בס"ד
פרשת בראשית מה שני הסוגים של אור שנבראו בבראשית ? האם יש רמז בפיזיקה הקוונטית לאור הגנוז ? מה הבדל בן משה לשאר הנביאים ? האם העתיד יכול להשפיע על ההווה ? כ"ו/תשרי/תשע"ז
כתוב בבראשית פרק א
(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָֽרֶץ:
(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּֽיִם:
(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר:
ובו נבין מה המדע אומר על האור ? כתוב בויקיפדיה
"על פי תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, מהירות האור בריק היא הגבול העליון למהירות שבה יכול חלקיק, גוף או מידע לנוע דרך המרחב, יחסית לצופה במנוחה. מהירות האור בריק היא קבועה בעוד שהזמן והמרחב הם יחסיים. גוף בעל מסת מנוחה יכול רק להתקרב למהירות זו, בעוד שגוף חסר מסת מנוחה (כמו הפוטון) נע בריק אך ורק במהירות זו."
אבל תורת הקוונטים מספרת סיפור אחר
"שזירה קוונטית (באנגלית, Quantum Entanglement) היא תופעה במכניקת הקוונטים בה המצבים הקוונטיים של שני עצמים או יותר חייבים תמיד להיות מתוארים בהתייחסות אחד לשני, זאת למרות האפשרות שהעצמים מרוחקים פיזית זה מזה (התנהגות אי-מקומית). קשר זה אינו ניתן לתיאור במונחי הסתברות של הפיזיקה הקלאסית, אך ניתן לתיאור כפונקציית גל המציינת את המצב הקוונטי המשותף של כל החלקים. התופעה מביאה לתיאום בתכונות הפיזיות המדידות של העצמים. ברגע בו נערכת מדידה על אחד העצמים (קרי קריסת פונקציית הגל) היא משתקפת באופן מיידי גם בעצם השני, אפילו במצב בו העצמים רחוקים זה מזה בשנות אור".
והתייחסות המדע לסתירה מובאת בויקיפדיה התירוץ הבא
במבט ראשון נראה כי השזירה הקוונטית סותרת מאפיין עיקרי של תורת היחסות של איינשטיין, הטוען כי לא ניתן להעביר מידע מהר ממהירות האור. למרות שנראה כי שתי מערכות שזורות פועלות בהדדיות זו עם זו על פני מרחקים גדולים ובאופן מיידי, לא ניתן להשתמש בתופעה זו על מנת להעביר מידע באופן מיידי, ולכן לא מתקיימת סתירה.
לכאורה לפי המפרשים של התורה יש שני סוגי אורות
ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק א סימן ג
ויהי אור. לא אמר ויהי כן, כמו שאמר בשאר הימים ויהי כן, אלא ויהי אור, לפי שהאור ברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, שיהא אדם מצפה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שצפה הקדוש ברוך הוא ברשעים שהיו עתידין לבא לעולם, גנזו לצדיקים, שנא' וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו), ואומר אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא): ד"א ויהי אור. בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, שנאמר אור זרוע לצדיק:
כלומר יש אור שנברא ביום הראשון והאור הזה נגנז אבל יש אור אחר שנברא ביום הרביעי
בראשית פרק א
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִֽים:
רש"י בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק יד
להבדיל בין היום ובין הלילה - משנגנז האור הראשון,ת אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור והחושך הראשונים יחד בין ביום ובין בלילה:
ונראה לי שניתן לתרץ שהפיזיקה לפי הבנת המדע היום רומזת לנו ל 2 מציאויות שונות שיש בעולם עולם מוגבל וזה האור הקיים והפיזיקה הקיימת שלא ניתן בו לעבור את מהירות מסוימת שהיא מהירות האור אבל יש אור שנגנז שהוא לא מוגבל ובו ניתן לראות מהעבר לעתיד ומהעתיד לעבר ללא מגבלה .
אומר התלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א
דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזו מהן, שנאמר וימנע מרשעים אורם. ולמי גנזו - לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק,
היכולת הזאת לראות את כל העולם כולו הוא דרגה שניתנת רק לצדיקים כי לפי הבנתי לרשעים היכולת הזאת לראות את כל העולם כולו פוגעת ביכולת שלהם לתקן את עצמם ורק מי שהוא מתוקן יכול להשתמש באור הזה ולראות את כל העולם כולו מתחילתו וסופו .
האדם הראשון לפני החטא היה בדרגה שיכל לראות את כל העולם מתחילתו ועד סופו תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון - מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפכה.
ומשה רבנו שהגיע לדרגה של נביא פנים אל פנים גם הוא יכול היה לראות את כל העולם התחלתו לסופו
ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן [המתחיל ברמז תתי]
רבי עקיבא אומר מגיד הכתוב שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשלחן ערוך, שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ, רבי אליעזר אומר נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו
אבל שאר הנביאים היו בדרגה מוגבלת ולכאורה יכלו לראות עד גבול מסוים בלבד ולא כמו משה ואומר הריקאנטי שמות פרשת וארא פרק ו פסוק ג
(ג) וארא אל אברהם אל יצחק וגו' [שם ג]. בפסוק הזה רמוז ההבדל שיש בין נבואת משה רבינו ע"ה ונבואת שאר הנביאים. וכתב הרמב"ן ז"ל ועל דרך האמת יבא הכתוב כפשוטו ומשמעו, ויאמר אני י"י, נראיתי להם באספקלריא של אל שדי כטעם [במדבר י"ב, ו'] במראה אליו אתודע, ואותי י"י לא נודעתי להם, שלא נסתכלו באספקלריא המאירה שידעו אותי, כטעם [דברים ל"ד, י'] אשר ידעו י"י פנים אל פנים, כי האבות ידעו השם המיוחד אבל לא נודע להם בנבואה, ולכן כשידבר אברהם אל השם יזכיר י"י המיוחד עם א"ה או א"ד לבדו.
והזוהר נותן פרוש לשני סוגי האורות הקיימים
וְהַהוּא נְהוֹרָא, כָּלִיל בִּתְרֵין נְהוֹרִין, וְאִינּוּן חַד. נְהוֹרָא קַדְמָאָה, אִיהוּ נְהוֹרָא חִוָּורָא, דְּלָא שַׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא, וְדָא אִיהוּ נְהוֹרָא דְּגָנִיז לְצַדִּיקַיָּיא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים צז) אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וְגו'. נְהוֹרָא תִּנְיָינָא, אִיהוּ נְהוֹרָא מְנַצְּצָא מְלַהֲטָא, כְּגָוַון סוּמָק. וְאִתְכְּלִילוּ תְּרֵין נְהוֹרִין כְּחַד, וַהֲווּ חַד.
וְאוֹתוֹ הָאוֹר כָּלוּל בִּשְׁנֵי אוֹרוֹת, וְהֵם אֶחָד. אוֹר רִאשׁוֹן הוּא אוֹר לָבָן שֶׁלֹּא שׁוֹלֶטֶת בּוֹ הָעַיִן, וְזֶהוּ הָאוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צז) אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וְגוֹ'. אוֹר שֵׁנִי הוּא אוֹר נוֹצֵץ לוֹהֵט כְּצֶבַע אָדם, וְנִכְלְלוּ שְׁנֵי אוֹרוֹת כְּאֶחָד וְהָיוּ אֶחָד.
ואני רוצה להגיד שבעולם הקוונטי יש לנו רמז לאותו האור שניתן לראות איתו מסוף העולם עד סופו והכוונה שעל ידי האור הזה ניתן לנוע ולהבין את העבר ואת העתיד ללא מגבלות כולל העברת מידע מהעתיד להווה אבל בעולם הפיזיקאלי הלא קוונטי אנחנו נמצאים במגבלה של מהירות ולכן כוח הראיה שלנו מוגבל לטווח כלשהו מסוים .
ויש פרופסור ישראלי בשם יקיר אהרונוב שחוקר עם פרופסור לב ויידמן מערכות קוונטיות המתפתחות באופן סימטרי בזמן (גם לעבר וגם לעתיד) ובמדידות חלשות (מדידות שלא אמורות להרוס את המצב הקוונטי ובכך לעקוף את בעיית הקריסה של פונקציית הגל), תאוריה המכונה "הפורמליזם הדו-וקטורי".שבו הוא אומר שהעתיד משפיע על חלקיק קוונטי כמו שהעבר משפיע עליו . כלומר ברמה הקוונטית יש זרימה של העתיד לכיוון ההווה שמשפיע על החלקיק .
כלומר בעולם מתוקן יהיה יכולת לצדיקים לראות מסוף העולם עד סופו אבל למי שלא הגיע לדרגה כמו משה רבנו שהיה בדרגה של אספקלריה המאירה הוא נמצא בתוך עולם מוגבל . והתפקיד שלנו זה לתקן את עצמנו ולהגיע לדרגה שבו היה כל עם ישראל במעמד הר סיני אבל כתוצאה מחטא העגל כל העולם ירד בדרגתו חוץ ממשה רבנו וזה המשמעות של מה דברים פרק לד דברים פרק לד
(ז) וּמֹשֶׁה בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹֽא־כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא־נָס לֵחֹֽה:
ואומר המגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ה
'לא כהתה עינו ולא נס לחה' [דברים לד ז]. ובמדרש תנחומא [כי תשא פל"ו] רמזו, שמשה רבינו ע"ה לא היה מרגיש בזמן, וזהו שאמרו, מנין היה יודע משה אימתי יום ואימתי לילה? אלא כשהקב"ה מלמדו תורה שבכתב, ידע שהוא יום. וכיוצא בזה אמרו בואלה שמות רבה [פרשה מז פסקה ח]. וזהו ענין אליהו ז"ל שהוא עדיין חי וקיים, לפי שהוא בשמים עם המלאכים למעלה מהתנועה, וכיון שהוא למעלה ממנה, הוא למעלה מהזמן והזמן אינו פועל בו. וזהו סיבת קיום אנשי התחייה בעולם שכולו ארוך.
פרשת בראשית מה שני הסוגים של אור שנבראו בבראשית ? האם יש רמז בפיזיקה הקוונטית לאור הגנוז ? מה הבדל בן משה לשאר הנביאים ? האם העתיד יכול להשפיע על ההווה ? כ"ו/תשרי/תשע"ז
כתוב בבראשית פרק א
(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָֽרֶץ:
(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּֽיִם:
(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר:
ובו נבין מה המדע אומר על האור ? כתוב בויקיפדיה
"על פי תורת היחסות הפרטית של איינשטיין, מהירות האור בריק היא הגבול העליון למהירות שבה יכול חלקיק, גוף או מידע לנוע דרך המרחב, יחסית לצופה במנוחה. מהירות האור בריק היא קבועה בעוד שהזמן והמרחב הם יחסיים. גוף בעל מסת מנוחה יכול רק להתקרב למהירות זו, בעוד שגוף חסר מסת מנוחה (כמו הפוטון) נע בריק אך ורק במהירות זו."
אבל תורת הקוונטים מספרת סיפור אחר
"שזירה קוונטית (באנגלית, Quantum Entanglement) היא תופעה במכניקת הקוונטים בה המצבים הקוונטיים של שני עצמים או יותר חייבים תמיד להיות מתוארים בהתייחסות אחד לשני, זאת למרות האפשרות שהעצמים מרוחקים פיזית זה מזה (התנהגות אי-מקומית). קשר זה אינו ניתן לתיאור במונחי הסתברות של הפיזיקה הקלאסית, אך ניתן לתיאור כפונקציית גל המציינת את המצב הקוונטי המשותף של כל החלקים. התופעה מביאה לתיאום בתכונות הפיזיות המדידות של העצמים. ברגע בו נערכת מדידה על אחד העצמים (קרי קריסת פונקציית הגל) היא משתקפת באופן מיידי גם בעצם השני, אפילו במצב בו העצמים רחוקים זה מזה בשנות אור".
והתייחסות המדע לסתירה מובאת בויקיפדיה התירוץ הבא
במבט ראשון נראה כי השזירה הקוונטית סותרת מאפיין עיקרי של תורת היחסות של איינשטיין, הטוען כי לא ניתן להעביר מידע מהר ממהירות האור. למרות שנראה כי שתי מערכות שזורות פועלות בהדדיות זו עם זו על פני מרחקים גדולים ובאופן מיידי, לא ניתן להשתמש בתופעה זו על מנת להעביר מידע באופן מיידי, ולכן לא מתקיימת סתירה.
לכאורה לפי המפרשים של התורה יש שני סוגי אורות
ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק א סימן ג
ויהי אור. לא אמר ויהי כן, כמו שאמר בשאר הימים ויהי כן, אלא ויהי אור, לפי שהאור ברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, שיהא אדם מצפה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שצפה הקדוש ברוך הוא ברשעים שהיו עתידין לבא לעולם, גנזו לצדיקים, שנא' וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו), ואומר אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא): ד"א ויהי אור. בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, שנאמר אור זרוע לצדיק:
כלומר יש אור שנברא ביום הראשון והאור הזה נגנז אבל יש אור אחר שנברא ביום הרביעי
בראשית פרק א
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִֽים:
רש"י בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק יד
להבדיל בין היום ובין הלילה - משנגנז האור הראשון,ת אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור והחושך הראשונים יחד בין ביום ובין בלילה:
ונראה לי שניתן לתרץ שהפיזיקה לפי הבנת המדע היום רומזת לנו ל 2 מציאויות שונות שיש בעולם עולם מוגבל וזה האור הקיים והפיזיקה הקיימת שלא ניתן בו לעבור את מהירות מסוימת שהיא מהירות האור אבל יש אור שנגנז שהוא לא מוגבל ובו ניתן לראות מהעבר לעתיד ומהעתיד לעבר ללא מגבלה .
אומר התלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א
דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזו מהן, שנאמר וימנע מרשעים אורם. ולמי גנזו - לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק,
היכולת הזאת לראות את כל העולם כולו הוא דרגה שניתנת רק לצדיקים כי לפי הבנתי לרשעים היכולת הזאת לראות את כל העולם כולו פוגעת ביכולת שלהם לתקן את עצמם ורק מי שהוא מתוקן יכול להשתמש באור הזה ולראות את כל העולם כולו מתחילתו וסופו .
האדם הראשון לפני החטא היה בדרגה שיכל לראות את כל העולם מתחילתו ועד סופו תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון - מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפכה.
ומשה רבנו שהגיע לדרגה של נביא פנים אל פנים גם הוא יכול היה לראות את כל העולם התחלתו לסופו
ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן [המתחיל ברמז תתי]
רבי עקיבא אומר מגיד הכתוב שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשלחן ערוך, שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ, רבי אליעזר אומר נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו
אבל שאר הנביאים היו בדרגה מוגבלת ולכאורה יכלו לראות עד גבול מסוים בלבד ולא כמו משה ואומר הריקאנטי שמות פרשת וארא פרק ו פסוק ג
(ג) וארא אל אברהם אל יצחק וגו' [שם ג]. בפסוק הזה רמוז ההבדל שיש בין נבואת משה רבינו ע"ה ונבואת שאר הנביאים. וכתב הרמב"ן ז"ל ועל דרך האמת יבא הכתוב כפשוטו ומשמעו, ויאמר אני י"י, נראיתי להם באספקלריא של אל שדי כטעם [במדבר י"ב, ו'] במראה אליו אתודע, ואותי י"י לא נודעתי להם, שלא נסתכלו באספקלריא המאירה שידעו אותי, כטעם [דברים ל"ד, י'] אשר ידעו י"י פנים אל פנים, כי האבות ידעו השם המיוחד אבל לא נודע להם בנבואה, ולכן כשידבר אברהם אל השם יזכיר י"י המיוחד עם א"ה או א"ד לבדו.
והזוהר נותן פרוש לשני סוגי האורות הקיימים
וְהַהוּא נְהוֹרָא, כָּלִיל בִּתְרֵין נְהוֹרִין, וְאִינּוּן חַד. נְהוֹרָא קַדְמָאָה, אִיהוּ נְהוֹרָא חִוָּורָא, דְּלָא שַׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא, וְדָא אִיהוּ נְהוֹרָא דְּגָנִיז לְצַדִּיקַיָּיא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים צז) אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וְגו'. נְהוֹרָא תִּנְיָינָא, אִיהוּ נְהוֹרָא מְנַצְּצָא מְלַהֲטָא, כְּגָוַון סוּמָק. וְאִתְכְּלִילוּ תְּרֵין נְהוֹרִין כְּחַד, וַהֲווּ חַד.
וְאוֹתוֹ הָאוֹר כָּלוּל בִּשְׁנֵי אוֹרוֹת, וְהֵם אֶחָד. אוֹר רִאשׁוֹן הוּא אוֹר לָבָן שֶׁלֹּא שׁוֹלֶטֶת בּוֹ הָעַיִן, וְזֶהוּ הָאוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צז) אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וְגוֹ'. אוֹר שֵׁנִי הוּא אוֹר נוֹצֵץ לוֹהֵט כְּצֶבַע אָדם, וְנִכְלְלוּ שְׁנֵי אוֹרוֹת כְּאֶחָד וְהָיוּ אֶחָד.
ואני רוצה להגיד שבעולם הקוונטי יש לנו רמז לאותו האור שניתן לראות איתו מסוף העולם עד סופו והכוונה שעל ידי האור הזה ניתן לנוע ולהבין את העבר ואת העתיד ללא מגבלות כולל העברת מידע מהעתיד להווה אבל בעולם הפיזיקאלי הלא קוונטי אנחנו נמצאים במגבלה של מהירות ולכן כוח הראיה שלנו מוגבל לטווח כלשהו מסוים .
ויש פרופסור ישראלי בשם יקיר אהרונוב שחוקר עם פרופסור לב ויידמן מערכות קוונטיות המתפתחות באופן סימטרי בזמן (גם לעבר וגם לעתיד) ובמדידות חלשות (מדידות שלא אמורות להרוס את המצב הקוונטי ובכך לעקוף את בעיית הקריסה של פונקציית הגל), תאוריה המכונה "הפורמליזם הדו-וקטורי".שבו הוא אומר שהעתיד משפיע על חלקיק קוונטי כמו שהעבר משפיע עליו . כלומר ברמה הקוונטית יש זרימה של העתיד לכיוון ההווה שמשפיע על החלקיק .
כלומר בעולם מתוקן יהיה יכולת לצדיקים לראות מסוף העולם עד סופו אבל למי שלא הגיע לדרגה כמו משה רבנו שהיה בדרגה של אספקלריה המאירה הוא נמצא בתוך עולם מוגבל . והתפקיד שלנו זה לתקן את עצמנו ולהגיע לדרגה שבו היה כל עם ישראל במעמד הר סיני אבל כתוצאה מחטא העגל כל העולם ירד בדרגתו חוץ ממשה רבנו וזה המשמעות של מה דברים פרק לד דברים פרק לד
(ז) וּמֹשֶׁה בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹֽא־כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא־נָס לֵחֹֽה:
ואומר המגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ה
'לא כהתה עינו ולא נס לחה' [דברים לד ז]. ובמדרש תנחומא [כי תשא פל"ו] רמזו, שמשה רבינו ע"ה לא היה מרגיש בזמן, וזהו שאמרו, מנין היה יודע משה אימתי יום ואימתי לילה? אלא כשהקב"ה מלמדו תורה שבכתב, ידע שהוא יום. וכיוצא בזה אמרו בואלה שמות רבה [פרשה מז פסקה ח]. וזהו ענין אליהו ז"ל שהוא עדיין חי וקיים, לפי שהוא בשמים עם המלאכים למעלה מהתנועה, וכיון שהוא למעלה ממנה, הוא למעלה מהזמן והזמן אינו פועל בו. וזהו סיבת קיום אנשי התחייה בעולם שכולו ארוך.
