27.1.2017

פרשת וארא האם עשיו חזר בתשובה ? מה ההבדל בן ראשו של עשיו לגופו ? מה היה התפקיד של יצחק בבית דין של מעלה בראש השנה ומה תפקידו של עשיו ? האם יש רגלים לדבר שעשיו יושב בבית דין עם האבות במערת המכפלה ‏כ"ט/טבת/תשע"ז

בס"ד
פרשת וארא האם עשיו חזר בתשובה ? מה ההבדל בן ראשו של עשיו לגופו ? מה היה התפקיד של יצחק בבית דין של מעלה בראש השנה ומה תפקידו של עשיו ? האם יש רגלים לדבר שעשיו יושב בבית דין עם האבות במערת המכפלה  ‏כ"ט/טבת/תשע"ז

בפרשת שמות ב כ"ב/טבת/תשע"ז רציתי להגיד שעשיו נמצא במערת המכפלה כי תפקיד האבות והאדם הראשון במערת המכפלה הוא בית דין של אותם נשמות שנכנסו לגן עדן שמערת המכפלה הוא הכניסה לגן עדן והוא הפתח הראשון מתוך שבעה פתחים כפי שכותב הזהר הקדוש . ולא יכול להיות בית דין של 4 ולכן עשיו משלים את בית הדין ל 5 .

הסבר זה יצר התנגדות גדולה גם אצלי שומעי השיעור וגם אצל אברכים ששמעו את הרעיון .

הקושיות שלהם היו משלוש סיבות

1.      מה פתאום עשיו יושב בבית דין הרי הוא רשע

2.      איך אתה יכול להכניס אותו באותו בית דין של האבות הקדושים ?

3.      תראה לנו איזה הוכחה מהכתובים או ממדרשים שיש איזה בסיס לסברא שלך ?

ואכן היו אלו קושיות נכונות שלא היה לי תשובה אליהם ובמאמר הזה אנסה לענות על הקושיות לאחר שבדקתי לעומק את הנושא .

לגבי השאלה הראשונה אומר הפרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק לח

וכשבאו למערת המכפלה בא עליהם עשו מהר חורב לחרחר ריב ואמ' שלי הוא מערת המכפלה, מה עשה יוסף שלח לרכוש מזלות ולירד למצרים ולעלות כתב עולם שהיה בינם לכך הלך נפתלי שהוא אילה שלוחה, חושים בן דן היה פגום באזנו ובלשונו, אמ' להם מפני מה אנחנו יושבין כאן, הראהו באצבעו אמ' לו בשביל האיש הזה שאינו מניח אותנו לקבור את יעקב, שלף את חרבו והתיז את ראשו של עשו ונכנס הראש לתוך מערת המכפלה, ואת גוייתו שלח לארץ אחוזתו בהר שעיר, מה עשה יצחק אחז בראשו של עשו והיה מתפלל לפני הב"ה ואמ' לפניו רבון כל העולמים יוחן רשע בל למד צדק, יוחן רשע זה שלא למד כל המצות שבתורה, שנ' בל למד צדק, ועל ארץ ישראל ועל מערת המכפלה בעול הוא מדבר שנ' בארץ נכוחות עול, השיבתו רוח הקדש ואמרה אני לא יראה גאות ה' שנ' בל יראה גאות ה'.

אנחנו רואים שהפרקי אליעזר עושה הפרדה בן גופו של עשיו לבן ראשו  . גופו נקבר בשעיר וראשו נקבר במערת המכפלה כאשר יצחק אביו מתחנן לפני הקדוש ברוך הוא לחון את עשיו . ומה שאמרה השכינה מאוד לא ברור אבל ננסה להבין את זה ממדרש אחר

אומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן כד

אף על פי כן נתמלא עליו רחמים, בא לברכו ונסתלקה שכינה ממנו, התחיל להתפלל ואומר יוחן רשע (ישעיה כו י), א"ל בל למד צדק (שם /ישעיהו כ"ו י'/), א"ל זה אתה מבקש לברך, עתיד הוא להחריב את ביתי ולערבב את הארצות והממונות, שנאמר בארץ נכוחות יעול (שם /ישעיהו כ"ו י'/), א"ל יצחק תן לו בעולם הזה, ובל יראה גאות ה' (שם /ישעיהו כ"ו י'/), לעתיד לבא שאננקי הוא לי, לפרוע לו הכבוד שכבדני, מיד תלה עשו את עיניו למעלה ובכה, שנאמר וישא עשו קולו ויבך, אמר הקדוש ברוך הוא אעפ"י שהוא רשע החניף לו. אמר ר' אלעזר שלש דמעות הוריד עשו, אחת מימינו ואחת משמאלו, ואחת נסתלקה בתוך עינו, אמר הקדוש ברוך הוא הרי הרשע היה בוכה על חייו מה אני מחזירו ריקם, מיד אמר לאביו שיברכו, זש"ה האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ ו). אמר ר' אבין בשם ר' אחא, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ומה עשו הרשע על שהוריד שתי דמעות נתמלא עליו רחמים מיד, אנו שדמעתינו תדירה ביום ובלילה כלחם על אחת כמה וכמה, שנאמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה (שם /תהלים/ מב ד), עד עכשיו לא הגיע הקץ שנתמלא עלינו רחמים, אמר דוד שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש (שם /תהלים/ לט יג), אמר להם הקדוש ברוך הוא אפרע לעשו הרשע כבוד אבותיו וארוממנהו ואחר כך אני בא ומרומם אתכם,

ולכאורה ממדרש תנחומא ניתן להבין שבאמת הקב"ה חן את עשיו שהדמעות שהוריד הם הביטוי לחזרה בתשובה .

וכך כותב השם משמואל בראשית חנוכה

והנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר רמז לר"ח טבת (חבקוק ג') מחצת ראש מבית רשע, היינו כי טבת הוא מירחין דעשו כנודע, וראשית חודש זה הוא בכלל ימי חנוכה ימי נסים, היפוך מירחין דעשו. והנה נמחץ ראשו ונשאר לעשו גוף בלא ראש, ודפח"ח. ולפי דרכנו יש להוסיף בזה דברים, דהנה ידוע שעשו בראשו היו לו נשמות גבוהות מאד, כי ראשו הי' מושרש בקדושה עליונה, וע"כ ראשו מונח במערת המכפלה, רישא דעשו בעטפי' דיצחק. והנה למחוץ ראשו בשרשו קשה מאד, אלא בזמן הזה שהוא מסוגל לקפיצה עד ראשו של עשו וכשזה קם זה נופל ומוחצין ראשו ונוטלין ממנו הראשית ונשאר גם הוא לאלקינו:

וממשיך השם משמואל בראשית חנוכה

והנה הגיד המגיד הקדוש הרבי ר' בער זצללה"ה בפסוק (בראשית כ"ה) כי ציד בפיו, דהיינו שכל הנשמות וחלקי הקדושה שהיו ניצודים אצל עשו הכל הי' בפיו לבד והיינו בראשו ולא נכנסו ללבו כלום, וע"כ ראשו מונח במערת המכפלה בעיטפי' דיצחק, והוסיף לומר שהי' משמר את לבו שלא תיכנס בו אחת מאלה שלא יעוררוהו להטיב מעשיו.

כלומר יש הפרדה בן הגוף של עשיו לראשו ולכן הראש ראוי להיות במערכת המכפלה אבל הגוף לא ראוי לכן נשלח לשעיר . עד כאן אכן יש מקום לעשיו במערכת המכפלה אבל רק לראשו בלבד ולא לגופו .

ועכשיו להוכחה שאכן יש  קשר של עשיו לבית דין של מעלה וכך כותב הזוהר (תרגום הזוהר )

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֵרַמְתִּי יָדַי בִּתְפִלָּה לְמִי שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם, וְסוֹד זֶה מָצָאנוּ בְּסִפְרֵי הָרִאשׁוֹנִים. אִשִּׁים הֵם בָּאֶמְצַע, וּבָאִים בְּצַד זֶה וּבְצַד זֶה, נִדְבָּקִים בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. נִדְבָּקִים בָּרָע וְנִדְבָּקִים בַּטּוֹב. וּמִשּׁוּם כָּךְ בִּשְׁאָר הַיָּמִים כָּתוּב בָּהֶם אִשֶּׁה עוֹלָה, אֲבָל בְּאֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁעֵץ הַחַיִּים קַיָּם וְלֹא אַחֵר, אֵין אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְאִשֶּׁה, וְלֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁם. וְיוֹם זֶה יוֹם שֶׁל עֵץ הַחַיִּים הוּא, וְלֹא שֶׁל דַּעַת טוֹב וָרָע. וּמִפְּנֵי זֶה, וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה', וְלֹא אִשֶּׁה לַה' עוֹלָה. וְעוֹלָה לְשׁוֹן (לשם) עוֹלֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וַהֲרֵי הֵעַרְנוּ דְבָרִים שֶׁל פָּרִים בְּנֵי בָקָר, וְכָל אוֹתוֹ קָרְבָּן. וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (במדבר כט), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, יוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה דִּין שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, דִּין חָזָק וְדִין רָפֶה. וַעֲשִׂיתֶם עוֹלָה?! וְהִקְרַבְתֶּם הָיָה צָרִיךְ לוֹ, כִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים! מַהוּ וַעֲשִׂיתֶם? אֶלָּא בְּיוֹם זֶה כָּתוּב (בראשית כז) וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים. כַּמָּה מַטְעַמִּים וְתַבְשִׁילִים עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל בְּאֵלּוּ הַיָּמִים, בְּעוֹד שֶׁהַמְקַטְרֵג הוֹלֵךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בַּחֲטָאֵי הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב וְהִקְרַבְתֶּם, אֶלָּא וַעֲשִׂיתֶם עוֹלָה, וְלֹא אִשֶּׁה עֹלָה. וְכֵן בְּכָל שְׁאָר הַיָּמִים (בקרבנות) לֹא כָתוּב אִשֶּׁה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בְּכָל אֵלּוּ הַיָּמִים. כָּל שֶׁכֵּן בְּזֶה הַיּוֹם, שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים מַטְעַמִּים וְתַבְשִׁילִים בְּלִי דַעַת הַצַּד הָאַחֵר, שֶׁהֲרֵי יִצְחָק שׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לָצוּד צִידָה שֶׁל חֲטָאֵי בְּנֵי הָעוֹלָם וּלְהָבִיא אֶצְלוֹ.

וממשיך הזהר (תרגום הזהר )

וּבְעוֹד שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, יִשְׂרָאֵל לוֹקְחִים עֵצָה מֵרִבְקָה וְעוֹשִׂים כָּל אֵלּוּ הָעֲבוֹדוֹת, כָּל אֵלּוּ הַתְּפִלּוֹת, מְזַמְּנִים שׁוֹפָר וְתוֹקְעִים בּוֹ כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, (שם) וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ, שֶׁבָּא (שאכל) מֵרָחוֹק, מִתּוֹךְ מְקוֹם הַיַּיִן הָעַתִּיק, וְשׁוֹתֶה. וְטוֹעֵם אוֹתוֹ, וְשָׂמֵחַ. וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּכַמָּה בְרָכוֹת, וּמַעֲבִיר עַל חֲטָאָיו. מַה כָּתוּב? (שם) וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב, וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ. טָעוּן מִכַּמָּה מַשָּׂאוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ הַדָּבָר.

וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא יוֹם שֶׁל יְבָבָה, וְהַקָּרְבָּן הוּא עוֹלָה. אַיִל אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, מִפְּנֵי אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, שֹׁחַד לְסָמָאֵל לְכַפֵּר (לשבר) פָּנָיו בְּאוֹתָהּ בְּכִיָּה שֶׁהוּא בּוֹכֶה בְּזֶה הַיּוֹם כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ וַהֲרֵי לְחִנָּם צָד צִידָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. כְּמוֹ כֵן יוֹם הַכִּפּוּרִים, וַהֲרֵי כָּתוּב בְּפָרָשַׁת אֱמֹר.

הזוהר מדבר על ראש השנה שבו יש דין לכל העולם כאשר יש תפקיד ליצחק ותפקיד לעשיו יצחק הוא מצד היבבה מצד אילו של יצחק ועשיו הוא מצד המקטרג שנשלח על ידי יצחק למצוא חטאים של בני העולם כדי שלא יהיה עסוק בקטרוג על עם ישראל . מכאן אנחנו לומדים שאכן יש תפקיד לעשיו בבית דין של מעלה והוא קשור בעיקר לבני העולם ולא עם ישראל . כלומר יש רגלים לסברא שלי שעשיו הוא החמישי בבית הדין בפתח גן עדן ולפי ההבנה שלי ישראל שנכנס לבית דין בפתח הראשון של גן עדן שלשת האבות הם בית הדין שלו ועשיו הוא מצד הקטרוג . וצריך להגיד שגוי שגם לו יש איזה חלק בגן עדן כנראה נשפט ע"י בית דין של 5 וגם האדם הראשון וגם עשיו מצטרפים  לאבות .

 

 

 

 

20.1.2017

פרשת שמות מה ההבדל בן הניסים שעשה משה לזקני ישראל לניסים שעשה לפרעה ? למה זקני ישראל האמינו לנס ופרעה לא האמין ? ‏כ"ב/טבת/תשע"ז

בס"ד
פרשת שמות מה ההבדל בן הניסים שעשה משה לזקני ישראל לניסים שעשה לפרעה ? למה זקני ישראל האמינו לנס ופרעה לא האמין ? ‏כ"ב/טבת/תשע"ז

כתוב בשמות פרק ד

(ג) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו:

(ד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ:

וכתוב שמות פרק ד

(ח) וְהָיָה֙ אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֣ינוּ לָ֔ךְ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ לְקֹ֖ל הָאֹ֣ת הָרִאשׁ֑וֹן וְהֶֽאֱמִ֔ינוּ לְקֹ֖ל הָאֹ֥ת הָאַחֲרֽוֹן:

(ט) וְהָיָ֡ה אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ וְלָקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔ר וְשָׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת:

ובהמשך כתוב בשמות פרק ד

(ל) וַיְדַבֵּ֣ר אַהֲרֹ֔ן אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָאֹתֹ֖ת לְעֵינֵ֥י הָעָֽם:

(לא) וַֽיַּאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי־פָקַ֨ד יְקֹוָ֜ק אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת־עָנְיָ֔ם וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:

כלומר העם באמת האמין לאחר שראה את 3 הניסים שבאמת הקב"ה שלח את משה כדי שיוציא אותם מארץ מצרים  אבל ה"מתכון"  הזה לא עבד אצל פרעה

כתוב שמות פרק ז

(י) וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְקֹוָ֑ק וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין:

(יא) וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן:

(יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:

(יג) וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: פ

וכתוב בשמות פרק ז

(יא) וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן:

(יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:

שמות פרק ז

(כ) וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ צִוָּ֣ה יְקֹוָ֗ק וַיָּ֤רֶם בַּמַּטֶּה֙ וַיַּ֤ךְ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּיְאֹ֔ר לְעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּלְעֵינֵ֖י עֲבָדָ֑יו וַיֵּהָֽפְכ֛וּ כָּל־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֖ר לְדָֽם:

(כא) וְהַדָּגָ֨ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֥ר מֵ֙תָה֙ וַיִּבְאַ֣שׁ הַיְאֹ֔ר וְלֹא־יָכְל֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹ֑ר וַיְהִ֥י הַדָּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

(כב) וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק:

משה עשה לפני פרעה שני הניסים מתוך השלוש שעשה לזקני ישראל ואותם ניסים לא השפיעו על פרעה ונשאלת השאלה למה לא הועילו הניסים כדי ל"שכנע" את פרעה . ניתן להגיד בפשטות שכמובן זה לא "שכנע " את פרעה כי הקב"ה אמר שהוא יחזק את ליבו ולכן שני הניסים לא השפיעו עליו או שנתבונן היטב בניסים ונראה שהיה כאן הבדל גדול בן מה שעשה משה לפני זקני ישראל ומה שעשה לפני פרעה ובו נראה את ההבדלים :

דבר ראשון אצל זקני ישראל עשה 3 ניסים מטה ,צרעת ,ודם אבל אצל פרעה היה זה מטה ודם בלבד ללא הצרעת . דבר שני לגבי המטה אצל משה הוא היה לנחש ואצל פרעה הוא היה לתנין . אצל זקני ישראל הוא השליך אותו ארצה ולפני פרעה הוא השליך אותו לפני פרעה ולא ארצה .

לגבי הדם אצל משה היה הדם נשפך על היבשת ואז הפך לדם אצל פרעה הוא הכה ביאור והדם בתוך היאור נהפך לדם . אצל זקני ישראל הדם לא נהפך חזרה למים ואצל פרעה היאור חזר להיות מים

וכך מפרש ה גור אריה שמות פרשת שמות פרק ד פסוק ט

ועל דרך הפשט היה נראה גם כן כך, כי אלו ג' אותות - מה שהיה המטה לנחש, לא היה נחש טבעי כמו שאר נחש, דאם כן היה מטה אלקים (פסוק כ) נשתנה לבריאה אחרת, וכאשר חזר להיות מטה היה זה בריאה חדשה, ואין ראוי לומר שיהיה מטה אלקים נפסד ונשתנה לבריאה אחרת. ולפיכך כאשר היה המטה נחש, לא נקרא עליו שם נחש גמור כמו נחש טבעי. אבל היד כאשר היתה מצורעת היה זה טבעי כמו שאר צרעת, רק שלא היה נשאר כך, אבל היד חוזר לטבעו. ואילו המים - דם היו נשארים כך.

הניסים אצל זקני ישראל הלכו מהקל לכבד כאשר הנס האחרון לימד על שינוי של הטבע של המים באופן גמור שהפך את המים לדם ללא יכולת לחזרת הדם למים אבל אצל פרעה היה זה נס שחזר לקדמותו כאשר היאור חזר להיות מים . אצל פרעה יש יותר "כוח " של האדם אהרון הכה עם המטה  את היאור אבל אצל זקני ישראל היה רק שפיכה של המים על היבשה . אצל פרעה השתמשו במטה כדי להכות ביאור ואצל זקני ישראל לא השתמשו במטה כדי להפוך את המים לדם .

וכך כותב  החזקוני שמות פרשת שמות פרק ד פסוק ט

(ט) והיו לדם ביבשת ולא יחזרו לקדמותם ובזאת ידעו כי מאת הקדוש ברוך הוא הוא כי כל דבר שנעשה ע"י כשוף חוזר לקדמותו, והללו יהיו דם.

לסיכום אנחנו רואים שיש הבדלים גדולים בן הניסים שעשה משה לזקני ישראל לבן הניסים שנעשו לפרעה ולכן לא קיימת הקושיה למה זקני ישראל "השתכנעו" ולמה פרעה "לא השתכנע " וצריך להגיד שהקב"ה עשה מכות כאלו שחיזוק ליבו של פרעה יהיה בדרך הטבע ולא בדרך שלא תהיה מובנת לבני אדם כלומר בנס גמור כלומר עשה ניסים כאלו שניתן להתווכח על "עוצמתן" שיהיה לפרעה איזה פתח להגיד לא מאת השם הייתה זאת .

פרשת שמות למה רצה יעקב להיקבר במערת המכפלה ? האם יש צער גלגול מחילות בארץ ישראל ? למה לא רצה להיקבר בירושלים ? מה תפקיד האבות במערת המכפלה ? למה גם עשיו קבור שם ? ‏כ"ב/טבת/תשע"ז

בס"ד
פרשת שמות למה רצה יעקב להיקבר במערת המכפלה ? האם יש צער גלגול מחילות בארץ ישראל ? למה לא רצה להיקבר בירושלים ? מה תפקיד האבות במערת המכפלה ? למה גם עשיו קבור שם ? ‏כ"ב/טבת/תשע"ז

נאמר בבראשית בפרשת ויחי פרק מז

(ל) וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ:

רש"י בראשית פרק מז

אל נא תקברני במצרים - סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי) ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני  מצרים עבודה זרה:

וצריך להבין מדוע רצה יעקב להיקבר דווקא במערת המכפלה ורש"י נותן 3 תירוצים

הראשון סופה של מצרים להיות עפרה כנים תרוץ שני צער גלגול מחילות ותרוץ שלישי שלא יעשו אותו המצרים עבודה זרה . ואני רוצה להרחיב בנושא גלגול מחילות

אומר השו"ת קול מבשר חלק א סימן עו

 ואמר ר"ח בר יוסף עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה וסמיכות המאמר השני של ר"ח בר יוסף שהוא ממש כמאמר ר"מ בתשובתו לקליאופטרא במס' סנהדרין סוף דף צ' הנ"ל מורה על אמיתות פירש"י דכתובות הנ"ל. והשתא כיון דגלגול מחילות הוא עד ירושלים ומתוך אדמת ירושלים יציצו ויפרחו כעשב הארץ ויקומו ויעמדו שם בתחיית המתים, א"כ גם מתים שבא"י יצטרכו קצת לגלגול מחילות ממקום קבורתם עד ירושלים, אך לא הרבה כ"כ כמו מתים שבחו"ל הרחוקים הרבה מירושלים וצערם יהי' מרובה, אבל הקבורים בירושלים אין להם שום גלגול מחילות כלל ויעמדו לתחייה ממקום קבורתם. ולפיכך יש לירושלים חשיבות יותר לענין קבורה נגד שאר מקומות שבא"י ולכן מותר לפנות ולהוליך המת מא"י לירושלים לפי"ד הרמב"ן והר"ן.

יוצא לנו שאם הסיבה היא גלגול מחילות היה צריך יעקב לבקש שיקברו אתו בירושלים כי לכאורה גם למי שקבור בישראל יש צער של גלגול מחילות לירושלים . אומנם יש דעה שאין גלגול מחילות בארץ ישראל וכאשר כל המתים קמים בארץ ישראל הם קמים במקומם והולכים לירושלים וההליכה לירושלים אינה בגדר צער גלגול מחילות . אומר הדף על הדף כתובות דף קיא עמוד ב

אם מחמת צער גילגול מחילות ביקש יעקב שלא להקבר במצרים, אם כן היה לו לבקש להקבר בירושלים ולא בחברון, שכן אמרו חכמים במסכת כתובות (קיא, ב): "עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים לירושלים", ונמצא כי עדיין יהיה לו צער גילגול מחילות מחברון לירושלים?

וכתב שם ליישב: יש הבדל בין מתי חוץ לארץ למתי ארץ ישראל. ואכן אמת הדבר שבסוף כולם מגיעים לירושלים, אלא שמתי חוץ לארץ מתגלגלים גופותיהם בעפר לירושלים, ושם בירושלים מתקיימת תחיית המתים. מה שאין כן מתי ארץ ישראל שאינם קבורים בירושלים אלא בשאר ערי הארץ, תחייתם ויציאתם מהעפר מתקיימת במקום קבורתם, ואחר כך עולים הם לירושלים.

אבל לשני הדעות צריך להבין מדוע רצה יעקב להיקבר במערת המכפלה הרי יש לו את הטרחה בתחיית המתים להגיע לירושלים שיש בזה איזה צער לדעה השנייה ולדעה הראשונה יש עדיין צער של גלגול מחילות בתוך ארץ ישראל אולי צער קטן יותר אבל עדיין צער אז למה רצה להיקבר במערכת המכפלה ולא בירושלים ?

וכדי שנבין את זה צריך להבין את התפקיד של מערכת המכפלה

וכך כותב הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח [המתחיל בדף לד עמוד ב]

א"ר יהודה עשה הקדוש ברוך הוא ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה ונשבע שלא יבא שם עד שיבואו ישראל בירושלים של מטה שנאמר [הושע יא] בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. ושבע כתות של מלאכי השרת שומרים אותה סביב ועל כל פתח ופתח כתות של מלאכי השרת והם הפתחים הנקראים שערי צדק ואלו הם הפתחים המכוונים להכנס שם נפשות הצדיקים. ודהמע"ה נכסף להם שנאמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו [תלים קיח] ולמעלה מהם שומרים מה"ש בחומות העיר שנאמ' [ישעי' סב] על חומותיך ירושלים זו היא ירושלים של מעלה הפקדתי שומרים אלו מה"ש. ותאנא שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להכנס עד מקום מעלתם ועל כל פתח ופתח שומרים. הפתח ראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא סמוכה לג"ע ואדה"ר שומר עליו זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואך ויצאה מפתח הראשון. הפתח השני בשערי ג"ע ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת זכתה נכנסת בשלום ואם לאו שם תקבל עונשה (ותשפט) [ותשרף] [דף לו עמוד א] בלהב הכרובים. וכנגדם היו הכרובים במקדש בשעה שהכהן נכנס ביום הכפורים זכה נכנס בשלום לא זכה מבין שני הכרובים יוצא להב ונשרף מבפנים ומת. והיו מכוונים כנגד אלו אשר בשער ג"ע לצרף הנשמות. זכתה הנשמה נותנין לה פינקס סימן ליכנס ונכנסת לג"ע אשר בארץ ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורב זה בזה ועשן ונוגה סביביו שנאמר [ישעיה ד] וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה. והוא נעוץ מלמטה למעלה לשערי שמים זכתה לעלות למעלה עולה באותו עמוד לא זכתה יותר נשארת שם ומתעדנת מהטוב אשר למעלה. דא"ר יוסי ראיתי ג"ע והוא מכוון כנגד פרוכת קרח הנורא אשר למעלה והיא נהנית מזיו השכינה אבל אינה ניזונת ממנה. זכתה לעלות עולה באותו עמוד עד שמגעת עד הפתח השלישי והוא נגד הרקיע הנקרא זבול ומגעת עד ירושלים אשר שם ושם השומרים. זכתה פותחין לה הפתחים ונכנסת. לא זכתה נועלים השערים ודוחים אותה לחוץ ונוטלים פינקסה ממנה והנשמה אומרת מצאוני השומרים הסובבים בעיר. אלו מלאכי השרת השומרים ביהמ"ק וירושלים אשר למעלה. נשאו את רדידי מעלי. זהו פינקס סימן שלה. שומרי החומות כד"א על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים. זכתה לעלות נכנסת שם באותן השערים ומשבחת להקב"ה בבית המקדש אשר למעלה ומיכאל השר הגדול מקריב אותה לקרבן. א"ר יצחק לרבי חייא מה קרבן הוא זה יכול לומר כשאר הקרבן. א"ר חייא הקרבה זו היא כאדם המקריב דורון לפני המלך. ומיכאל הולך עמה עד הפתח הרביעי והחמישי והששי אומר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אשרי בניך בני אוהביך אברהם יצחק ויעקב אשריהם הצדיקים הטובים הזוכים לזה. עד שמגיעים לשער השביעי שהוא ערבות וגנזי חיים טובים מצויין שם וכל נשמותיהם של צדיקים כלם שם ונעשים מלאכי השרת ומקלסין לפני הקדוש ברוך הוא ונזונין מזיו השכינה אספקלריא המאירה ושם המנוחה והנחלה ונוח חיי העוה"ב אשר עין לא ראתה אלהים זולתך.

יש לנו כאן תאור של כניסת הנשמה לגן עדן מהפתח הראשון עד הפתח השביעי כאשר הפתח הראשון שהוא פתח גן עדן זה מערת המכפלה . זה הפתח שמי שנכנס בו צריך הכרזה של האדם הראשון כדי שיוכל להגיע לפתח השני . יש כאן מעין תהליך של שיפוט של אותה נשמה שצריכה לעבור כמו שאומר הזהר

"ואדה"ר שומר עליו זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואך ויצאה מפתח הראשון"

וכך אומר הזהר הקשור (תרגום )

וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, נִכְנֶסֶת לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה שֶׁשָּׁם הוּא פֶּתַח גַּן הָעֵדֶן. פּוֹגֶשֶׁת בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְאוֹתָם הָאָבוֹת שֶׁשָּׁם. אִם הִיא זוֹכָה - שְׂמֵחִים בָּהּ וּפוֹתְחִים לָהּ פְּתָחִים וְנִכְנֶסֶת, וְאִם לֹא - דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה [ומה היא אומרת כשדוחים אותה החוצה? (שיר ג) מצאוני השומרים וגו', והולכת, אחר שהולכת שם מלפני שבאה לעולם הזה ונתון נר על ראשו, שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי, כל מי שרואים אותה מזדעזעים ואומרים הזאת נעמי?]

ולכאורה יש כאן מעין בית דין שנותן או לא נותן לנשמה לעבור ובית דין הזה מורכב משלשת האבות והאדם הראשון ואולי צריך להגיד שיש הבדל בן האדם הראשון לישראל כמו שכותב האמרי אמת ויקרא פרשת החודש

צא ולמד מכלי השרת וכו' ואם כלי חול כשהוא מתמלא מן הקדש מתקדש על אחת כמה וכמה ישראל שהם קדושים ומקדשים את החדש, ישראל מקדשין את כל העולם, אחר הגלות נתברר שהם יכולין לקבל הקדושה והתחילה דרך חדשה, איתא (ר"ה כד א) ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש, הם נמשכו אחר הראש בית דין, ואיתא (שמו"ר טו כ) שהחודש הראשון קידש אז השי"ת עם משה ואהרן כדאיתא (ר"ה יז ב) נתעטף הקדוש ברוך הוא וכו' איתא במכילתא החודש הזה לכם לא מנה בו אדם הראשון, ישראל הם אדם יותר גבוה, אדם דבריאה, יש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים ויש מהם אומרים מקדש ישראל היינו כדאיתא (פיוט ונתנה תוקף) ושמנו קראת בשמך,

אז יש לנו בית דין שמורכב משלשת האבות שהם נחשבים ישראל לעומת האדם הראשון שלא נחשב ישראל ולכן עיקר בית הדין הם שלושת האבות ולכן יעקב רצה להיקבר במערת המכפלה כי אחרת היו רק 2 בבית דין ואין בית דין יכול להיות של שני אנשים ולכן יעקב על אף שבגלל צער מחילות או צער ההליכה לירושלים מיד לאחר תחיית המתים היה עדיף שיקבר בירושלים יש לו תפקיד בבית הדין במערת המכפלה ששם הפתח הראשון שבו נכנסים הנשמות וזה מה שנתן ליעקב עדיפות לקבורה במערת המכפלה . אבל יש לנו בעיה כי לכאורה יש את האדם הראשון שיש לו גם חלק בבית הדין ולכן סה"כ 4 וזה בעיה לבית דין ולכן צריך להגיד שלכן ראשו של עשיו נמצא גם שם ואז יש לנו 5 . 2 מצד אחד ו 3 מצד האחר אבל סה"כ 5 .

 

13.1.2017

פרשת ויחי למה מלאכי השרת לא יכלו להחליט על בריאת העולם ? כיצד נברא העולם ? מה הקשר לחוק אי הודאות בפיסיקה קוונטית ? מה הקשר לחסד ואמת ? מה הקשר לעולם סימטרי ? ‏ט"ו/טבת/תשע"ז

בס"ד
פרשת ויחי  למה מלאכי השרת לא יכלו להחליט על בריאת העולם ? כיצד נברא העולם ? מה הקשר לחוק אי הודאות  בפיסיקה קוונטית  ? מה הקשר לחסד ואמת ? מה הקשר לעולם סימטרי ? ‏ט"ו/טבת/תשע"ז

כתוב בבראשית פרק מז

(כט) וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם:

כתוב בתהלים פרק פה פסוק יא

חֶֽסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ:

ועל כך כותב  הבראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ח

ה א"ר סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה) אמת מארץ תצמח, רבנן אמרי לה בשם ר' חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמר, מאד, הוא אדם, הה"ד וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב אדם, ר' הונא רבה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקדוש ברוך הוא, אמר להן מה אתם מדיינין כבר נעשה אדם.

יש לנו כאן תאור של בריאת העולם כאשר יש דיון של המלאכים שברא הקב"ה שדנים האם לברא את העולם . והתיאור הזה מלמד אותנו שיש כאן חוסר יכולת של המלאכים להחליט על בריאת העולם והאדם . יש כאן מעין סימטריה בו יש  כוחות מנוגדים ושווים .

חסד מול אמת צדק מול שלום כלומר יש מעין סימטריה שלא ניתנת לשבירה והיחיד שיכול לשבור אותה זה הקב"ה שנאמר "אמר להן מה אתם מדיינין כבר נעשה אדם"

וגם כך כותב התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

 בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו, אמרו לפניו: רבונו של עולם +תהלים ח'+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך - מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך - עשה.

כלומר גם אחרי שברא הקב"ה את מלאכי השרת לא היה בכוחם לברוא את העולם והיחידי שיכול לברוא את האדם והעולם זה הקב"ה . עולם שנמצא בשיווי משקל מלא בעצם לא יכול להיות קיים והיחיד שיכול להוציא את העולם משיווי משקל ולברא את האדם זה הקב"ה

ומכאן נעבור להבנה של חוקי הפיסיקה כיום וכך כתוב בויקיפדיה על חוק נתר

"משפט נתר הוא משפט חשוב בפיזיקה תאורטית הקושר בין סימטריות של מערכת פיזיקלית וחוקי שימור שהיא מקיימת.

למשפט נתר חשיבות גדולה בפיזיקה תאורטית. המשפט קושר בין כל חוקי השימור הפיזיקליים (כולם נובעים בעצם מאותה סיבה בסיסית - סימטריה). יתירה מזו, חוקי השימור הבסיסיים והחשובים (אנרגיה, תנע, תנע זוויתי) נובעים בעצם מהנחות מאוד בסיסיות ואינטואיטיביות - ההומוגניות והאיזוטרופיות של חוקי הפיזיקה"

כלומר העולם הוא סימטרי ולכן מקיים כמה וכמה חוקי שימור

חוק שימור האנרגיה הנובע מסימטריה להזזה בזמן



    כיול  חוק שימור המטען החשמלי הנובע מסימטרית

ולפיזיקאים יש את אותו בעיה אם העולם הוא סימטרי כיצד נברא העולם ?

יש בפיזיקה המודרנית הבנה של מצב שנקרא מצב של ריק או מצב יסוד וכך כתוב :

תורת השדות הקוונטית, מצב היסוד  (המצב בעל האנרגיה הנמוכה ביותר) מכונה מצב הוואקום כיוון שבמצב זה אין חלקיקים.

גם ריק תאורטי איננו באמת ריק, הוא רוחש פעילות של זוגות חלקיקים ואנטי חלקיקים שנוצרים יש מאין ומיד מאיינים זה את זה תוך פליטת אנרגיה. החלקיקים כביכול "לווים" אנרגיה מתוך הריק ומחזירים אותה בפרק זמן שמותר לפי עקרון האי-ודאות, וממוצע האנרגיה של הוואקום נשאר אפס. בגלל משך חייהם הקצר חלקיקים אלה נקראים חלקיקים וירטואליים. התופעה נקראת "תנודות קוונטיות", והיא באה לידי ביטוי באפקט קזימיר.

כלומר הפיזיקה המודרנית מוכיחה שיש מצבים שלא נשמרים בהם חוקי הסימטריה אבל מצב כזה יכול להיות לזמן קצר מאוד כך שאם מסתכלים על טווחי זמנים גדולים חוקי השימור נשמרים אבל בזמנים קצרים יש מצבים שבו יכולים חלקיקים להיברא יש מאין להפר את חוקי השימור אבל כמו שהם נבראים הם נעלמים וסה"כ חוקי השימור נשמרים .

וכך מתאר פילוסוף אלמוני את יצירת היקום לפי דעתו

"ומה קרה לפני כן? אף אחד לא ממש יודע ולכן נאלצים להסתפק בניחושים מושכלים. היקום כנראה היה סופר-סימטרי, מה שאומר שהכול נמצא בשיווי משקל מוחלט – כל החלקיקים, ארבע הכוחות המוכרים לנו והמרחב-זמן עצמם עדיין לא היו קיימים בפועל. כל מה שקיים הוא פוטנציאל בלבד, בעל סימטריה מושלמת.

אחרי זמן קצר להפליא, שנקרא זמן פלאנק (10 בחזקת מינוס 43 של שנייה) ), הסימטריה נשברת באופן ספונטני והפוטנציאל הופך לאנרגיה וחומר חלקיקים וכוחות נולדים. כל זה קורה בתוך פחות ממאיות מיליארדיות של שנייה, ואחריהן נוצרים קווארקים ולפטונים (אלקטרונים, נייטרינו וכו) "

 

התיאור הזה הוא בדיוק דומה לתיאור של המדרש של חז"ל . היה סימטריה של העולם ללא יכולת של מלאכי השרת להחליט  על בריאת  העולם ורק הקב"ה הוא היחידי שיכול לברוא את העולם כי הוא היחידי שיכול לשבור את הסימטריה  . וחוסר הסימטריה שהכניס בעולם יכול לתת לנו  את הכוח להתקיים בעולם עם זכות הבחירה  .  

ואותו סוד של חוסר סימטריה זה סוד ה  "הצימצום "  וסוד זה הינו סוד שלהבנתי לעולם לא נוכל להבין אותו כי הקב"ה הוא אין סופי ממלא את כל העולם כולו   ללא שום הגבלה לא בזמן לא במקום  והוא ברא  עולם שלכאורה יש בו מקום לבני אדם שניתן להם את היכולת לבחור בן טוב ורע כלומר בעולם ש"חסר " קצת מהקב"ה וכאורה להיות בעל כוח להתרומם מעל  החוקיות וזה משמעות של "צלם אלוקים " שנתן הקב"ה לאדם שיש לו איזה מידה כלשהיא של היכולת האלוקית לבחור ולהיות מעל החוקיות ואת זה לעולם לא נוכל להבין לאמיתו  נוכל להתקרב להבנה אבל לעולם לא נוכל להבין את זה כי היחידי שיכול להבין את זה הקב"ה   . כמו שכתוב בשמות פרק לג פסוק כ

וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי:

וזה המשמעות של חסד ואמת חסד עכשיו ואמת לעתיד לבא . צדק עכשיו ושלום שזה שלמות לעתיד לבא ובינתיים אנחנו בעולם של חוסר ודאות זמני שנותן לנו את היכולת להתקיים ואנחנו שואפים להגיע לשלום לעולם שבו נגיע לשלמות ויגמר חוסר הודאות אבל הדרך לשם נעשית על ידי המאמצים שלנו בעזרת התורה שהקב"ה נתן לנו .

פרשת ויחי מה הקשר של השבועה של יוסף ליעקב לשבועה של יוסף לפרעה ? האם יכול היה יוסף להישאל על השבועה לפרעה בניגוד לדעת פרעה ? האם היה יכול יוסף להישאל על שבועתו ליעקב ? למה השתכנע פרעה לתת ליוסף לצאת ממצרים ? מה הצד השווה בן שני השבועות ? ‏ט"ו/טבת/תשע"ז

בס"ד

פרשת ויחי מה הקשר של השבועה של יוסף ליעקב לשבועה של יוסף לפרעה ? האם יכול היה יוסף להישאל על השבועה לפרעה בניגוד לדעת פרעה ? האם היה יכול יוסף להישאל על שבועתו ליעקב ? למה השתכנע פרעה לתת ליוסף לצאת ממצרים ? מה הצד השווה בן שני השבועות ? ‏ט"ו/טבת/תשע"ז

כתוב בבראשית פרק מז

(כט) וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם:

(ל) וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ:

(לא) וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה: פ

ונשאלת השאלה למה לאחר שיוסף אמר אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ  היה צריך יוסף  להישבע האם יעקב לא האמין ליוסף ?

מתרץ  השכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק מז סימן לא

לא) ויאמר השבעה לי. אמר מכיון שאינך רוצה ליגע במילתי השבע לי בדיבור: וישבע לו. בדיבור:

ותרוץ נוסף של הרמב"ן בראשית פרשת ויחי פרק מז פסוק לא

(לא) השבעה לי וישבע לו - לא היה יעקב חושד בבנו הצדיק האהוב לו שימרה על מצות אביו ועל הדבר אשר הבטיחו ואמר אנכי אעשה כדבריך, אבל עשה כן לחזק הענין בעיני פרעה, אולי לא יתן לו רשות להפרד ממנו ויאמר לו שלח את אחיך ואת עבדיך ויעלוהו שם, או שיחפוץ פרעה שיקבר הנביא בארצו לכבוד להם ולזכות, ולכן השביעו, כי לא יהיה נכון להעבירו על שבועתו, וגם יוסף יצטרך יותר להשתדל בענין מפני השבועה, וכן היה הדבר כמו שאמר (להלן נ ו) עלה וקבור את אביך כאשר השביעך:

ותירוץ נוסף ר' יוסף בכור שור בראשית פרשת ויחי פרק מז פסוק לא

(לא) ויאמר השבעה לי: נראה עתה ש"שים נא ידך תחת ירכי" אינו על דרך שבועה, אלא על דרך להיות משועבד לו, כמו שפירשתי, שלאחר שהודה להיות תחת יריכו, אמר לו: "השבעה לי". וישתחו ישראל על ראש המטה: להודות להקב"ה על שנתן בלבו של יוסף לעשות רצונו. ורבותינו פירשו כי ליוסף השתחוה, ואמרו על זה: "תעלא בעידניה סגיד ליה".

וכדי להבין את הסוגיה נסתכל על מה שאומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב

א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, בשעה שאמר לו פרעה ליוסף: ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו', אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו: אמרו לו: א"כ, יהא יודע בשבעים לשון! בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד, שנאמר: עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע). ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה. אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א"ל: אגמרי! אגמריה ולא גמר, אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו. כי א"ל: אבי השביעני לאמור, א"ל: זיל איתשיל אשבועתך, אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך! ואף על גב דלא ניחא ליה,

אומר יוסף לפרעה שלא היה מוכן שיוסף יצא ממצרים לקבור את יעקב אם אתה רוצה שאני ילך להישאל  על שבועתי לאבי אני ילך גם להישאל  על שבועתי אליך ולכן בסופו של דבר פרעה "מסכים" ליוסף וכדי להבין את ההתנגדות של פרעה ליציאת יוסף נאמר במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק ג

(ב). ומשה היה רועה וכו' וירא מלאך ה' אליו וכו'. ר' שמעון בן יוחאי אומר מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה. אלא מה הסנה <הזה> קשה מכל אילנות שבעולם שכל צפור שנכנסת לתוכה אינה יוצאת מתוכו בשלום עד שמתחתכת איברים איברים. כך היה שיעבודן של ישראל במצרים קשה מכל שיעבוד שבעולם. ומעולם לא יצא ממצרים <לא> עבד ולא שפחה בן חורין אלא הגר בלבד שנא' ויצו עליו פרעה וגו' (בר' יב כ).

כלומר היה זה חידוש מסוכן לפרעה שעבד יצא מחוץ למצרים . אבל התוספות מקשה על מה שיוסף אומר לפרעה כי אדם שנדר על דעת חברו לא יכול להישאל  על נדרו ללא הסכמת חברו

ואומר התוספות מסכת סוטה דף לו עמוד ב

איתשיל נמי אדידך ואף על גב דלא ניחא ליה – ותימה הלא לא היה יכול לישאל על נדרו כי אם מדעתו של פרעה כמו ההוא מעשה דצדקיהו ונבוכדנצר דמייתי התם מיהו מהכא משמע דהוה בפניו דאמר בפ' ר' אליעזר בנדרים (דף סה.) המודר הנאה מחברו אין מתירין לו אלא בפניו פי' בפניו ואפילו בעל כרחו ומיהו תימה לומר דהנודר על דעת חבירו מתירים לו שלא מדעת חבירו ושמא אוקמיה במלתא דגיזום בעלמא שגיזמו כך מיהו לא היה יכול לישאל עליו אי לא ניחא ליה לפרעה.

שבאמת יוסף רק איים על פרעה באיום סרק כי הוא לא היה יכול להתיר את נדרו ללא הסכמת פרעה ונשאלת השאלה איך היה יכול יוסף להישאל על נדרו לאביו הרי גם אצל יעקב היה צריך להישאל על דעת אביו וזה הוא לא היה יכול לעשות כי יעקב בזמן הזה היה מת . מתרץ על זה התוספות הרא"ש מסכת סוטה דף לו עמוד ב

אמר ליה זיל איתשיל אשבועתך. אף על גב דאמרינן במדין נדרת לך והתר נדרך במדין בנדרים פרק ר' אליעזר, אומר ר"ת דאין צריך להתיר בפני המדיר ומדעתו אלא היכא שעשה לו טובה ומחמת אותה טובה הוצרך לידור לו דומיא דמשה דמחמת הנדר נתן לו יתרו בתו, וכן צדקיהו היה מסור ביד נבוכדנצר להורגו ומחמת השבועה לא הרגו, אבל יוסף שנדר לאביו מדעתו ולא הוצרך לידור מחמת שום דוחק היה יכול להתיר שלא מדעת אביו.

אומר התוספות רא"ש שאם הנדר לא ניתן תמורת איזה טובה יכול היה יוסף להישאל על נדרו ללא הסכמת אביו . וקצת קשה כי יעקב נתן ליוסף בבראשית פרק מח

(כב) וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי: פ

ואומר רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק כב

(כב) ואני נתתי לך - לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך  נחלה שתקבר בה, ואי זו, זו שכם, שנאמר (יהושע כד לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם:

שכם אחד על אחיך - שכם ממש, היא תהיה לךא חלק אחד יתירה על אחיך:

ואני רוצה להסביר את הסוגיה  בזווית אחרת בהמשך לפרוש של הרמב"ן . השבועה של יוסף לפני יעקב להבנתי היית לדעת  השכינה ולא לדעת יעקב

אומר ההעמק דבר בראשית פרשת ויחי פרק מז פסוק לא

על ראש המטה. להקב"ה השתחוה, ורק באשר יוסף עמד לפניו לא רצה להשתחוות על פניו כדרך ישיבתו, שלא יהי נראה משתחוה ליוסף, והיה בזה הקפד הרבה כמש"כ לעיל מ"ו כ"ט, על כן היסב ראשו על צדו לראש המטה:

כלומר כאשר נשבע יוסף היה גם יעקב וגם השכינה בחדר ולכן ניתן להגיד שמה שנשבע יוסף היה על דעת השכינה ולא על דעת יעקב וגם כאשר נשבע יוסף לפרעה היה זה על דעת השכינה כי כל הקשר  של יוסף ופרעה היה דרך הקב"ה כמו שאומר יוסף לפרעה בבראשית פרק מא

(טז) וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:

ועל זה אומר הבת עין בראשית דרושים לחנוכה

וז"ש יוסף בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה ותרגום אונקלוס לא מן חכמתי אלהין מן קדם ה' יתותב ית שלמא דפרעה. פי' שהיה יוסף בבחינת ענוה וזכה לבחינת השראת השכינה בחינת נבואה. ובחינת ענוה מכונה בשם כ"ה מלשון יד כה"ה פי' שמצד עצמו אין לו שום כח לעשות פעולה גדולה או קטנה רק הכל נשפע עליו מהבורא ב"ה.

ונאמר בבראשית פרק מא

(לז) וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֑ה וּבְעֵינֵ֖י כָּל־עֲבָדָֽיו:

ואומר הזוהר ( תרגום ) 

כְּמוֹ זֶה (בראשית מז) וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, וְכִי אֶל בְּנוֹ הוּא הִשְׁתַּחֲוָה? אֶלָּא לִמְקוֹם הַשְּׁכִינָה כָּרַע וְהִשְׁתַּחֲוָה, אַף כָּאן וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם. מַה זֶּה וְהוּא? זוֹ שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו [כרע], וְזוֹהִי שְׁמִירָה עֶלְיוֹנָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב, אָמַר, הִנֵּה זְמַן לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִמּוֹ.

כלומר פרעה הסכים עם יוסף שכל הקשר של יוסף לפרעה הוא  דרך הקב"ה ולכן גם פרעה לכאורה הסכים שמה שאומר יוסף זה מה שהקב"ה שם בפיו ולכן השבועה של יוסף לפרעה היה על דעת השכינה וגם אצל יעקב שמיד לאחר שיוסף נשבע קם והשתחווה על ראש המיטה היה זו הסכמה שלו שמה שנאמר היה על דעת השכינה ולא על דעתו ולכן יש להגיד ששני השבועות הללו היו במעמד שווה שנעשה על דעת השכינה ולכן אם היה יכול יוסף להישאל על השבועה ליעקב היה יכול להישאל על השבועה לפרעה ולכן הבין פרעה שאין לו ברירה וצריך לתת ליוסף לצאת ממצרים על אף התקדים של יציאת עבד מארץ מיצרים .

לסיכום צריך להגיד שיעקב הבין שאם לא ישבע לו יוסף לא יוכל יוסף לשכנע את פרעה לתת לו לצאת ממצרים ולכן השביע אותו בנוכחות השכינה כדי ששני השבועות יהיו בדרגה שווה כדי שפרעה יבין שאם ניתן להישאל על השבועה של יוסף לאביו ניתן גם להישאל על השבועה של יוסף לפרעה