המקביל של משה וכאשר הבין שהוא לא מצליח הוא ממשיך  לעם מרדכי זה רבנן שהם אלו שנכללים שדברי התורה שמשה ראה כאשר עלה לקבל את התורה והשלב השלישי הוא עם ישראל .

וכדי להבין את מה שכתוב במגילת אסתר משוה הספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ג את המן ליערק

[ג, ו] ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, א"ל הקדוש ברוך הוא בוזה בן בוזה, כתיב ויבז עשו את הבכורה (בראשית כה לד), וכתיב הכא ויבז בעיניו.

כלומר כל המהלך של המן כנגד מרדכי ועם מרדכי ועם ישראל נובעת מתוך פרוש המציאות השונה של המן . הוא בא עם ראיה שהוא המן אלטרנטיבה יותר נכונה מעם ישראל כמו דעתם של המלאכים וכמו עשיו שביזה את הבכורה כלומר ראית העולם שלו גרמה לו לחשוב שאין חשיבות בבכורה  ולכן הוא "ביזה" אותה ולכן המן  מתחיל את התוכנית שלו במרדכי שהוא הראש של עם ישראל שאמור לקבל את התורה מאהבה כמו משה שקיבל את התורה ולאחר מכן בסדר חשיבות יורד זה עם מרדכי הם  רבנן ולפי הפרוש שלי הם מה שהתלמוד הירושלמי קוראת תלמיד ותיק ולאחר מכן ממשיך בעם ישראל .   

ואת החלוקה הזאת בן משה לזקני עם ישראל ולעם ישראל אנחנו רואים במעמד שקדם לעלייתו של משה לקבל את התורה  . שמות פרק כד

(ט) וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

(י) וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר:

ואומר המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כד פסוק ט

(ט). ויעל משה משה מחצה בפני עצמו. ואהרן אהרן מחצה בפני עצמו. נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל כל אחד מחצה בפני עצמו.

לסיכום אנחנו רואים שהמעשה של המן במגילת אסתר נובע מתוך  תהליך שהתחיל במלאכים הועבר ללבן ולבלעם ומשם לבלעם ובלק ומשם לעמלק וזהו הניסיון להחליף את עם ישראל באומות העולם . הניסיון של לבן היה לאבד את הכול אבל לאחר מתן תורה ולאחר שמשה הצליח לנצח במידה מסוימת את המלאכים מה שנותר לעמלק זה להילחם בעם ישראל . מרדכי הוא המקביל למשה ו,עם מרדכי"  זה רבנן שהוא מה שהקב"ה אומר למשה אני אכלה את  עם ישראל ויעשה אותך גוי גדול שהם  רבנן מה שנקרא בתלמוד הירושלמי תלמיד ותיק שהקב"ה הראה למשה את כל דברי התורה שלהם שיגידו מסוף העולם עד סופו . ולכן המן מנסה להשמיד את מרדכי עד שהוא מבין שלא יוכל לו וממשיך בעם מרדכי וגם מבין שהוא לא יכול להם ובסוף בכל עם ישראל .

ואולי זה הסיבה שפורים מחולק לשני חלקים כנגד מרדכי ועם מרדכי  חלק אחד ועם ישראל חלק שני

וכמו כן זה כנגד זה 3 מלחמות שונות בימי אסתר מלחמה בשושן הבירה מלחמה בשושן ומלחמה בשאר הארצות כאשר שושן הבירה ושושן זה כנגד מרדכי ועם מרדכי ושאר הארצות זה כנגד עם ישראל .