שבועות למה לא עושים את שמחת תורה בחג השבועות ? למה יש שנאה בן עם ישראל לאומות העולם ? מה ההבדל בן השנאה של עם ישראל לשנאה של אומות העולם ? למה השד "זיקא" פועל רק על עם ישראל ? מה ההבדל בן רות לערפה ? מה זה שנאה "רעיונית " ? ‏ה'/סיון/תשע"ז

בס"ד
שבועות למה לא עושים את שמחת תורה בחג השבועות ? למה יש שנאה בן עם ישראל לאומות העולם ? מה ההבדל בן השנאה של עם ישראל לשנאה של אומות העולם ? למה השד "זיקא" פועל רק על עם ישראל ? מה ההבדל בן רות לערפה ? מה זה שנאה "רעיונית " ? ‏ה'/סיון/תשע"ז

שאלתי את עצמי למה לא עושים את שמחת תורה בשבועות הרי סוף סוף קיבלנו את התורה בשבועות ואנחנו מתפללים חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו אז מה ההבדל העקרוני בן חג השבועות לחג שמיני עצרת שבו אנחנו חוגגים  את שמחת תורה .

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד א

אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי הר סיני? - אמר ליה: הר שנעשו בו נסים לישראל. - הר ניסאי מיבעי ליה! - אלא: הר שנעשה סימן טוב לישראל. - הר סימנאי מיבעי ליה! - אמר ליה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרווייהו: מאי הר סיני - הר שירדה שנאה לאמות העולם עליו. והיינו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: חמשה שמות יש לו: מדבר צין - שנצטוו ישראל עליו, מדבר קדש - שנתקדשו ישראל עליו, מדבר קדמות - שנתנה קדומה עליו, מדבר פארן שפרו ורבו עליה ישראל, מדבר סיני - שירדה שנאה לאמות העולם עליו, ומה שמו - חורב שמו. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב - שירדה חורבה לאמות העולם עליו.

ואומר  רש"י מסכת שבת דף פט עמוד א

שנאה לאומות העולם - שלא קבלו בו תורה

כלומר אי קבלת התורה על ידי אומות העולם גרמה לכך שירדה שנאה לאומות העולם . וצריך להבין מדוע אי קבלת התורה על ידי האומות גורמת לשנאה . וההבנה שלי שזה שנאה של אומות העולם לישראל וכך אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת יתרו פרק יט

יח) והר סיני. למה נקרא שמו סיני, שירדה ממנו שנאה לעובדי כוכבים, שהן מקנאין את ישראל בתורתן: ע"א

ויש צד שני של המטבע כי אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קכט עמוד ב

מעלי יומא דעצרתא - סכנתא. וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת. דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח. דאי לא קבלו ישראל תורה - הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו.

כלומר ביום מתן תורה מצד אחד ירדה שנאה לאומות העולם אבל מצד שני נולד בו זיקא הוא שד שתפקידו הוא לטבוח את מי שלא קיבל את התורה מצד בני ישראל . אותו שד לא היה תפקידו לטבוח באומות העולם שלא קיבלו את התורה כי תפקידו של השד היה רק לעם  ישראל . וצריך להבין את ההבדל למה אותו זיקא היה רק לעם ישראל ולא לאומות העולם ואולי מתוך ההבנה הזאת נבין את המשמעות של שבועות .

וכדי להבין את מה שקרה במעמד הר סיני   אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד א

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ, אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו: אלהים הבין דרכה וגו'. הלך אצל ים ואמר לו: אין עמדי. הלך אצל תהום, אמר לו: אין בי, שנאמר: תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. חזר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה? - אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום. אני אחזיק טובה לעצמי? - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך - תקרא על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו'.

אומר החידושי המהר"ל מסכת שבת דף פט עמוד א

תורה היכן הוא. סבר היה השטן אפילו ראה ושמע נתינת התורה, שלא נתנה התורה לארץ, אף שציוה לישראל מצות שבתורה לא נקרא שהתורה ניתנה לארץ, וחילוק גדול יש, כמו שאמרו לא בשמים היא כבר נתנה בארץ, ולפיכך שאל הרי אין התורה עוד בשמים

השטן לאחר מעמד הר סיני ראה שהתורה לא בשמים היא כלומר הוא לא ראה את התורה בשמים ולכן שאל היכן היא ואמר לו הקב"ה שהיא בארץ ולאחר החיפושים שלו מצא את זה אצל משה בלבד כלומר התורה ניתנה לעם ישראל דרך משה והיא נמצאת אצלו בלבד ולא בשום מקום אחר .  וכך אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת יתרו סימן יד

את מוצא כשבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה לישראל החזירה על כל האומות ולא קבלוה בקש להחזיר העולם למדידת מימיו שנאמר (חבקוק ג) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים כיון שקבלוה ישראל נתיישב העולם לפיכך וידבר אלהים.

קבלת התורה עלי ידי עם ישראל היה לאחר שכל אומות העולם לא היו מוכנים לקבל את התורה ואם עם ישראל לא היה מקבל את התורה לא היה יותר עולם . וכבר כתבתי בעבר שכל יציאת מצרים עד מתן תורה זה בריאת העולם מחדש בשיתוף עם ישראל תוך קבלת התנאי של יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם וזה המשמעות של נעשה ונשמע שאמרו עם ישראל לקב"ה כלומר זמן מתן תורה היה רגע בו העולם נברא מחדש והתחדש בו שיש עם שמקבל על עצמו את התורה ומצד שני יש את אומות העולם שלא קבלו את התורה ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמה עמוד ב

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? - שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר ברגע קבלת התורה נעשתה הפרדה מוחלטת  בן עם ישראל לאומות העולם.  עם ישראל מצד אחד ומצד שני אומות העולם כאשר בתווך יש את הגרים שרק מזלם היה במעמד הר סיני והם עתידים להיכנס לתוך עם ישראל ואומות העולם נמצאים בצד השני והם לעולם לא יוכלו להיכנס לתוך העם היהודי .

וכמו שהשטן ראה שהתורה רק נמצאת אצל עם ישראל כך אומות האולם הבינו שהתורה נמצאת רק אצל עם ישראל וכך אומר התלמוד בבלי מסכת זבחים דף קטז עמוד א

ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא], שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר: ובהיכלו כולו אומר כבוד, נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם? (אמר להם) ה' למבול ישב! [אמר להם]: וישב ה' מלך לעולם, כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם, אמרו לו: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא? שנא': כי (הנה) באש ה' נשפט! אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר, ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן, [מיד] פתחו כולם ואמרו: ה' יברך את עמו בשלום;

אומות העולם מבינים שאין להם חלק בעולם כי הם לא קבלו את התורה והדבר היחיד שמעניין אותם האם יש להם עוד זמן בעולם הזה ולכן בלעם מסביר להם שמבול של מים לא יבוא לעולם וגם לא מבול של אש כלומר יש להם עוד זמן מסוים בעולם הזה אבל הם מבנים שהם נשארים בעולם רק בזכות עם ישראל שקיבל את התורה כי אם לא היה מקבל את התורה לא היה יותר עולם ולכן מהם מוכנים להגיד  ה' יברך את עמו בשלום . אבל קבלת התורה הקימה חומה אין סופית  בן מי שקיבל את התורה למי שלא קיבל את התורה

וכך כתוב במסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק טז

ושנאת הבריות כיצד מלמד שלא יכוין אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים. אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ. אלא אהוב את כולם ושנא את המינין ואת המשומדים ואת המסורות וכן דוד אמר משנאיך ה' אשנא ובמתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי (תהלים קל"ט כ"א כ"ב). הלא הוא אומר ואהבת לרעך כמוך אני ה' (ויקרא י"ט י"ח) [מה טעם כי אני] בראתיו ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו ואם לאו אי אתה אוהבו. רבי שמעון בן אלעזר אומר בשבועה גדולה נאמר דבר זה ואהבת לרעך כמוך. אני ה' בראתיו אם אתה אוהבו אני נאמן לשלם לך שכר טוב ואם לאו אני דיין לפרוע:

כלומר מי שקיבל עליו את התורה נמצא בצד השני של החומה והוא בגדר משנאיך ה' אשנא ובמתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי וזה שנאה שלא באה משנאת חינם אלה משנאה מתוקף קבלת התורה . מי שקיבל עליו את התורה הוא חלק מהעולם חלק מהתורה והשנאה שלו באה מתוך ההבנה שהעולם נברא רק למען התורה ורק בשביל התורה ומי שלא מקבל את התורה הוא מנוגד לתכלית העולם . כלומר יש לנו שנאה מצד אומות העולם כלפי עם ישראל כי הם מבינים שהם לא חלק מהעולם ומקנאים בעם ישראל ומצד שני יש שנאה של עם ישראל כלפי אומות העולם כי אומות העולם לא קבלו עליהם את התורה והם בגדר של  מחריבי התורה והעולם . אבל יש הבדל מהותי בן השנאה של עם ישראל לאומות העולם לשנאה של אומות העולם את עם ישראל כי השנאה של אומות העולם כלפי  עם ישראל היא מוחלטת אבל השנאה של עם ישראל את אומות העולם יש בה רובד נוסף וזה שאנחנו יודעים שבתוך אומות העולם יש את אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני ולכן הם חלק מהותי מעם ישראל ואנחנו לא יכולים לדעת מי מאומות העולם הוא כזה ומי לא ולכן השנאה שלנו היא שנאה "רעיונות" ולא מעשית כי תמיד יש את הספק מי היה המזל שלו היה במעמד הר סיני . ואומר תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

אחד התפקידים של עם ישראל לדאוג שכל מי ששיך לעם ישראל יחזור ויהיה בתוך עם ישראל ולכן יש תמיד את הספק אם אותו גוי הוא מהגרים או לא . אבל אומות העולם הנמצאים בצד השני אין להם את הדילמה הזאת ולכן השנאה שלהם לעם ישראל היא מעשית ושורשית ובאה לידי ביטוי בכל ההיסטוריה של עם ישראל .  כלומר מעמד הר סיני היה רגע של אמת מי שייך לקב"ה ובחר בתורה ומי לא ,ובן שני הצדדים נוצר שנאה שלא ניתנת לפיתרון (אולי רק לניהול ) ורק המציאות ומהלך ההיסטוריה ייתן לנו את הפתרון מי שייך למי  וזה המהות של מגילת רות הברור מי שייך לעולם ולתורה ומי לא

וכך נאמר ברות פרק א

(טז) וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי:

(יז) בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְקֹוָ֥ק לִי֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ:

וזה מה שרות אמרה לנעמי אבל זה מה שאמרה ערפה לנעמי

רות פרק א

(יד) וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד וַתִּשַּׁ֤ק עָרְפָּה֙ לַחֲמוֹתָ֔הּ וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ:

(טו) וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל־עַמָּ֖הּ וְאֶל־אֱלֹהֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ:

ערפה פרשה מנעמי ומיד אומר המדרש מדרש זוטא - רות (בובר) פרשה א

ולבסוף ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה (שם שם /רות א'/). אמרו אותה הלילה הערו בה מאה ערלות פלשתים, ויצא ממנה גלית הגתי הפלשתי.

היה כאן הפרדה וברור ערפה נמצאת בצד אחד ונעמי ורות מצד שני והתוצאה שנאה כי גלית נולד באותו לילה של פרישה וכך נאמר על גלית

שמואל א פרק יז

(כו) וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶֽל־הָאֲנָשִׁ֞ים הָעֹמְדִ֣ים עִמּוֹ֘ לֵאמֹר֒ מַה־יֵּעָשֶׂ֗ה לָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר יַכֶּה֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַלָּ֔ז וְהֵסִ֥יר חֶרְפָּ֖ה מֵעַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י מִ֗י הַפְּלִשְׁתִּ֤י הֶֽעָרֵל֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י חֵרֵ֔ף מַעַרְכ֖וֹת אֱלֹהִ֥ים חַיִּֽים:

ןכך מפרש האלשיך על שמואל א פרק יז פסוק כו

כי חרף מערכות אלקים חיים, והרי הוא כאילו נגע בכבודו יתברך ואם כן הרי הוא מעתה חשוב כמת, כי ה' יתנהו ביד הלוחם עמו בלי ספק.

כלומר זה לעומת זה ,מרות שדבקה בעם היהודי יצא דויד ומערפה שפרשה מהעם היהודי יצא גלית שחרף את מערכות אלוקים חיים . ולכן להבנה שלי המהות של שבועות הוא הברור המוחלט מי הוא לצד התורה ומי הוא לצד השני וברגע שנוצר בירור מוחלט קמה חומה של שנאה בן הצדדים אבל לא שנאת חינם אלה שנאה שמצד אומות העולם זה שנאה של קנאה ומצד עם ישראל זה שנאה של מצווה אבל בגלל הספק מי שייך לאומות העולם ומי לעם ישראל זה שנאה "רעיונית " ולא מעשית . ולכן מובן למה אותו שד זיקא שנברא בשבועות הוא רק פועל על עם ישראל ולא אומות העולם כי זה שני מחלקות נפרדות אבל אותו שד מראה שזמן מתן תורתנו זה זמן של בירור היכן אתה . ולכן זמן מתן תורתנו זה זמן של בירור והחלטה היכן אתה עומד . זמן של קבלת התורה הוא הזמן שבו אתה צריך להחליט על המקום של התורה בחייך  ולהבין שהתורה זה  הדבר היחידי בעל משמעות בעולם ושאר הדברים טפלים אליו ולכן זמן כזה לא יכול להיות זמן של שמחת תורה כי רק לאחר שאתה מקבל את התורה ומחליט היכן אתה נמצא בצד של התורה או בצד השני רק אז אתה יכול לממש את החלטה שלך וזה יבוא לידי ביטוי בשמיני עצרת לאחר מימוש ההחלטה שלך וזה המשמעות של שמחת תורה  . וצריך לחזור על דברי רות (יז) בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְקֹוָ֥ק לִי֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ:

וזה ההבנה של חג שבועות הקב"ה נתן את התורה ואם אין תורה אין עולם יש תורה יש עולם ואם אתה לא בוחר בתורה אתה תעמוד מול אותו זיקא "דאי לא קבלו ישראל תורה - הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו" ואת זה מבינה רות שאומרת שהבחירה היחידה האפשרית זה לבחור בתורה ובעם ישראל כי זה המציאות מרגע מתן תורה .ולכן שבועות זה זמן מתן תורתנו ושמיני עצרת זה זמן שמחתנו שהוא מימוש ההחלטה בשבועות .

 

פרשת במדבר מה עשה המבול לקשר בן העולם הגדול לעולם הקטן ? למה בארץ ישראל לא היה מבול ? למה הביא הקב"ה מבול על העולם ? מתי הקשר בן העולם הגדול לעולם הקטן יתחדש שנית ? ‏א'/סיון/תשע"ז

בס"ד
פרשת במדבר מה עשה המבול לקשר בן העולם הגדול לעולם הקטן ? למה בארץ ישראל לא היה מבול ? למה הביא הקב"ה מבול על העולם ? מתי הקשר בן העולם הגדול לעולם הקטן יתחדש שנית ?  ‏א'/סיון/תשע"ז

שבוע שעבר בפרשת בהר חקותי כ"ג/אייר/תשע"ז כתבתי

"לסיכום שבת שנת שמיטה ויובל הם הקשר בן העולם הקטן זה האדם לעולם הגדול שזה העולם כולו ומעשה השבת השמיטה והיובל הם הקשר בן העולם הקטן לעולם הגדול שבו העולם מתנהל לא לפי הנהגת הטבע אלה לפי הנהגה ניסית של הקב"ה שבו נותן הקב"ה לאדם את כוח הבחירה שנובע מהנהגה ניסית . והקשר הזה בן האדם לעולם נעשה בשבת ועל זה נאמר ויכולו השמים והארץ וכל צבאם שבו העולם התחבר למעשה האדם ".

הקב"ה ברא את העולם הקטן את האדם נתן לו כוח בחירה והאדם חטא בשעה האחד עשרה ביום שישי ,ביום שבת הקב"ה חיבר בן העולם הקטן לעולם הגדול ואז במוצאי שבת נעשה "הקישור " בפועל בן העולם הקטן לעולם הגדול ואז לקו המאורות .

וצריך להבין  שגם המאורות לקו וגם האדמה נתקלקלה והליקוי בא לידי ביטוי רק לאחר חטא האדם הראשון וכמו שבמאורות לקו במוצאי שבת צריך להגיד שכך העניין גם באדמה

ואומר הפסוק בבראשית פרק א

בראשית פרק א

(יא) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן:

(יב) וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹ֥שֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב:

ואומר רש"י בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק יא

עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי,פ לפיכך כשנתקלל אדם על עונו  נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:

ומקור העניין בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק א

ואם כן למה נתקללה הארץ. ר' יודן בר שלום אמר על ידי שעברה על גזרותיו של הקדוש ברוך הוא. [בראשית א יא] תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. והיא לא עשת אלא ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו. רבי פינחס אמר שמחה בציוויה והוסיפה אילני סרק. על דעתיה דרבי יודן בר שלום יפה נתקללה הארץ. על דעתיה דרבי פינחס למה נתקללה הארץ. כאינש דאמר ליט ביזא דכן איינק. ואתיא כיי רבי נתן שלשה נכנסו לדין וארבעה יצאו מקוללין. ארורה האדמה בעבורך.

כלומר מתוך זה אנחנו מבינים שגם העולם הגדול היה בעל יכולת בחירה ולכן יכול לבחור וללקות כך המאורות לקו וכך האדמה לקתה אבל כל זה יכול היה להיות רק לאחר מעשה השבת שבו הקב"ה חיבר בן העולם הקטן זה האדם לבין העולם הגדול וזה הבריאה .

וכדי להבין את כוח הבחירה של העולם הגדול נבין את ההסבר של הריקאנטי בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק יא

(יא) ויאמר אלהים תדשא הארץ וגו' [שם יא]. דע שכל העשבים שברא הקדוש ב"ה בעולמו ברא להם כחות ידועים למעלה המשפיעים להם, וכשיורד הטל והגשם מן השמים באים מן הכחות העליונים ברכות לתחתונים, ועל כן הטל יפה לעולם, כי יורד עמו כח כל עשב ועשב מן הכחות העליונים, וכשנפסקין הכחות שלמעלה להשפיע למטה מיד יבול עלהו ויבש. ולפיכך יבשים עשבים הרבה קודם עשבים אחרים, וזהו למינהו הנאמרים במעשה בראשית.

כלומר כוח הבחירה של העולם הגדול נובע מתוך אותם כוחות עליונים שהם הם משפיעים על התחתונים ואתם כוחות יש להם כוח בחירה כמו שכבר כתבתי  בעבר שיש למלאכיים כוח בחירה .

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

 בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו, אמרו לפניו: רבונו של עולם +תהלים ח'+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך - מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך - עשה.

וכך מבריאת האדם הראשון היה קשר ישיר בן התנהגות האדם העולם הקטן לעולם הגדול

וכתוב מפורש בבראשית פרק ו

(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס

ואומר  רש"י בראשית פרשת נח פרק ו פסוק יב

(יב) כי השחית כל בשר - אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:

את הארץ - כמו מן הארץ, ודומה לו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר, (מ"א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו. דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו:

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו

יא) ותשחת הארץ. בכל מקום שהאדם חוטא לוקה הארץ, משל לבן שחטא מלקין אומנתו תחתיו, כשם שנאמר באדם הראשון ובקין: לפני האלהים. כסבורין היו שאין הקדוש ברוך הוא מכיר מעשיהם, והכתוב מעיד לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו (איוב לד כה): ותמלא הארץ חמס

פרוש הדבר שמעשיו של האדם השפיעו על הארץ ועל החיות וכולם ראו במוחש כיצד המעשים שלהם גורמים לארץ  קלקול באופן ממשי .אבל יש גם צד אחר שהאדמה והעולם הגדול השפיע על האדם בגלל החיבור של העולם הקטן לעולם הגדול  והקדוש ברוך הוא ראה שלא ניתן כך לקיים את העולם  והביא את המבול על העולם והחליט לשנות את הבריאה ולעשות ניתוק חלקי בן העולם הקטן ובן העולם הגדול כמו שהיה לפני המבול . וכך מסביר הכלי יקר בראשית פרק ח

(כא) לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם. וכן נאמר לאדם (בראשית ג יז) ארורה האדמה בעבורך. ומכאן ראיה שהאדמה היתה סיבה אל חטא האדם כי נתנה בו חומר גס ועב הנוטה ביותר אל החומריות כמו שנאמר (ויקרא יח כה) ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה, וזה נאמר דוקא על שבע אומות אשר ישבו בארץ הקדושה לפנים, יען כי אף על פי שצבר הקדוש ברוך הוא עפרו מכל ארבע רוחות העולם ונמצא שכל הארצות יש להם חלק בחטא האדם כי כולם נתנו בו חומר עב וגס, מכל מקום כל שאר הארצות קיבלו דינם ונטהרו במי המבול ששלושה טפחים של מחרישה נתקלקלו ובזה נתרכך חומר הארץ וניטל קשיותו ומאז אין חומר הארץ רע כבתחילה, הן מצד העונש שנטהרה במי המבול כדרך כל טבילה שהיא טהרה וסילוק הזוהמא והטומאה, הן מצד הטבע שנתרככה כל הארץ במי המבול ומאז אין חומר הארץ קשה כל כך כאשר היתה לפנים. אבל בארץ ישראל נאמר ביחזקאל (כב כד) ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם. מאחר שלא נטהרה במי המבול אם כן עוד טומאתה בה וכשיושבי הארץ ההיא חוטאים יש לתלות החטא בארץ, לכך נאמר דוקא בארצות שבע אומות ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה וגו'

מסביר הכלי יקר שלפני המבול היה השפעה של העולם הגדול על העולם הקטן והיה גם השפעה הפוכה מהעולם הקטן לעולם הגדול ועוצמת ההשפעה ההדדית הביאה את הקב"ה לפחות לנטרל צד אחד וגם לא את כולו ולכן הביא את המבול כדי לברא את העולם מחדש עולם מטוהר ללא ארץ ישראל .

וכותב הנביא יחזקאל פרק כב פסוק כד

בֶּן־אָדָ֕ם אֱמָר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם:

והכלי יקר מפרש שזה ארץ ישראל שלא טוהרה עם המבול . ולכן לאחר המבול נשאר רק הצד של העולם הקטן עם יצר הרע שלו כי הצד של העולם הגדול טוהר חוץ מארץ ישראל  . וכתוב בבראשית פרק ח

(כא) וַיָּרַח יְקֹוָק אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:

וממשיך הכלי יקר בראשית פרק ח

כי בזה מיושב מה שיש להקשות הרי הכתוב אומר כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו' הושוו זה לזה ואם כן למה לא תקיא הארץ את יושבי ארץ מצרים כאשר קאה ארץ כנען את הגוי, אלא לפי שארץ מצרים גושמה ביום זעם ואין לתלות עוד פשעם בארץ אם כן למה תקיא כי די בזה אם הגוי החוטא יקבלו עונשם על ארצם, אבל ארץ ישראל לא גושמה עדיין יש לתלות בארץ, לכך נאמר (דברים כט כא) וראו את מכות הארץ וגו', כמו שיתבאר במקומו בעזר ה' לכך נאמר אחר מבול זה, לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם. כי מכאן ולהלן אין לתלות פשע האדם בארץ כי אם ביצרו הרע המושך כוחו מן הנחש ומן סמאל רוכבו, זה שנתן טעם לדבר כי יצר לב האדם רע מנעוריו שעיקר חטאו יהיה תלוי ביצרו ולא בחומר הארץ:

וההבנה שלי בעניין שהקב"ה ראה את התורה וברא את העולם וחלק לא קטן מהמצות זה מצוות התלויות בארץ ולכן הקב"ה לא יכול היה להוציא את ארץ ישראל מתוך ההשפעה על האדם כי זה חלק מהותי מהמצוות וזה בבחינת ברא להם יצר ברא להם תבלין ולכן רק מי שיקבל על עצמו את התורה יוכל להתקיים על אדמת ארץ ישראל ולכן רק בארץ ישראל לא היה מבול שיטהר את הארץ כי זה תפקיד האדם לתקן את העולם ואת החטא של האדם הראשון וגם את הקלקול של המאורות והאדמה שהיה לפני חטא האדם הראשון ולא התפקיד של הקב"ה ולכן לאחר הבמול ולפני מתן תורה חיזר הקב"ה אחר כל אומות העולם לקבל את התורה כי ללא קבלת התורה לא היה עולם ולא היה כוח של האדם לתקן אותו וכך אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת יתרו סימן יד

את מוצא כשבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה לישראל החזירה על כל האומות ולא קבלוה בקש להחזיר העולם למדידת מימיו שנאמר (חבקוק ג) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים כיון שקבלוה ישראל נתיישב העולם לפיכך וידבר אלהים.

ועם קבלת התורה יש לאדם את היכולת להתגבר על היצר כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וגם על השפעת העולם הגדול עליו   . ולעתיד לבא אותו קשר שנותק בן העולם הגדול לקטן שבו יהיה השפעה של העולם מחוץ לארץ ישראל על העולם הקטן האדם יחובר שוב כמו שאומר הנביא  זכריה פרק יד

(טז) וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ מִכָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

(יז) וְ֠הָיָה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֔ת לְמֶ֖לֶךְ יְקֹוָ֣ק צְבָא֑וֹת וְלֹ֥א עֲלֵיהֶ֖ם יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם:

(יח) וְאִם־מִשְׁפַּ֨חַת מִצְרַ֧יִם לֹֽא־תַעֲלֶ֛ה וְלֹ֥א בָאָ֖ה וְלֹ֣א עֲלֵיהֶ֑ם תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְקֹוָק֙ אֶת־ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

כי מי שיישאר בעולם יהיה אותם גויים שקבלו עליהם את התורה כלומר את 7 מצוות בני נוח מה שלא קיבלו לפני כן והקבלה שלהם את הקב"ה כמלך על העולם ייתן להם את הכוח לשרוד בעולם שבו יש קשר הדדי בן העולם הקטן לעולם הגדול מה שלא היה יכול להתקיים לפני  המבול ולכן הקב"ה הביא את המבול וניתק את הקשר הזה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת בהר חקותי מה הקשר של שמיטה לשבת ? מה המשמעות של שבת ? מה המשמעות של ויכולו השמים והארץ ? מה הקשר בן עולם קטן – האדם לעולם גדול ? מתי נברא העולם ? ‏כ"ג/אייר/תשע"ז

בס"ד
פרשת בהר חקותי  מה הקשר של שמיטה לשבת ? מה המשמעות של שבת ? מה המשמעות של ויכולו השמים והארץ ? מה הקשר בן עולם קטן – האדם לעולם גדול ? מתי נברא העולם ? ‏כ"ג/אייר/תשע"ז

כתוב בויקרא פרק כה

(ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיקֹוָֽק:

ואומר רש"י ויקרא פרשת בהר פרק כה פסוק ב

(ב) שבת לה' - לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית:

משוה התורה את שנת השמיטה לשבת וצריך להבין את משמעות הדברים וכדי להבין את ההשוואה צריך להבין את מהות השבת

נאמר בבראשית פרק ב

(ב) וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:

(ג) וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת: פ

וכך כותב המלבי"ם בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק א

עפ"ז אמר שביום הששי כלו השמים והארץ וכל צבאם, ר"ל אז נשלם סדור הטבע והמערכה שנעשה בששת ימי המעשה, וכלתה המלאכה לפי ערך המלאכה, אבל עדן לא כלתה לפי ערך הפועל שכוונתו שיוכל להשבית המלאכה להמעיט או לרבות השפע לפי ההשגחה והשכר והעונש. ועוד לא עשה הפקק והדד שבו יעמיד את המאשיען הגדול הזה להשבית את מלאכתו הטבעי, שזה נעשה ביום השבת שבו הוסד ההנהגה ההשגחיית ובו נעשה הדד והפקק אשר ישבית מלאכת הטבע וסבובה במערכת. ולכן ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. שביום השביעי כלה המלאכה גם מצד הפועל וכוונתו. ומפרש במה כלה ביום השביעי שזה ע"י כי שבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. שאז נברא הפקק והדד שישבית מלאכת הטבע וינהיג מלאכת ההשגחה המודדת השפע לפי המעשה, וע"י שבשבת יסד ההנהגה ההשגחיית שבו ישבית ההנהגה הטבעית, עי"כ בו ביום נשלמה המלאכה מצד הפועל. וזה שהמליצו חז"ל במה שאמרו מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה. ר"ל שהיה חסר הפקק הזה שבו יעמיד את המכונה הגדולה וסבוב המערכת וינוחו ממהלכם כי ינהיג הנהגה אלהית נסיית השגחיית שאז תנוח הטבע מפעולתה וזה נעשה בשבת. וזה קרא מנוחה היינו מנוחת מלאכת הטבע, שלולא השבת לא היה אפשר שינוח סבוב הגלגל לפעמים ושישבית מלאכת הטבע[א].

לפי הבנתי את המלבי"ם יש שני סוגי הנהגות בעולם הזה ההנהגה של הטבע כלומר העולם כולו נמצא תחת הנהגה אחת שהיא טבע כלומר חוקיות מסוימת שנותנת את הבסיס לפעולת העולם כי ללא החוקיות הזאת העולם לא היה יכול להיות קיים וזה נשלם ביום השישי ויש את ההנהגה בעולם של השגחת הקב"ה על העולם שהמלבי"ם קורא לו הנהגה אלהית נסיית  והנהגה היה שנותנת לאדם את האפשרות לבחור  בן טוב ורע הטוב והרע נגזר מן התורה , הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם  ועד מתן תורה לא היה מי שקיבל אותה ובמתן תורה עם ישראל קיבל את התורה כתנאי לקיום העולם . ואומר המלבי"ם שאם לא הייתה   הנהגה אלהית נסיית  העולם היה רק עולם של טבע וכל העולם היה מונהג אך רק על ידי חוקי הטבע ללא יכולת בחירה וללא שכר ועונש . רק נתינת השבת שבו הכניס הקב"ה לעולם את הנהגה אלהית נסיית  נותנת לעולם את המשמעות לקיום העולם . במאמר מוסגר לכאורה השקפת העולם המודרני את העולם מסתיים ביום השישי כי ההבנה של העולם המודרני שמה שקיים בעולם זה רק "טבע"  כלומר רק חוקיות וכבר כתבתי בעבר שאם אנחנו חיים שעולם של טבע בלבד לכאורה אנחנו לא קיימים כי בעולם של חוקים בלבד  העולם  הוא רק מצב של חוקים > תוצאה >מצב  חוקים > תוצאה > מצב ובעולם כזה לא יכול להיות קיים תודעה או בחירה או מחשבה  .

אבל ההבנה הזאת קשה כי האדם הראשון חטא ביום שישי ולא ביום שבת כלומר האדם הראשון היה בעל בחירה ובחר ברע ועל כן נענש וכך אומר המסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק א

כיצד נברא אדם הראשון שעה ראשונה הוצבר עפרו. שניה נברא צורתו. שלישית נעשה גולם. רביעית נתקשרו אבריו. חמישית נתפתחו נקביו. ששית נתנה בו נשמה. שביעית עמד על רגליו. שמינית נזדווגה לו חוה. תשיעית הכניסו לגן עדן. עשירית צוהו. אחד עשר סרח. שתים עשר נטרד והלך לו לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין  

כלומר לכאורה זה בניגוד להבנתי את דברי המלבי"ם שהשבת היא שהכניסה לעולם את ההנהגה הניסית כלומר את הבחירה את השכר והעונש . התירוץ שנראה לי שמיישב את דברי המלבי"ם שיש כאן בריאה בתוך בריאה כלומר יש בריאה של העולם כולו ויש כאן את הבריאה של האדם הראשון ביום השישי וזה בריאה של 2 עולמות  . וכך אומר המלבי"ם שמות רמזי המשכן

וכמו שנקרא העולם בכללו בשם אדם גדול כן נקרא האדם בשם עולם קטן, כי כל העולמות שברא ה' וכל המציאות כולו שנוסד בששת ימי המעשה ועד סוף כולם נקבצו באו ביצירת האדם והושתלו בו, כמ"ש (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו כמש"פ בפירושי שם, עד שהאדם הוא צלם כל מעשה בראשית והנשמה אשר נפח בו מרוחו שהיא אלהית וחלק אלוה ממעל היא מתפשטת בעולם הקטן הזה ומניעה ומחיה ומנהיגה אותו כהתפשטות האלהות בעולם הגדול, וע"ז המליצו חז"ל במדרש ב"ר (פ"ח) משל של אדה"ר עם הקדוש ברוך הוא כמלך ואפרכוס שישבו בקרונין, כי האדם מנהיג את מרכבתו הקטנה שהיא גויתו, כמו שינהיג המלך העליון את מרכבתו הגדולה שהיא העולם הגדול כמ"ש בפי' מעשה בראשית:

ולפי הבנתי הקב"ה ברא את האדם ונתן לו כבר ביום השישי את הנשמה וזה מה שאומר המדרש עמד על רגליו שהוא הגיעה לדרגה שיש בו את צלם האלוקים שנותן לו את היכולת להתרומם מעל חוקיות הטבע ולבחור בן טוב לרע  ורק לאחר שציווהו בשעה העשירית יכול האדם הראשון לבחור בן טוב ורע . ואכן האדם הראשון בחר ברע ועשה את חטא האדם הראשון ביום השישי אבל לפי דברי המלבי"ם רק ביום השביעי הגיע לעולם הנהגה אלהית נסיית  וצריך לומר שההנהגה הניסית היית רק באדם שהוא עולם קטן אבל לא בכל הבריאה כולה ורק ביום השבת ההנהגה הניסית הוחלה על העולם הגדול ונוצר הקשר שלא ניתן לניתוק בן העולם הקטן לעולם הגדול . כלומר יום השבת נגמרה המלאכה של בריאת העולם בחיבור של העולם הקטן הוא האדם לעולם הגדול שהוא העולם כולו ולכן  נאמר

   בראשית פרק א

(לא) וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי:

(א) וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכָל־צְבָאָֽם:

(ב) וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:

נגמר היום השישי ורק אז ויכלו השמים והארץ שהוא החיבור של העולם הקטן והעולם הגדול .

וכתוב בבראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יב

מאורות, רבי שמעון ב"ר יהודה איש כפר עכו אמר משם ר"מ אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת לא לקו עד מוצאי שבת,

ולמה לא לקו ביום שישי כי רק ביום שבת כאשר נאמר ויכלו השמים והארץ רק אז נוצר הקשר בן העולם הקטן לעולם הגדול ולכן רק במוצאי שבת לקו המאורות כלומר תחילת העולם,  העולם שלנו אחרי חטא האדם הראשון היה לאחר שבת במוצאי שבת .

וכך כתוב ברות רבה (לרנר) פרשה ח

הה"ד תחת כל השמים ישרהו (איוב לז: ג). מפני מה? ואורו על כנפות הארץ (שם /איוב לז: ג'/). וכיון ששקעה החמה במוצאי שבת, התחיל החשך ממשמש ובא. נתיירא אדם הראשון. אמ', שמא תאמר אך חושך ישופני (תהלים קלט: יא), ואותו שכת' בו הוא ישופך ראש (בראשית ג: טו), בא לנשכני, שנ' אך חשך ישופני (תהלים שם /קל"ט: י"א/). מה עשה לו הב"ה? אמ' ר' לוי, זימן לו הב"ה שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן את האור ובירך עליה. מה בירך עליה? בורא מאורי האש. איתייה כר' שמואל, דאמ' ר' שמואל, מפני מה מברכין ישראל על הנר במוצאי שבת? מפני שהיא תחלת ברייתו של עולם. ר' הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן, אף במוצאי יום הכפורים מברכין עליו, ששבת כל היום כלו.

ואומר רבי שמואל שמוצאי שבת זה תחילת ברייתו של העולם והרי הוא נברא בשבע ימים ולא במוצאי שבת והכוונה העולם שאנחנו נמצאים בו לאחר שהקב"ה חיבר בן העולם הקטן לעולם הגדול והאש שיצאה מלמד על החיבור בן העולם הגדול לקטן ששני הרעפים שהם מהעולם הגדול מוציאים אש לעולם הקטן והוא מברך עליהם והחיבור הזה זה המהות של השבת . וכמו כן זה המהות של שביעית ושל היובל הקשר בן האדם לבריאה והקשר הזה בא לידי ביטוי מיד בפרשת בחוקתי

ויקרא פרק כו

(ג) אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם:

(ד) וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ:

וכך כתוב ויקרא פרק כו

(לה) כָּל־יְמֵ֥י הָשַּׁמָּ֖ה תִּשְׁבֹּ֑ת אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־שָׁבְתָ֛ה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶ֖ם בְּשִׁבְתְּכֶ֥ם עָלֶֽיהָ:

ואומר הכתר יונתן ויקרא פרשת בחקותי פרק כו פסוק לה

(לה) כל הימים שהיא שוממה מִכם תנוח כמו שלא נחה את שנות שמיטותיכם כאשר הייתם שוכנים עליה:

לסיכום שבת שנת שמיטה ויובל הם הקשר בן העולם הקטן זה האדם לעולם הגדול שזה העולם כולו ומעשה השבת השמיטה והיובל הם הקשר בן העולם הקטן לעולם הגדול שבו העולם מתנהל לא לפי הנהגת הטבע אלה לפי הנהגה ניסית של הקב"ה שבו נותן הקב"ה לאדם את כוח הבחירה שנובע מהנהגה ניסית . והקשר הזה בן האדם לעולם נעשה בשבת ועל זה נאמר ויכולו השמים והארץ וכל צבאם שבו העולם התחבר למעשה האדם .

פרשת אמר האם עם ישראל שמע במעמד הר סיני זכור ושמור ? מה הקשר של זכור ושמור לחביבות מצוה ? מה גרם לרבי אלעזר להתיישב בדעתו ? האים לכל יהודי יש חביבות מצווה ? מה ההבדל בן עם ישראל ואומות העולם ? האם לעתיד לבא רק יישאר רק מי שחביב עליו מצוות השם ? ‏יום שישי ט"ז אייר תשע"ז

בס"ד
פרשת אמר האם עם ישראל שמע במעמד הר סיני זכור ושמור ? מה הקשר של זכור ושמור לחביבות מצוה ? מה גרם לרבי אלעזר להתיישב בדעתו ? האים לכל יהודי יש חביבות מצווה ? מה ההבדל בן עם ישראל ואומות העולם ? האם לעתיד לבא רק יישאר רק מי שחביב עליו מצוות השם ? ‏יום שישי ט"ז אייר תשע"ז

שבוע שעבר עסקתי בגמרא העוסקת ברבי שמעון בר יוחאי וביציאה מהמערה

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו.

וכך הסברתי מה גרם לישוב דעתו של רבי אלעזר אחרי היציאה השניה שבו "כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון" 

וכך כתבתי בפרשת אחרי מות קדושים  ט'/אייר/תשע"ז

כלומר אותו אדם הלך לקטוף הדסים שזה חלק  ממצות חובה של עונג שבת אבל רק זה רק בהדס  אחד וההדס השני הוא לכאורה מיותר והטרחה היתרה יש בה גדר של עוזב חיי עולם לטובת חיי שעה ועכשיו רבי אלעזר היה צריך להחליט אם הוא עושה מעשה של מכי באותו אדם ורבי שמעון יהיה צריך לעשות מסי לאחר מכן . אומר רבי שמעון לבנו בו תראה כמה חביבין מצות על ישראל כלומר כנגד עזיבת חיי עולם לחיי שעה יש חביבות מצווה של עם ישראל ואותו חיבוב מצווה שיש בעם ישראל נותן משקל נגד לעזיבת חיי עולם לטובת חיי שעה ולכן במאזן הכולל גם לפי מידת הדין אותו חיבוב מצווה  מוציא את אותו אדם מגדר של חייב מיתה ודאי ממידת הדין לספק ולכן כל המעשה היה בין השמשות בדיוק בזמן של ספק חול ספק קודש ולכן רבי אלעזר הבין שיש כאן ספק של חייב מיתה ולכן הגמרא אומרת יתיב דעתייהו כלומר רבי אלעזר לא "הפעיל"  את "המכי " ורבי שמעון לא היה צריך להפעיל את "המסי "

לסיכום יוצא שחיבוב מצווה מכניס ספק אם אדם שעוזב חי עולם לחיי שעה חייב מיתה מצד מידת הדין ולכן רבי אלעזר הפסיק את "המכי " ודעתו התיישבה .

ועכשיו אני רוצה להעמיק ולהבין מדוע חביבות מצווה היא משקל נגד לעוזב חיי עולם לחיי שעה וגרם לרבי אלעזר להתיישב בדעתו ולמה מקרה מסוים של אדם אחד שגם מוגדר "סבא"   כלומר אדם זקן ומכובד ולמה התיישבה דעתו גם לגבי כל המקרים של עוזב חיי עולם לחיי שעה הרי יש מקרים שבהם כמו החורש יש עוזב חיי עולם לחיי שעה ואין בו את הגדר של כמה חביבין מצות על ישראל  ובכל מקרה מובן שגם במקרה כזה דעתו של רבי אלעזר התיישבה  ואם היה רואה את אותו חורש לאחר המקרה של "הסבא" הוא לא היה "מכי " ורבי שמעון לא היה צריך ל "מסי " דרך אגב ההבדל בן מכי למסי זה ההבדל בן כ' ל ס' כלומר בן 20 ל 60 שזה 40   כלומר כדי לגרום למי שרבי אלעזר גרם לו למכי צריך תהליך של בריאה שהוא 40  כנגד 40 יום של יצירת הוולד וזה תהליך ה מסי .

וכדי להבין את העניין נראה את תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף טז עמוד א

 אלא: למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן. ואמר רבי יצחק: כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה - מריעין לה בסופה. מאי טעמא - דלא איערבב שטן.

ואומר רש"י מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב

כדי לערבב - שלא ישטין, כשישמע ישראל מחבבין את המצוות - מסתתמין דבריו.

אומר כאן רש"י שהשטן רואה שישראל מחבבין את המצוות אין יותר לשטן יכולת קטרוג ולהבין למה אומר השם משמואל דברים פרשת כי תבוא

והנה בש"ס ר"ה (ט"ז ב) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן, וברש"י כשישמע ישראל מחבבין את המצוות מסתתמין דבריו, ופירשנו שמאחר שרואה שמחבבין את המצוות הרי עושין תשובה מאהבה והזדונות נעשות כזכיות, א"כ מתירא לקטרג ולהביא עוד חבילות של עבירות פן עשו תשובה גם על אלו ומן העבירות יהיו זכיות, ומתבהל ואינו יודע מה לעשות, כי תשובה היא דבר המסור ללב ואין מכיר בה אלא היודע תעלומות, וכל עוד שלא ראה את ישראל מחבבין את המצוות אינו חושש לומר שמא עשו תשובה מאהבה כי חזקה היא לו שלא נשתנה, אבל כשרואה שישראל דבוקין באהבה שוב יצא הדבר מחזקתו קרוב הדבר בעיניו שעשו תשובה גם על העבירות אלו שקטרג עליהן כבר, וא"כ אם יוסיף לקטרג ולהביא חבילות של עבירות שמא עשו תשובה מאהבה גם על אלו ונמצא גחלים הוא חותה על ראשו:

מפרש את העניין השם משמואל שהשטן רואה את ישראל מחבבין את המצוות זה ראיה לכך שהם עשו תשובה מאהבה ואם עשו תשובה מאהבה העברות הופכות לזכויות ולכן זה כבר לא משנה כמה עברות הוא ימצא בהם יש בהם חזקה שעשו תשובה מאהבה וכל העברות יכולות להפוך לזכויות ולכן אין לו יותר יכולת קטרוג על עם ישראל כי ככול שהוא יקטרג עליהם אם עשו תשובה מאהבה אותם עברות יהפכו לזכויות וזה כאילו הוא עושה פעולה הפוכה לפעולת הקטגור וידוע שקטגור לא יכול להפוך לסנגור הוא "מתערבב" כלומר משתתק .

אם כך יוצא לנו שגם רבי אלעזר הבין את העניין של פעולת כמה חביבין מצות על ישראל! והבין שאפילו הוא רואה אדם עוזב חיי עולם לחיי שעה חזקה על עם ישראל שיש בהם את חיבוב המצווה שמראה על אהבת הקב"ה ולכן יש להם חזקה שיכולים לחזור בתשובה מאהבה ואז אותו חיסרון שהוא רואה בהם עכשיו יכול להפוך ליתרון על ידי הפיכת העברות לזכויות ולכן כל אחד מישראל יש בו את מידת אהבת השם ומידה זו מוציאה אותו מודאי חייב מיתה בידי שמיים גם לפי מידת הדין לספק כי אולי יחזור בתשובה מאהבה והעברות יהפכו לזכויות ולכן לא יכול רבי אלעזר להסתכל עליו במידת הדין שיגרום לו להפוך לגל עצמות ולכן התישה  דעתו של רבי אלעזר שגם לפי מידת הדין אין הוא חייב מיתה בידי שמים . וכאן מובן העניין שאחרי שרבי שמעון יצא מן המערה בפעם הראשונה ומידת הדין הפכה את החורש לגל עצמות אותו ספק שהחורש יחזור מתשובה מאהבה גרמה לכך שהם יצטרכו לכפר על צורת ההסתכלות שלהם ולכן כתוב איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!

ועדיין צריך להבין האם המידה הזאת שחבבין מצוות על עם ישראל נמצא בכל יהודי או יש רק ספק אם הוא נמצא בכל יהודי  ?

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כז עמוד א

ושתי חצוצרות מן הצדדים ותרי קלי מי משתמעי? והתניא: זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע! – לכך מאריך בשופר. – למימרא דכי שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא, וממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה – יצא? תא שמע: תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים – אין בידו אלא אחת. אמאי? תיסלק ליה בתרתי! – פסוקי תקיעתא מהדדי לא פסקינן. תא שמע: התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס, אם קול שופר שמע – יצא, ואם קול הברה שמע – לא יצא. אמאי? ליפוק בתחילת תקיעה, מקמי דליערבב קלא! – אלא: תרתי קלי מחד גברא – לא משתמעי, מתרי גברי – משתמעי. – ומתרי גברי מי משתמעי? והא תניא: בתורה אחד קורא ואחד מתרגם, ובלבד שלא (יהו שנים קורין) +מסורת הש"ס: [יהא אחד קורא]+ ושנים מתרגמין. הא לא דמיא אלא לסיפא: בהלל ובמגילה, אפילו עשרה קורין. אלמא: כיון דחביב – יהיב דעתיה, הכא נמי: כיון דחביב – יהיב דעתיה ושמע. אלא למה מאריך בשופר? – לידע שמצות היום בשופר.

הגמרא מביאה כראיה שלא ניתן לשמוע שני קולות מאדם אחד ממעמד הר סיני ששם נאמר זכור ושמור בדיבור אחד ונאמר מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע!  אבל מסקנת הגמרא שאכן ניתן לשמוע שני קולות מאדם אחד כי דבר שהוא חביב על האדם הוא נותן את דעתו ויכול לעשות הפרדה בן הקולות ולשמוע את שני הקולות  שנאמר כיון דחביב – יהיב דעתיה ושמע 

כי אם באמת נגיד שלא ניתן לשמוע שני קולות מאדם אחד כיצד עם ישראל קיבל במעמד הר סיני את מצות זכור ושמור אם לא היה מסוגל לשמוע ואם לא יכול לשמוע מדוע הקדוש ברוך הוא אמר את זה בדיבור אחד ולכאורה לא יכלו לשמוע שום דבר לא את הזכור ולא את השמור כי הם נאמרו בדיבור אחד ואם אדם לא יכול לשמוע הוא לא יכול לשמוע שום דבר . אם כך יוצא  לנו שכל עם ישראל שעמד במעמד הר סיני כולל כל הנשמות של עם ישראל וכולם שמעו את זכור ושמור והם קבלו על עצמם את הזכור והשמור אז ברור לנו שבכל יהודי יש את המידה חבבין מצוות על עם ישראל כי אחרת לא היו יכולים לקבל את התורה כי אם המצוות לא היו חבבין עליהם לא יכלו לשמוע את זכור ושמור ולכן יש להגיד שבכל יהודי את הפוטנציאל של חזרה בתשובה מאהבה ולכן ברור לנו למה דווקא זה מה שישב את דעתו של רבי אלעזר כי הוא הבין שבכל יהודי ששמע במעמד מתן תורה את זכור ושמור יש בו את המידה של חבבין מצוות על ישראל .

וכדי להבין את ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם אומר תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. מקדיר, והא אמרת: אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו! משום דישראל נמי זימני דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא. והאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה! נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי.

בעם ישראל יש את חביבות המצוות כחלק מהותי מהם ולכן קבלו את התורה עליהם אבל אומות העולם לא רצו לקבל עליהם אפילו 7 מצוות בני נח וזה מה שמבדיל אותם מעם ישראל וזה מה שיגרום לכך שמי שאין במהותו חביבות מצוות לא יכול להישאר לעתיד לבא בתוך עם ישראל כי המציאות הקשה תגרום לו להתרחק מעם ישראל כי רק קבלת התורה באהבה שגורמת לחביבות המצוות יכולה להשאיר את האדם בתוך העם היהודי בתוך הקושי של הגלות וכל שכן בימי ביאת המשיח .

וכך כתוב תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב באחרית הימים

והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו [וגו'],

אומרת הגמרא שברגע האמת מי שיכנס לעם היהודי אבל באמת לא שייך לעם ישראל אין לו את חביבות המצוות  ואת אהבת השם שיגרום לו להישאר בתוך העם היהודי והוא יעזוב ויבעט במצות .

ותכונה זו של אהבת הקב"ה שמתוכה נובעת חביבות המצוות היא הבסיס המהותי ליהודי וזה הבסיס לכך שגם אם יהודי זה עוזב חיי עולם לחיי שעה אין מידת הדין תפעל בו ולכן רבי אלעזר הפסיק את "המכי " והתיישבה דעתו .

 

 

פרשת אחרי מות קדושים מה הגדר של עוזב חיי עולם לחיי שעה ? למה הפך רבי שמעון את החורש לגל עצמות אולי הוא התעסק במצות מצה? למה לרבי אליעזר ביום טוב "הכול לכם או הכול לקב"ה ? מה למדו רבי שמעון ובנו ב 12 חודשים הנוספים במערה ? מה גרם לרבי אלעזר לשנות את דעתו ? ‏ט'/אייר/תשע"ז

בס"ד
פרשת אחרי מות קדושים מה הגדר של עוזב חיי עולם לחיי שעה ? למה הפך רבי שמעון את החורש לגל עצמות אולי הוא התעסק במצות מצה? למה לרבי אליעזר ביום טוב "הכול לכם או הכול לקב"ה ? מה למדו רבי שמעון ובנו ב 12 חודשים הנוספים במערה ? מה גרם לרבי אלעזר לשנות את דעתו ? ‏ט'/אייר/תשע"ז

השבוע שמעתי את אחד האברכים בכולל מדבר על העבודה הקשה שעשה כדי לאפות מצה החל בקצירה וטחינה וכד' שאלתי אותו מי אומר שזה עדיף על לשבת וללמוד אולי יש בכל הטרחה הזאת במצות מצה ביטול תורה באיכות הרי אנחנו מכירים את הגמרא במסכת שבת

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו.

כלומר רבי שמעון ראה איש חורש וזורע הסתכל עליו והפך אותו לגל עצמות כי אומר לו רבי שמעון מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!  כלומר מצד מידת הדין , הדין הוא של מי שעוזב חיי עולם לטובת חיי שעה  חייב מיתה בידי שמים וההסתכלות של רבי שמעון ורבי אלעזר גרמה למידת הדין להיות נוכחת במקום . אם כך שאלתי את האברך אולי אותו אחד עסק בחרישה וזריעה של חיטים לטובת מצות מצה ויש כאן ראיה שלעסוק גם במצווה  זה לעזוב חיי עולם הבא לטובת חיי שעה  ?

ויש עוד גמרא  שעוסקת בנושא  תלמוד בבלי מסכת ביצה דף טו עמוד ב

תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב. יצתה כת ראשונה, אמר: הללו בעלי פטסין. כת שניה, אמר: הללו בעלי חביות. כת שלישית, אמר: הללו בעלי כדין. כת רביעית, אמר: הללו בעלי לגינין. כת חמישית, אמר: הללו בעלי כוסות. התחילו כת ששית לצאת, אמר: הללו בעלי מארה. נתן עיניו בתלמידים, התחילו פניהם משתנין. אמר להם: בני, לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו, שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. בשעת פטירתן אמר להם: לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם. אמר מר: שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, והא שמחת יום טוב מצוה היא! - רבי אליעזר לטעמיה, דאמר: שמחת יום טוב רשות. דתניא, רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא: או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר: חלקהו - חציו לה' וחציו לכם. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו. כתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך, וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם, הא כיצד? רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם, ורבי יהושע סבר: חלקהו - חציו לה' וחציו לכם.

יש ויכוח בן רבי אליעזר לרבי יהושע מה הדין של שמחת יום טוב ברגלים רבי יהושע אומר הדין חצי לכם וחצי לקב"ה כלומר שמחת יום טוב זה חובה לפחות במחצית הזמן ולרב אליעזר צריך לבחור אם כולו לקב"ה או כולו לכם ולכן כאשר ישבו ולמדו הם בחרו ב "הכל לקב"ה"  ולכן שמחת יום טוב שהוא בגדר של "כולו לכם" והוא רשות ולכן הם עזבו מצווה של חובה כלומר מצווה של לימוד תורה שזה חיי עולם לטובת רשות של שמחת יום טוב ולכן הם בגדר של עוזבים חיי עולם ולטובת חיי שעה ולכן הקפיד עליהם רב אליעזר .

האברכים בכולל אמרו ברור שרבי שמעון בר יוחאי ידע האם הוא עוסק במצווה או לא אבל זה היה לי קשה כי ידוע שבדיני אדם לא בשמים היא כמו רבי יהושע  . רש"י לדעתי הרגיש בקושיה הזאת והתירוץ של רש"י מסכת שבת דף לג עמוד ב

ועוסקין בחיי שעה - דאפשר על ידי נכרים, והקדוש ברוך הוא מחלק מזון וריוח לעושי רצונו.

התירוץ של רש"י  דומה לתירוץ של הגמרא במסכת ביצה כלומר גם אם אותו אדם עסק במצוות מצה עדין ניתן לחרוש ולזרוע על ידי נוכרי ולכן זה רשות ולדבר כזה אותו אדם הוא בגדר של עוזב חיי עולם לטובת חיי שעה ולכן דינו במידת הדין זה מיתה ולכן הפך אותו רבי שמעון לגל עצמות

וכך מפורש תלמוד בבלי מסכת תענית דף כא עמוד א

אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא, אמרי: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין אפס כי לא יהיה בך אביון. אזלו אותבי תותי גודא רעיעא. הוו קא כרכי ריפתא. אתו תרי מלאכי השרת, שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה: נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה!

אבל לפי התירוץ של רש"י עדיין יש בעיה אומנם מצה שמורה צריכה שמירה החל מקצירה על ידי יהודי ואומר  על זה חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קכח

ואמנם המצות שאוכלין בב' הלילות לצאת בו מצות בערב תאכלו מצות, הם צריכים שימור יתירה, לא משום חימוץ בלבד, אלא שצריך שימור יתירה לשם מצות מצוה, ולא סגי כשיודע בו שלא בא לידי שום חימוץ, דכתיב [שמות יב, יז] ושמרתם את המצות, וקבלו חז"ל [פסחים לח, ב] דמצה זו, היא שצריך שישמור לשם מצוה. ולפחות צריך שישמור אותה משעה שמוליכין החטים לטחון, דאז התקרבה למים, דסתם רחיים הוא של מים ואז צריך לשמור. והרבה פוסקים סבירא להו דצריך שמירה משעת קצירה, שתיכף משנקצר ישמרנה לשם מצה, וזהו שקורין מצה שמורה. ואף שמצד הדין אין צריך שמירה זו אלא לכזית של חובה, מכל מקום נוהגין החרדים וכן ראוי שיהיו כל המצות משומרים משעת קצירה, שיש כמה חששות מביאת מים על החטים, וגם לפעמים שמניחין לייבשן במחובר יותר מדאי מפני שאין להם פנאי לקצור, וזו שקורין שמורה, על כל פנים ממהרין לקצור בעוד שהם לחים קצת (סי' תנ"ג). ואדונינו הגר"א החמיר מאוד בזה, שלא לאכול רק מה שמשומר משעת קצירה כל ימי הפסח, והיינו מטעם הזה. ומכל שכן כשמוליכין החיטין, יורד לפעמים גשמים מרובים על השקים, עד שכמעט נשרה כל השק במים, ואסור מדינא כדלעיל כלל קכ"ו:

ואולי שאפשר על ידי אדם אחר אומנם יהודי ועדיין זה יהיה בגדר של עוזב חיי עולם לחיי שעה ?

ואומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שסא

ואין מבטלין ת"ת למת, כשיש מי שיתעסק עמו כל צרכו, אלא עוסק בתורה. <א> ואינו צריך לצאת ולראות אם יש עמו כל צרכו אם לאו, אלא כיון שיש שם מי שיעשה מעשה, תלמוד תורה שלו קודם. ו ג] ותינוקות של בית רבן אין מתבטלין כלל.

כלומר גם מצווה שהיא על ידי יהודי אם יש אחר שיכול להתעסק עם המת לא מבטלים תלמוד תורה כי זה לעזוב חיי עולם לטובת חיי שעה כי שיש מי שמתעסק עם המת זה מצות רשות ולא חובה ואז היא בגדר של לעזוב חיי עולם לטובת חיי שעה .

ועדיין צריך להבין שרבי אליעזר הקפיד על אותם אלו שיצאו מהשיעור שלו הרי הם יכלו לבחור מראש את השמחה של "הכול לכם "כלומר לא ללמוד תורה ולהתעסק עם שמחה שהיא לכם ולא היה בזה שום בעיה כי כך לומד רבי אליעזר שזה או כולו לכם או כולו לקב"ה ? יש שתרצו את הקושיה שברגע שבחרו בכולו לקב"ה אין הם יכולים לשנות וזה בגדר של עוזב חיי עולם והולך לחיי שעה . וצריך להקשות ואם היה הפוך הם החליטו לבחור ב "כולו שלכם" ובאמצע הסעודה הם החליטו ללכת לשמוע דברי תורה מה יהיה הגדר שלהם ? האם יעברו איזה שהיא עבירה ?

וההבנה שלי שיש שני סוגי שמחה שימחה של לימוד תורה ושמחה אחרת שהיא שמחה בגדר של לכם ואומר המשך חכמה בראשית פרק נ

ובמובן זה אמר ר' אליעזר ריש פרק ב' ביום טוב: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. פירוש, דלר' אליעזר הוי שמחת יום טוב מצוה, כמו תפילה נגד תורה. וזה שעוסקין בחיי שעה שהוא שמחת יום טוב, שהיא מצוה והיא תלויה בזמן, וזה קיום גשמי. אבל תורה היא חיי עולם שבמקום שאין גשם כלל עוסקין בתורה. אבל לרבנן, הוי שמחת יום טוב חובה, ומי שעוסק בתורה ואינו מקיים שמחת יום טוב, הוי כלומד על מנת שלא לעשות, וכדאמר ירושלמי ריש ברכות, ואין כאן מקומו להאריך.

הרי אנחנו מכירים את הכלל שאין מערבין שמחה בשמחה וכאן יש לנו שני סוגי שמחות לרבנן צריך לעשות חצי חצי וזה  גזירת הכתוב ורבי אליעזר אומר צריך לבחור או שמחה של תורה או שמחה של לכם לא ניתן לערבב בן שני סוגי השמחות .

אם כך יוצא לנו שלרבי אליעזר באמת אדם שהחליט לבחור בשמחת ש "הכול לכם"  וירצה ללמוד תורה יהיה בגדר של מערבב שמחה בשמחה אבל מצד שני הוא בוחר בחיי עולם ולא בחיי שעה וכנראה בסופו של דבר יותר "רוחי" לעשות את זה אבל מי שבחר ב"הכול לקב"ה  "  ורוצה לעבור לשמחת "הכל לכם " עובר גם על לערבב שמחה בשמחה ועל עוזב חיי עולם לחיי שעה כלומר שני דברים לגריעתה .

ומכאן יוצא לנו שאם מי שחושב שהוא לא יכול לסמוך על אחרים יש כאן חובה ולא רשות אבל אם יכול לסמוך על אחרים יש כאן עדיין מצות רשות לעומת מצות חובה ואולי יש כאן עוזב חיי עולם לטובת חיי שעה ויהיה לא ראוי להתעסק במצות מצה.

אבל כל זה מצד מידת הדין ולא מצד ההלכה .

אבל אולי יש כאן דבר נוסף שנלמד מהמעשה של רבי שמעון. לאחר שרבי שמעון הפך את החורש לגל עצמות אומרת בת קול לרשב"י יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!  ואז חוזרים רבי שמעון בר יוחאי למערה עוד 12 חודשים . ולאחר 12 חודשים כשהם יוצאים השינוי היחידי שרבי אלעזר מחי ורבי שמעון מסי כלומר השינוי לאחר 12 חודשים היה רק ברבי שמעון שהיה מרפה את אותם שרבי אלעזר היה הופך לגל עצמות . וצריך להדגיש שלא רבי שמעון או רבי אלעזר ישירות הפכו את החורש לגל עצמות  היה להם את הכוח להביא את מידת הדין למקום שבו הם הסתכלו ומידת הדין היא זו שהפכה את החורש לגל עצמות כי אין לאדם את הכוח להרוג אדם כי אך ורק על פי 2 עדים והתראה ועל ידי בית דין שיכול לדון בדיני נפשות

ואז אומר לו רבי שמעון לבנו אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה

וההבנה שלי בדברי רבי שמעון בר יוחאי כל האנשים בעולם בעצם נמצאים בגדר של עוזבים חיי עולם לחיי שעה . באמת לפי מידת הדין הם חייבים מיתה אבל אנחנו לא במעמד להחריב את העולם על ידי הבאת מידת הדין כמו שאמרה הבת קול ולכן מה שלמדנו ב 12 החודשים הנוספים במערה  שכל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון אבל האמת היא שרק אני ואתה זה כל העולם השאר זה בגדר של מתים חיים מידת הדין ממיתה אותם ומידת הרחמים מחייה אותם .

ואז כתוב בגמרא : בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו.

כלומר אותו אדם הלך לקטוף הדסים שזה חלק  ממצות חובה של עונג שבת אבל רק זה רק בהדס  אחד וההדס השני הוא לכאורה מיותר והטרחה היתרה יש בה גדר של עוזב חיי עולם לטובת חיי שעה ועכשיו רבי אלעזר היה צריך להחליט אם הוא עושה מעשה של מכי באותו אדם ורבי שמעון יהיה צריך לעשות מסי לאחר מכן . אומר רבי שמעון לבנו בו תראה כמה חביבין מצות על ישראל כלומר כנגד עזיבת חיי עולם לחיי שעה יש חביבות מצווה של עם ישראל ואותו חיבוב מצווה שיש בעם ישראל נותן משקל נגד לעזיבת חיי עולם לטובת חיי שעה ולכן במאזן הכולל גם לפי מידת הדין אותו חיבוב מצווה  מוציא את אותו אדם מגדר של חייב מיתה ודאי ממידת הדין לספק ולכן כל המעשה היה בין השמשות בדיוק בזמן של ספק חול ספק קודש ולכן רבי אלעזר הבין שיש כאן ספק של חייב מיתה ולכן הגמרא אומרת יתיב דעתייהו כלומר רבי אלעזר לא "הפעיל"  את "המכי " ורבי שמעון לא היה צריך להפעיל את "המסי "

לסיכום יוצא שחיבוב מצווה מכניס ספק אם אדם שעוזב חי עולם לחיי שעה חייב מיתה מצד הדין ולכן רבי אלעזר הפסיק את "המכי " ודעתו התיישבה

ולעינינו יוצא שחיבוב מצות מצה גם במקום שהוא סומך על אחרים אינו בגדר של עוזב חי עולם לחיי שעה .