פרשת כי תצא מה הקשר בן שילוח הקן למצוות לא יהיה כלי גבר על אישה ? למה סמיכות הפסוקים ? ומה הקשר למציאות היום בעולם המודרני ? ‏י"ג/אלול/תשע"ו

בס"ד
פרשת כי תצא מה הקשר בן שילוח הקן למצוות לא יהיה כלי גבר על אישה ? למה סמיכות הפסוקים ? ומה הקשר למציאות היום בעולם המודרני ? ‏י"ג/אלול/תשע"ו

כתוב בדברים פרק כב

(ה) לֹא־יִהְיֶ֤ה כְלִי־גֶ֙בֶר֙ עַל־אִשָּׁ֔ה וְלֹא־יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה: פ

(ו) כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־ הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים:

(ז) שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים: ס

התורה מסמיכה את הפסוקים של מצוות שילוח הקן לפסוקים של לא יהיה כלי גבר על אישה וצריך להבין מה הקשר בן הדברים .

כדי להבין את נושא כלי גבר על אישה נביא את ספר החינוך מצוה תקמב

(א) שלא ילבשו הנשים מלבושי האנשים ולא יזדיינו בזיונם, ועל זה נאמר [דברים כ"ב, ה'], לא יהיה כלי גבר על אשה, ותרגם אנקלוס לא יהא תיקון זין דגבר על אתתא. ומן הדומה כי מפני כן פירש הכתוב בכלי זין, לפי שהם הכלים המיוחדים לגמרי לאנשים, שאין דרך אשה בעולם לצאת בכלי זין, אבל הוא הדין שאסור להם מדאוריתא לצאת במלבושים שדרך האנשים באותו המקום להשתמש בהם, כגון שתשים בראשה מצנפת או שאר כלים המיוחדים לאיש.

משרשי המצוה להרחיק מאומתנו הקדושה דבר ערוה וכל ענין וכל צד שיהיה הכשלון באותו דבר מצוי מתוכו, וכענין שיאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין ק"ו ע"א] על דרך משל, שאלקינו שונא זמה הוא, כלומר שלאהבתנו הרחיקנו מן הזמה שהיא דבר מכוער ביותר ויקח לב האדם ומדיחו מדרך טובה ומחשבה רצויה לדרך רעה ומחשבה של שטות. ואין ספק כי אם יהיו מלבושי האנשים והנשים שוים, יתערבו אלו עם אלו תמיד ומלאה הארץ זמה. ועוד אמרו בטעם מצוה זו שהיא להרחיק כל ענין עבודה זרה שדרכן של עובדי עבודה זרה היה בכך. ואלה שני הטעמים מצאתים בספרי הרמב"ם ז"ל אחר כתבי אותם.

אומר ספר החנוך שני טעמים לנושא אם לא יהיה הבדל בן מלבושי נשים לגברים יהיה תערובת מצויה כל הזמן של גברים ונשים וזה יגרום לזימה , וטעם שני שדרכם של עובדי עבודה זרה שנשים לבשו בגדי גברים והפוך . כלומר יש עניין גדול בהפרדה בן נשים לגברים מבחינת שמירת המצוות וצריך להבין מדוע

אומר התלמוד בבלי מסכת נזיר דף נט עמוד א

מיבעי ליה לכדתניא: לא יהיה כלי גבר על אשה - מאי תלמוד לומר? אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש, הרי כבר נאמר תועבה היא, ואין כאן תועבה! אלא, שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים;

אומר הריקאנטי דברים פרשת כי תצא פרק כב פסוק ה

(ה) וטעם לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה [שם ה]. פשטו ידוע, אמנם על דרך הקבלה יש לך לדעת כי הרמז הוא שלא ישנה סדרי בראשית, כי האיש הלובש שמלת אשה עושה מן המשפיע מקבל, והאשה הלובשת בגדי איש עושה מן המקבל משפיע, וסוד המלבוש סוד גדול לבעלי הקבלה רמזתיו במקום אחר. ועוד יש מפרשין כי גם הנה רמז לסוד העבור, ורמז רמז מופלא שלא יתחלפו נשמת זכר ונקבה בגלגול, כענין שלא עשאני אשה, והבן זה:

המצוות נגזרות מתוך המציאות של העולם שיש גברים ויש נשים ולכל אחד יש את תפקידו  בעולם ומתוך התפקיד של כל אחד נגזרים המצוות ושינוי מן המצוות גורמות לכך שכל התכלית של מעשה בראשית משתבשת .

אומרת המשנה מסכת מגילה פרק ד משנה ט

האומר יברכוך טובים הרי זו דרך המינות על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו המכנה בעריות משתקין אותו האומר מזרעך לא תתן להעביר למולך (ויקרא י"ח) ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא משתקין אותו בנזיפה:

אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד א

גמרא. בשלמא מודים מודים - דמיחזי כשתי רשויות, ועל טוב יזכר שמך נמי, דמשמע: על טוב - אין, ועל רע - לא, ותנן: חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. אלא, על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא? פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזירות.

 

 

אומר רש"י מסכת מגילה דף כה עמוד א

ואינן אלא גזירת מלך - להטיל עלינו עולו, להודיע שאנחנו עבדיו ושומרי מצותיו.

אומר התוספות מסכת מגילה דף כה עמוד א

מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים והן אינם אלא גזירות - ק' להר"ר אלחנן על מה שיסד הקליר בקדושת' שאנו אומרים ביום ב' של פסח צדקו אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד דמשמע שר"ל שהקב"ה חס על אותו ואת בנו והוא אינו אלא גזירה.

וכך כתוב קדושת בפיוט

דכתיב "צַדְּקוּ אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בַּל תִּשְׁחָטוּ, מַחְשְׁבוֹתֶיךָ לְרַחֲמֵנוּ, מִפְעֲלוֹתֶיךָ לְרוֹמְמֵנוּ".

התוספות מקשה שיש מקומות שאכן אנחנו מסתכלים על המצווה בתוך רחמים  אבל לדעתי יש הבדל מהותי בן שני הציורים במקרה של קן הציפור מי שמתפלל מדבר על הרחמים על הציפור ואילו בפיוט מדובר על רחמים על עם ישראל ולכן במקרה הראשון משתיקים אותו ואילו במקרה השני לא משתיקים אותו וכך ניתן להבין מחברותא - הערות מגילה דף כה עמוד א הערה

במאירי פירש להך ד"האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו'", דהיינו, שהוא מייחד השגחה פרטית על בעלי חיים. ובאמת אינו כן, שהרי אמר הנביא כמתרעם: "ותעשה אדם כדגי הים"! הורה שאין השגחה פרטית בבע"ח, רק לאדם לבדו. ועיי"ש שכתב דזהו הפירוש של "מטיל קנאה במעשה בראשית".

וכאן ניתן להבין את ההצמדה של שני המצוות הללו להסביר לנו שהמצוות הם נגזרת של בריאת העולם שנברא רק לטובת האדם וכל הבריאה כפופה למטרה הזאת ומתוך המטרה הזאת יש את הנגזרת של כל המצוות . ואם אנחנו מנתקים את ההבנה הזאת שהעולם נברא למען האדם מתוך מידת החסד של הקב"ה ואנחנו משתמשים בהגיון השכלי שלנו כדי להבין את העולם במנותק למהות של העולם אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מחריבים את העולם וזה המשמעות של הטלת קנאה במעשה בראשית שעיקר של העולם זה האדם והוא נותן את הטעם לבריאה של העולם וללא האדם לא יהיה קיים העולם וכדי להבין את זה ניתנה לנו מצוות שילוח הקן והצמידו את זה למצוות לא יהיה כלי גבר על אשה

וכך כותב הגור אריה בראשית פרק א

והנה הקושר העולמות שעל ידו יתאחדו העליונים והתחתונים הוא האדם, ואם לא היה האדם היה קנאה במעשה בראשית. ופירוש הקנאה הזאת - החילוק וההתנגדות שהיו לנמצאות, שהרי העליונים הם בדמותו של הקדוש ברוך הוא, והתחתונים אינם בדמותו של הקדוש ברוך הוא, ואין כאן אחדות וקשור, ולפיכך ראוי להיות האדם נברא שבו יתקשרו הנמצאות, והוא עושה שלום וקשור בין עליונים והתחתונים, ומאחד הכל. וכאשר יש האדם בתחתונים הנה מקושרים כל הנמצאות, לפי שכל הנמצאים בתחתונים כלם בשביל האדם, והאדם יש בו דמות וצלם של הקדוש ברוך הוא, ולפיכך הם כולם אחד:

וכאן הקשר בן מצות שילוח הקן ללא יהיה כלי גבר על אישה שהעולם נברא ע"י הקב"ה למען האדם וכל המצוות הם גזרות של הקב"ה למען מטרה זו וסמיכות הפסוקים בא להוציא מאיתנו את הרצון של היצר של האדם לפרש את המציאות על ידי הגיון השכל שלו במנותק מהמטרה של בריאת העולם ולהסביר לנו שכל מצווה אסור שתהיה מנותקת מההבנה מה מטרת העולם ולשם מה נברא ולהזהיר אותנו מניתוק השכל של האדם מבוראו כי ניתוק כזה משמעותו הרס העולם .

והיום אנחנו רואים במוחש את הרצון של חלק מהעולם המודרני לנתק את הקשר הזה בן האדם לבוראו ואחד המצוות שבו יש  הכי הרבה מאמץ לנתק אותנו ממה שציוה הקב"ה אותנו הוא  ביטול ההפרדה בן גבר לאישה ולהפוך את הגבר לאישה והפוך עד כדי הפיכת ההפרדה בן נשים לגברים לנושא שהוא מחוץ לחוק . ואנחנו אן לנו אלה ללמוד את התורה ולראות מה נכתב לפני 700 שנה בספר החינוך ולאות את האקטואליה של זה להיום

פרשת ראה האם השכל האנושי יכול להדריך את האדם ? מי בוחר בקללה ולא בברכה ? האם יש דבר כזה אדם רציונאלי ? מה הדרך להגיע לברכה ? כ"ט/אב/תשע"ו

בס"ד    
פרשת ראה האם השכל האנושי יכול להדריך את האדם ? מי בוחר בקללה ולא בברכה ? האם יש דבר כזה אדם רציונאלי ? מה הדרך להגיע לברכה ? כ"ט/אב/תשע"ו

כתוב בדברים פרק יא

(כו) רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה:(כז) אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם:(כח) וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם:

 

צריך להבין את הפסוקים . הקב"ה אומר לנו שיש דבר כזה שנקרא ברכה ויש קללה . והפסוקים מסבירים הברכה זה רק אם תשמעו אל המצוות והקללה זה אם לא תשמעו את המצוות .     

מה שמובן מהפסוקים שכדי שתהיה ברכה אנחנו חייבים לשמוע את המצוות של הקב"ה . והעיקרון  הזה מובן כי שהקב"ה ברא את העולם הוא  הסתכל בתורה וברא את העולם כמו שכתוב בזוהר פרשת תרומה

 

כֵּיוָן דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, כָּל מִלָּה וּמִלָּה לָא הֲוָה מִתְקַיֵּים, עַד דְּסָלִיק בִּרְעוּתָא לְמִבְרֵי אָדָם, דִּיהֱוֵי מִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְגִינָהּ אִתְקְיָּים עָלְמָא. הַשְּׁתָּא (דף קס''א ע''ב) כָּל מַאן דְּאִסְתָּכַּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִשְׁתָּדַּל בָּהּ, כִּבְיָכוֹל, הוּא מְקַיֵּים כָּל עָלְמָא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתָּכַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וּבָרָא עָלְמָא. בַּר נָשׁ מִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא וּמְקַיֵים עָלְמָא. אִשְׁתְּכַח דְּעוֹבָדָא וְקִיּוּמָא דְּכָל עָלְמָא, אוֹרַיְיתָא אִיהִי. בְּגִין כַּךְ זַכָּאָה אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא אִיהוּ מְקַיֵּים עָלְמָא.   

תרגום

כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, לֹא הִתְקַיֵּם עַד שֶׁעָלָה בְרָצוֹן לִבְרֹא אָדָם שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וּבִגְלָלָהּ הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. כָּעֵת, כָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּמִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. אָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה וְקִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הִיא הַתּוֹרָה. מִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם.    

                                                                                                                        

אם העולם נברא על ידי הסתכלות בתורה זה מובן שאם תשמע מה שכתוב בתורה ותעשה את מה שכתוב בתורה כלומר את המצוות אז תקבל את הברכה . אבל בעולם המודרני שלנו השתרשה ההבנה שמה שצריך להדריך אותנו זה הרציונאליות כלומר האדם המודרני רואה את עצמו כרציונאלי כזה שיכול על ידי ההיגיון של השכל שלו לקבוע מה טוב ומה לא     וזה הגדרה של הרציונאליות בויקיפדיה    :    "ההגישה העומדת בבסיס הפילוסופיה המערבית המודרנית, שעל-פיה כל התופעות בעולם ניתנות לתיאור ולהסבר באמצעות כללי הלוגיקה והדיאלקטיקה. גישה זו שוללת הסברים מיסטיים ועל-טבעיים, או לפחות דוחה אותם כבלתי-רלוונטיים. את הגישה הזאת נהוג לכנות - רציונליות.שכל שלו לדעת מה טוב לו ומה לא . "

וחז"ל ממשיכים ומלמדים אותנו  שאפילו אם עומד לפני האדם ברכה או קללה השכל שלו יכול לבחור בקללה וזה מדובר באדם שיודע שהקב"ה ברא את העולם והוא נתן לנו את המצוות אבל  השכל האנושי יכול לחשוב אחרת ולבחור בדבר שהוא לא רציונאלי וזה דברי חז"ל בספרי דברים פרשת ראה פיסקא נג

 

(יא כו) ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, למה נאמר לפי שנאמר +דברים ל יט+ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך חיים ודרך מות נלך באיזו מהם שנרצה תלמוד לומר +שם /דברים ל יט/+ ובחרת בחיים משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם אתם רואים את שביל זה שתחילתו מישור כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם

רואים את שביל זה שתחילתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים בקוצים וסופו לצאת למישור

 

אומרים לנו חז"ל שיש אפשרות שהאדם יבחר בקללה כי זה אחד האפשריות שהקב"ה נתן לו . כלומר השכל האנושי מספיק גמיש כדי לתת לעצמו תירוץ לבחור בקללה כי לפעמים הבחירה בקללה היא הקלה יותר (ואולי השורש של המילה קללה נגזר מן המילה קלה)  כי יש בה פחות קשיים בהתחלה ולכן מתוך עצלות יבחר האדם בקללה וישכנע את עצמו שהקב"ה נתן שני אפשריות ולכן האדם בוחר  באפשרות של הקללה עד כמה שזה נשמע מגוחך אבל זה המציאות של השכל האנושי . אז ברור שקל וחומר שאדם שלא מבין שנמצא לפניו ברכה וקללה שלא מבין שהקב"ה ברא את האדם לא יכול לנווט את עצמו לבחור את הברכה   ולכן התורה כותבת לנו  פסוק מיוחד כדי שלא יעלה בדעתנו לבחור בקללה 

וכך כתוב בדברים פרק ל פסוק יט

הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:

ולכן המסקנה מדברי חז"ל שלא יכול להיות דבר כזה לבחור בברכה רק מתוך ההיגיון של השכל האנושי כי השכל האנושי פועל בצורה כזו שהוא יכול לבחור לא בדבר ההגיוני והוא יכול לבחור  בדרך הקלה וממציא לעצמו תירוצים למה לבחור בדרך הקלה .

וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ג עמוד א

ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא': איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב

ויש פילוסוף ששמו קורט גדל שהוכיח שאפילו במערכת סגורה של הנחות כמו מתמטיקה יש דברים שלא ניתן להוכיח אותם . כלומר גם מה שלא קשור למציאות של העולם רק במערכת שבנויה רק על השכל האנושי מערכת סגורה שהוא ממציא את ההיגיון שלה לא ניתן להגיע ל 100 הבנה של העולם שהאדם בורא בעצמו שלא קשור למציאות רק לכללים שהוא המציא וכך זה כתוב בויקיפדיה

גדל הראה שכל מערכת אקסיומות אפקטיבית ועשירה מספיק (כזו המכילה חלק מספיק גדול מאקסיומות האריתמטיקה) שהיא עקבית, היא בהכרח לא שלמה, משמע שקיימות טענות שלא ניתנות להכרעה, כלומר שלא ניתן להוכיחן או להפריכן. בכך גדל שם קץ לניסיונות רבים לבנות מערכת אקסיומטית כוללת שממנה תנבע כל המתמטיקה.

והמשמעות של הדברים שלא ניתן לבנות מערכת כלשהיא שהיא תוצר של ההיגיון של האדם שיש בו  100 אחוז של הבנה . כלומר תמיד יישאר דבר שלא ניתן להוכיח אותו או להפריך אותו. ולהבנתי זה מראה על המוגבלות של השכל האנושי ומוגבלות זו של האדם לא  נותנת לו את היכולת לנווט את עצמו  לברכה ולכן מה שנשאר לאדם זה התורה  הקדושה שלנו וקיום המצוות שרק הוא יכול להביא אותנו לברכה ולא לקללה  .

ולכן התורה אומרת בדברים פרק יז פסוק יא

עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל:

אבל האדם  "הרציונלי " יגחך על הפסוק הזה  אבל אותו אדם "רציונלי " לא יכול להביא שום הוכחה שתפריך  את המשפט . אבל האדם המאמין הוא הרציונאלי באמת שמבין שרק יראת השם היא שיכולה להדריך אותו כמו שכתוב ב דברים פרק י

(יב) וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־ דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:

 

 

 

פרשת עקב כוחי ועוצם ידי מה הקשר לעוני ? מה הקשר בן עינוי לעני ? מה הקשר של עינוי למן במידבר ? מה הדרגה הגבוהה ביותר שבו אין כוחי ועוצם ידי ? ‏כ"ב/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת עקב כוחי ועוצם ידי מה הקשר לעוני ? מה הקשר בן עינוי לעני ? מה הקשר של עינוי למן במידבר ? מה הדרגה הגבוהה ביותר שבו אין כוחי ועוצם ידי ? ‏כ"ב/אב/תשע"ו

דברים פרק ח

(טז) הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥ מָן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן עַנֹּֽתְךָ֗ וּלְמַ֙עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ לְהֵיטִֽבְךָ֖ בְּאַחֲרִיתֶֽךָ:

(יז) וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה:

(יח) וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־ נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פ

אומרת התורה שהקב"ה ניסה את עם ישראל במדבר ונתן להם את המן כדי שבעתיד יזכרו כי לא כוחי ועוצם ידי עשו את החיל הזה רק הקב"ה הוא נותן הכוח לעשות חיל ולא שום דבר אחר .

וצריך להבין כיצד המן שהקב"ה נתן במידבר צריך לתת לנו את ההבנה שלא כוחי ועוצם ידי עשו את החיל הזה . מה יש במן שנותן לנו להבין את הכלל החשוב הזה שהוא מהותו של האדם המאמין .

והתורה כותבת  שיש כאן עינוי  ועינוי קשור לדעתי למושג עני ובו נבין מה זה עני ?

אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנג

מי שיש לו מזון שתי סעודות, א לא יטול <א> מהתמחוי. מזון <ב> י"ד סעודות, לא יטול מהקופה. ואם יש לו ר' זוז ואינו נושא ונותן בהם, או שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם, לא יטול צדקה.

כלומר המושג עני שקרוב למושג עינוי זה אחד  שהרכוש או הכסף שיש לו בידו לא מספיק לפרנס אותו יותר משנה ושיעורו  העריכו חז"ל  זה  200  זוז .

ואומר הערוך השולחן יורה דעה סימן רמח

 דאם יש לו פרנסה פשיטא שאסור לו לקבל צדקה אף כשאין לו מאתים זוז דהטעם דבפחות משיעור זה רשאי לקבל צדקה משום דאמדו חכמים דבפחות משיעור זה אין בו כדי להתפרנס כמ"ש שם אבל כשיש לו פרנסה מי התיר לו לקבל צדקה אפילו אין לו מעות כלל ולבד זה הדוחק מבואר:

כלומר מה שמעצב את התודעה של האדם היא לכמה זמן הרכוש שלו יספיק לפרנס את עצמו במקרה והוא לא יוכל להרוויח שום דבר . אם יש לו מספיק כסף לחיות שנה ויותר מבלי שיהיה לו הכנסות במשך שנה ויותר הוא  נחשב עשיר אבל אם יוכל להתקיים פחות משנה הוא נחשב עני . והמחשבה הזאת שיש לו כסף רק להתקיים לפחות משנה מבלי שיעבוד זה גורם לו לעינוי הספק של האדם האם יוכל לפרנס את עצמו או לו זה העינוי . וככול שהרכוש שלו גדול יותר הוא נינוח יותר כי הוא לכאורה יודע שיש לו מספיק מרווח ביטחון לחיות גם אם לא יהיה לו הכנסה במשך השנה . ואומר הערוך השולחן שגם אם אין לו 200 זוז אבל הוא מתפרנס מהעבודה שלו הוא לא עני ולא יכול לקבל צדקה . יצוא לנו שעני זה חוסר הביטחון של האדם שיהיה לו פרנסה בטווח של שנה .

וצריך להבין מה הקשר למן שירד מן השמים לכוחי ועוצם ידי

שמות פרק טז

(ד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא:

רש"י שמות פרשת בשלח פרק טז פסוק ד

(ד) דבר יום ביומו - צורך אכילת יום ילקטו ביומו,ת ולא ילקטו היום לצורך מחר:

מה שאנחנו רואים שבמדבר כל עם ישראל היה בדרגה של עני כי המקסימום שהיה להם פרנסה היה המן שירד מן השמים והוא הספיק ליום אחד בלבד . לא יכלו לשמור את המן אפילו ליום המחרת כלומר עם ישראל במדבר היה תלוי לחלוטין בקב"ה , כל החיים שלו היו תלויים לגמרי בקב"ה לא היה סיכוי לאדם לחיות ללא הקב"ה כי הפרנסה היחידה שלהם היה המן . הם היו בדרגה הנמוכה ביותר של עני כמו שאומר השולחן ערוך מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מהתמחוי. ועם ישראל לא היה לו אפילו מזון שני סעודות בבוקר . רק לאחר ירידת המן היה להם סעודות לכל היום אבל לא לזה שלמחרת . ולכאורה הם היו בדרגה של אכילה מן התמחוי . אבל היה זה תמחוי של הקב"ה . ומצב כזה שאתה תלוי לגמרי בקב"ה  שאין לך כל רכוש של עצמך נקרא עינוי ואתה נחשב לעני . כי אתה נמצא במצב שאתה מבין שאין לך שום כוח לפרנס את עצמך ואתה תלוי ב 100 אחוז בקב"ה . התורה מבקשת מכול יהודי להיזכר ביציאת מיצרים  להיזכר בימים שהפרנסה היחידה לכל עם ישראל היה המן שהיה לחם מן השמים ולהבין שהכוח היחידי בעולם שנותן לו את הכוח לעשות חיל זה הקב"ה . אבל בעולם שאנחנו חיים בו  אדם יכול להרוויח הרבה כסף וגם אם לא יעבוד הוא יוכל להתפרנס מספר שנים יכול האדם לשכוח  מי נתן לו את החיל הזה ולחשוב שכוחי ועוצם ידי עשו את החיל הזה ולא הקב"ה .

וכתוב בדברים פרק לב

(טו) וַיִּשְׁמַ֤ן שרון וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ:

וכדי שנבין את המשמעות של המן אומרת התורה בשמות פרק טז

(לב) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְקֹוָ֔ק מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

(לג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֔ק לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם:

ואומר הפסיקתא  זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בשלח פרק טז סימן לג

והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם. א"ר אלעזר בימי ירמיהו הוציא להם לישראל צנצנת המן שנאמר, הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי לישראל (שם ב לא), אמר להם ירמיהו הנביא לישראל מפני מה אין אתם עסוקין בתורה, אמרו לו אם אנו מתעסקין בתורה מאין נתפרנס, באותה שעה הוציא להם צנצנת המן, אמר להם ראו אבותיכם שהיו במדבר ועוסקין בתורה ממה היו מתפרנסין, אף אתם אם עוסקין בתורה הקדוש ברוך הוא מפרנס אתכם, מדוע אמרו עמי רדנו (שם שם):

וצנצנת המן הונחה ליד לוחות הברית כדי שנדע שהכוח שיש לאדם זה מהקב"ה מי שמפרנס את האדם זה הקב"ה ולכן השאלה שהיא אקטואלית תמיד אם נלמד תורה מי יפרנס אותנו ? והפסיקתא זוטרא מפנה אותנו אל המן שהוא מוסר השכל לדורות שמי שמפרנס אותנו זה הקב"ה כמו שהיה במידבר

וכך מלמד אותנו התלמוד בבלי מסכת יומא דף עו עמוד א

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל: למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שיש לו בן אחד. פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים.אבל כדי להגיע לדרגה שבאמת נאמין בזה צריך להיות בדרגה גבוהה מאוד שבו האדם יודע שרק הקב"ה מפרנס אותו . וכך אומר הזוהר מתורגם

בֹּא רְאֵה, כָּל מְזוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם בָּאִים מִלְמַעְלָה. אוֹתוֹ מָזוֹן שֶׁבָּא מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, זֶה מָזוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וְהוּא מָזוֹן שֶׁל הַכֹּל, וְהוּא מָזוֹן גַּס וְעָב. וְאוֹתוֹ מָזוֹן שֶׁבָּא יוֹתֵר מִלְמַעְלָה, הוּא מָזוֹן יוֹתֵר דַּקִּיק, שֶׁבָּא מִמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא הַדִּין, וְזֶהוּ הַמָּזוֹן שֶׁאָכְלוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם. [יותר דקיק] הַמָּזוֹן שֶׁנִּמְצָא לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ זְמַן בַּמִּדְבָּר, מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם, הוּא מָזוֹן יוֹתֵר דַּקִּיק, שֶׁנִּכְנַס יוֹתֵר לַנֶּפֶשׁ מֵהַכֹּל, וְנִפְרַד יוֹתֵר מֵהַגּוּף, וְנִקְרָא לֶחֶם אַבִּירִים.

וממשיך הזוהר המתורגם

הַמָּזוֹן הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן מֵהַכֹּל הוּא מְזוֹן הַחֲבֵרִים, אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁאוֹכְלִים מָזוֹן שֶׁל רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְלֹא אוֹכְלִים מְזוֹן הַגּוּף כְּלָל, וְהַיְינוּ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן נִכְבָּד עַל הַכֹּל, וְנִקְרָא חָכְמָה. לָכֵן חַלָּשׁ גּוּף הַחֲבֵרִים יוֹתֵר מִבְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי לֹא אוֹכְלִים מְזוֹן הַגּוּף כְּלָל, וְאוֹכְלִים מָזוֹן שֶׁל רוּחַ וּנְשָׁמָה מִמָּקוֹם רָחוֹק עֶלְיוֹן נִכְבָּד מֵהַכֹּל. וְלָכֵן אוֹתוֹ מָזוֹן דַּקִּיק מִן הַדַּקִּיק יוֹתֵר מֵהַכֹּל. אַשְׁרֵי חֶלְקָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הַגּוּף שֶׁיָּכוֹל לְהִזּוֹן בִּמְזוֹן הַנֶּפֶשׁ.

לסיכום ולפי הבנת הזוהר כדי להגיע לדרגה שאין בו באדם כוחי ועוצם ידי צריך להגיע לדרגה של הבנה לפחות מהו המן הוא לחם האבירים . המצות זה לחם עוני אבל זה דרגה נמוכה יותר מהמן . ויש דרגה שנקראת מזון חברים שהיא הדרגה הגבוהה ביותר והיא שייכת למי שעיקר עיסוקו  היא לימוד התורה .

 

פרשת ואתחנן מה המשמעות של ונשמרתם לנפשכם ? מה המשמעות של השמר לך ושמר נפשך מאד ? מאיפה לומדים את הכלל להישמר מסכנת נפשות ? מה הקשר של סכנת נפשות לשכחת התורה ? ‏ט"ו/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת ואתחנן  מה המשמעות של ונשמרתם לנפשכם ?  מה המשמעות של השמר לך ושמר נפשך מאד ?
מאיפה לומדים את הכלל להישמר מסכנת נפשות ? מה הקשר של סכנת נפשות לשכחת התורה ? ‏ט"ו/אב/תשע"ו

כתוב בדברים פרק ד

(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֧ק אֲלֵיכֶ֛ם בְּחֹרֵ֖ב מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ:

יהושע פרק כג

(יא) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם לְאַהֲבָ֖ה אֶת־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

ואומר הריקאנטי דברים פרק ד

ספר הבהיר [אות מו] כתיב ותמונה אינכם רואים זולתי קול. ההוא כדאמר להו משה לישראל כי לא ראיתם כל תמונה, ראו תמונה ולא כל תמונה. משל למה הדבר דומה, למלך שהיה עומד על עבדיו מעוטף בכסות לבנה, לא די לאימת המלכות שיסתכלו במלבושין, ועוד רחוק היה המלך ושמעו קולו, יכולין לראות גרונו, אמרת לא, הא למדת שראו תמונה ולא כל תמונה, והיינו דכתיב ותמונה אינכם רואים זולתי קול וכתיב קול דברים אתם שומעים:

ואומר רש"י ישעיהו פרק מג

ואתם עדי - שפתחתי לכם שבעה רקיעי' ולא ראיתם כל תמונה:

וצריך להבין את המשמעות של הפסוק ממה צריך להישמר וההבנה שלי היא שצריך להישמר מזה שלא נחשוב חס וחלילה שאנחנו מבינים את כל התמונה ,כי בעצם לא ניתן להבין את כל התמונה כולה של העולם . גם אחר שהקב"ה פתח 7 רקיעים עדיין לא ראו תמונה כי המציאות היא שלא ניתן לראות את התמונה במלואה . והסיבה לכך כי הקב"ה והעולם נמצאים בשני מישורים שונים שלעולם לא יוכלו להיפגש הקב"ה שמהותו היא ללא תמונה ואין סופי ללא גבולות ורק לאחר שברא את העולם נוצר תמונות אבל רק תמונה חלקית כי לעולם לא ניתן לראות את כל התמונה כי "כל התמונה " שזה בעצם הקב"ה הוא ללא תמונה ואת זה מסביר הזוהר בבהירות

ּבְגִין דָּא יֵימָא אִיהוּ, אַף עַל גַּב דַּאֲנָא אֲדַמֶּה לְכוּ בְּדִיּוּקְנַיְיכוּ, אֶל מִי תְּדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה, דְּהָא קֹדֶם דְּבָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיּוּקְנָא בְּעָלְמָא, וְצִיֵּיר צוּרָה, הֲוָה הוּא יְחִידָאי בְּלא צוּרָה וְדִמְיוֹן, וּמַאן (נ''א ואית) דְּאִשְׁתְּמוֹדָע לֵיהּ, קֹדֶם בְּרִיאָה, דְּאִיהוּ לְבַר מִדִּיוּקְנָא, אָסוּר לְמֶעְבַּד לֵיהּ צוּרָה וּדְיוּקְנָא בְּעָלְמָא, לא בְּאוֹת ה', וְלֹא בְּאוֹת י' וַאֲפִילּוּ בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלא בְּשׁוּם אוֹת וּנְקוּדָה בְּעָלְמָא, וְהַאי אִיהוּ כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה, מִכָּל דָּבָר דְּאִית בֵּיהּ תְּמוּנָה וְדִמְיוֹן לא רְאִיתֶם.

תרגום הזוהר

וְלָכֵן הוּא יֹאמַר, אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי אֲדַמֶּה לָכֶם בִּדְיוֹקַנְכֶם, אֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה. שֶׁהֲרֵי קֹדֶם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּיוֹקָן בָּעוֹלָם וְצִיֵּר צוּרָה, הָיָה הוּא יְחִידִי בְּלִי צוּרָה וְדִמְיוֹן, וּמִי (ויש) שֶׁנּוֹדַע לוֹ קֹדֶם בְּרִיאָה שֶׁהוּא מִחוּץ לַדְּיוֹקָן, אָסוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ צוּרָה וּדְמוּת אוֹ דְיוֹקָן בָּעוֹלָם, לֹא בָּאוֹת ה' וְלֹא בָּאוֹת י', וַאֲפִלּוּ בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא בְּשׁוּם אוֹת וּנְקֻדָּה בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה, מִכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּמוּנָה וְדִמְיוֹן לֹא רְאִיתֶם.

אֲבָל בָּתַר דְּעָבַד הַאי דִּיּוּקְנָא דְּמֶרְכָּבָה דְּאָדָם עִלָּאָה, נָחִית תַּמָן, וְאִתְקְרֵי בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא יְדוָ''ד, בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוּדְעוּן לֵיהּ בְּמִדּוֹת דִּילֵיהּ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה, וְקָרָא: אֵל, אֱלֹהִים, שַׁדַּי, צְבָאוֹת, אדי''ד. בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוּדְעוּן לֵיהּ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה, אֵיךְ יִתְנַהֵג עָלְמָא, בְּחֶסֶ''ד וּבְדִינָא, כְּפוּם עוֹבָדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, דְּאִי לָא יִתְפָּשַּׁט נְהוֹרֵיהּ עַל כָּל בִּרְיָין, אֵיךְ יִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ, וְאֵיךְ יִתְקָיֵּים, (ישעיה ו) מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

תרגום הזוהר

אֲבָל אַחַר שֶׁעָשָׂה דְּיוֹקָן זֶה שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה שֶׁל אָדָם עֶלְיוֹן, יָרַד לְשָׁם, וְנִקְרָא בְּאוֹתוֹ דְּיוֹקָן יְהֹוָ''ה, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתוֹ בַּמִּדּוֹת שֶׁלּוֹ בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה, וְקָרָא: אֵל, אֱלֹהִים, שַׁדַּי, צְבָאוֹת, אהי''ה. כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתוֹ בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה אֵיךְ יִתְנַהֵג הָעוֹלָם, בְּחֶסֶ''ד וּבְדִין, כְּפִי מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁאִם לֹא יִתְפַּשֵּׁט אוֹרוֹ עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת, אֵיךְ יֵדְעוּ אוֹתוֹ וְאֵיךְ יִתְקַיֵּם? (ישעיה ז) מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ

כלומר יצירת התמונה היא פועל יוצא של בריאת העולם ואז התמונה של הקב"ה היא תמונה חלקית של ההשפעה המסוימת של הקב"ה באותו עולם ולכן יש כאן נקודה מאוד דקה ומבלבלת שמצד אחד יש תמונה אבל חלקית ואין תמונה אחת שהיא לא חלקית ואת ההבדל הזה אנחנו רואים בפסוק נוסף בדברים

דברים פרק ד פסוק ט

רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ:

כלומר יש דברים שאנחנו רואים ואסור לנו לשכוח ומצד שני אנחנו צריכים לזכור שמה שראינו זה רק דבר חלקי ולא שלם כי בעצם לא נוכל לראות דבר שלם לעולם . כי אנחנו לא שלמים היחיד ששלם זה הקב"ה אבל את השלמות הזאת לא ניתן לראות כי לקב"ה אין תמונה או דיוקן כי הוא אין סופי ותמונה זה דבר סופי . ואנחנו צריכים מאוד להישמר לא להגיע למצב שבו אנחנו "רואים " תמונה שלמה כי אין דבר כזה בנמצא ותמיד נראה תמונה חלקית . וזה בדיוק מה שהגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב רוצה שנבין

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפלתו. לאחר שסיים תפלתו אמר לו: ריקא, והלא כתוב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב ונשמרתם מאד לנפשתיכם, כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי? אמר לו: המתן לי עד שאפייסך בדברים. אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום – היית מחזיר לו? - אמר לו: לאו. ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך? - אמר לו: היו חותכים את ראשי בסייף. - אמר לו: והלא דברים קל וחומר; ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר - כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים - על אחת כמה וכמה! מיד נתפייס אותו הגמון, ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום.

לדעתי הגמרא רוצה להראות את נקודת המבט של ההגמון שלכאורה רואה "תמונה שלמה" הוא המלך והחסיד אינו מכבדו בשלום . ההגמון חושב שהוא רואה תמונה שלמה הוא המלך והחסיד הוא עבדו . החסיד לא נתן שלום להגמון ולכן דינו מוות . וכאן החסיד מראה להגמון את הטעות שלו שהוא חשב שראה תמונה שלמה אבל בעצם הוא ראה תמונה חלקית ולפי "התמונה המלאה" החסיד דינו מוות אבל לפי "התמונה החלקית " החסיד דינו לחיים וזה בעצם הסכנה לחשוב שאתה רואה תמונה שלמה כשבעצם אתה רואה תמונה חלקית ומזה אנחנו צריכים להיזהר מאוד וזה  המשמעות של וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם   אבל מצד שני צריך לשמור לא לאבד את התמונה החלקית שהיא רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ

ואומר הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכה ד

וכן כל ג מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה שנ' +דברים ד' ט'+ השמר לך ושמור נפשך, ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על לא תשים דמים

והרמב"ם לומד את הדין של לשמור את עצמך מסכנה מהפסוק השמר לך ושמור נפשך . וההבנה בזה שבעצם סיכון החיים יגרום לשכוח   את הדברים כלומר את התורה כלומר זה שאתה צריך לשמור על עצמך נובע מתוך ההבנה שאם לא תשמור על עצמך ותכנס למצב של סכנת חיים  תשכח את הדברים שהקב"ה נתן במתן תורה וזה הסיבה היחידה לכלל שצריך להישמר ממצב סכנה . אבל כשהכלל הזה מתנגש עם עצם המהות של הקב"ה כלומר ההגמון שהוא מלך לכאורה מתנגש עם הקב"ה ברור שמה שמכריע זה העליונות של הקב"ה על ההגמון ולכן החסיד לא החזיר לו שלום ולא היה זה מצב של ביטול עשה של הישמר לך . ומצד שני זה שאתה מכניס את עצמך למצב של סכנה יש בזה  גם עברה על וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כי כשאתה לוקח את האחריות להכניס את עצמך לסכנת חיים אתה חושב שאתה מבין את "התמונה המלאה" ולכן אתה יכול להכניס את עצמך לסכנה כי אתה חושב שיש לך את השליטה על חייך כמי שהוא הקב"ה בעצמו ושולט על חייו ולכן הכנסת עצמך לסכנת חיים יש את שני הצדדים וההבנות של שני הפסוקים ולא רק מפסוק אחד . ולכן הגמרא שלנו מביאה את שני הפסוקים .

 

פרשת דברים שרו של עשיו עבד של מי היה ? מתי קיבל על עצמו שרו של עשיו להיות עבד של יעקב ? מתי טבל שרו של עשיו כדי שיוכל להיות עבד ? מה המשמעות שעשיו היה ישראל מומר ? ‏ח'/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת דברים  שרו של עשיו עבד של מי היה ? מתי קיבל על עצמו שרו של עשיו להיות עבד של יעקב ? מתי טבל שרו של עשיו  כדי שיוכל להיות עבד ? מה המשמעות שעשיו היה ישראל מומר ? ‏ח'/אב/תשע"ו

בפרשת מסעי א'/אב/תשע"ו  כתבתי על שרו של עשיו שברח לעיר המקלט ושאלתי שהגמרא כותבת שהוא טעה בשלוש דברים : הוא ברח לבצרה ולא לבצר הוא היה מזיד ולא שוגג הוא היה מלאך ולא אדם ושאלתי הרי עיר מלקלט זה רק ליהודי או לעבד של יהודי ,ולכן צריך לתרץ ששרו של עשיו ברח לשם בתור עבד .

הקשה עלי הרב הרשלר  עבד של מי ?  מתי הוא הפך  עבד ?

כתוב ברמב"ם הלכות שבת פרק כ

עבד ואמה שאנו מצווין על שביתתן הם עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות וקיבלו מצות שהעבדים חייבין בהן, אבל עבדים שלא מלו ולא טבלו אלא קיבלו עליהן שבע מצות שנצטוו בני נח בלבד הרי הן כגר תושב

בהתחלה אמרתי שהוא עבד של הקב"ה והקשה עלי הרב הרשלר הרי כולם עבדים של הקב"ה ולכן באמת הדבר צריך עיון ותשובה שרו של עשיו עבד של מי הוא ומתי נעשה עבד ?

כתוב בתלמוד בבלי מסכת חולין דף צב עמוד א

וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, איני יודע מי נעשה שר למי, כשהוא אומר: כי שרית עם אלהים, הוי אומר: יעקב נעשה שר למלאך; בכה ויתחנן לו, איני יודע מי בכה למי, כשהוא אומר: ויאמר שלחני, הוי אומר: מלאך בכה ליעקב.

כלומר יש לנו שאלה של הגמרא מי נעשה שר של מי ותשובת הגמרא שבמאבק בן שרו של עשיו ליעקב  הסתיים שיעקב נעשה שר של המלאך ( שרו של עשיו) . וצריך להבין הרי שרו של עשיו הוא מלאך אז כיצד יעקב נעשה שר של מלאך?  . אפשר היה להגיד שליעקב יש שר והשר שלו נעשה השר של שרו של יעקב אבל הגמרא אומרת לנו בפירוש שיעקב נעשה השר של המלאך .

ולי נראה שיש כאן איזה מהלך שבו ההבדל בן אדם למלאך קטן כלומר שרו של עשיו נעשה פחות ממלאך ויותר קרוב לאדם  ויעקב נעשה יותר קרוב למלאך ופחות אדם  .ואת זה נראה לי שניתן להבין מדבר של

צרור המור בראשית פרק ח

ולכן כתב הרב ז"ל סופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל והוא יברכך שהברכות מצויות בידו. והנראה בעיני שלא שאל לו ברכה ח"ו אלא ששאל ממנו שיודה איך צדיק מושל ביראת אלהים. ושהוא משועבד לו אחר שהוא ברשותו אינו יכול לילך בלא רשות. כאמרו ויאמר שלחני כי עלה השחר. ואז אמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני. ותתן לי הודאה כעבד לאדוניו לאות שאתה עבד לי. והוא כמו עשו אחי ברכה דסנחריב מלך אשור שלא היה שואל מהם ברכה אלא הכנעה והודאה שהם משועבדים לו. וכן בכאן. וזהו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. בענין שלא יאמרו שהברכות בעקבה ורמאות. ואני מודה כי שרית עם אלהים ועלית עליהם ואני כעבד לך ועם אנשי עשו ולבן. כאן נתן לו סימן שינצל מעשו הרשע.

כאילו פה לכאורה שרו של עשיו נעשה עבד של יעקב אז כיצד מלאך יכול להיעשות עבד ליעקב שהוא אדם ? ולכן צריך לתרץ כמו שאמרתי שהגבולות בן אדם למלאך קטנו במאבק בן יעקב לשרו של עשיו כך שבמאבק הזה בן יעקב לשרו של עשיו התחיל השלב הראשוני של התהליך שבו שרו של יעקב יהפוך לעבד של יעקב .  כמו שעבד צריך לקבל עליו להיות עבד ליהודי המאבק הזה הסתיים בנכונות של שרו של עשיו להיות עבד ליעקב . ואולי בגלל שבמאבק הזה ההבדלים בן אדם למלאך קטנו לכן טעה שרו של עשיו בעניין של מלאך ולא אדם שנקלט בעיר מקלט , כלומר שרו של עשיו חשב שהמאבק הזה גרם לו לרדת מדרגה של מלאך לדרגה שאכן הוא ייקלט בעיר מקלט ורק מלאך בדרגה הגבוהה ביותר הוא זה שלא נקלט בעיר מקלט אבל מלאך כמוהו שהודה ליעקב שהוא יהיה עבד שלו  אולי  כן נקלט בעיר מקלט .

וכדי להבין את עניין העבד כתוב בבראשית פרק כז

(כט) יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ:

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת תולדות פרק כז סימן כט

וישתחוו לך בני אמך. יצחק שנשא אחת אמר בני אמך יעקב נשא ד' לפיכך אמר בני אביך (בראשית מט ח) ולמה שינה לומר וישתחוו לך בני אמך, לחתום בבני עשו שיהיה משתחוים לבני יעקב, כענין שנאמר ותהי אדום עבדים לדוד (ש"ב ח יד):

כלומר לעתיד לבא עשיו יהיה עבד של יעקב של ישראל והתחלת התהליך הזה התחיל במאבק עם שרו של עשיו שהסתים בקבלה של שרו של עשיו  על עצמו להיות עבד של יעקב .

אם כן אנחנו רואים קבלה עקרונית של עבדות של שרו של עשיו אבל צריך להבין היכן הטבילה ?

כותב תלמוד בבלי מסכת קידושין דף יח עמוד א

רב חייא בר אבין א"ר יוחנן: עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב: כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. ודלמא ישראל מומר שאני!

כלומר הגמרא אומרת על עשיו שהוא ישראל מומר הרי נולד ליצחק ולרבקה . אם כך הוא לכאורה יהודי וזה מפיל את כל ההבנה ששרו של עשיו יהיה עבד כנעני ליעקב ?

אומר הדף על הדף קידושין דף יח עמוד א

בשיעורי הגר"ש רוזובסקי ז"ל (בבא בתרא דף קט"ו ע"ב) הקשה על זה דהרי כתב הרמב"ם (פ"י מהל' מלכים הל"ז) דמדכתיב ויתן לך את ברכת אברהם חזינן דרק יעקב הוא בכלל זרע אברהם, ולהכי אין זרע עשיו מצווין על המילה, ואם כן הי' דינו של עשיו כשאר בני נח, ואמאי קרי לי' הכא ישראל מומר. ותירץ דבשעה שנימול עשיו [אך עיין דעת זקנים מבעלי תוס' ר"פ תולדות דעשיו לא נמול ע"ש] אז הי' זרע אברהם ויורשו, ורק אח"כ כשבירך ד' את יעקב נפקע ממנו דין זרע אברהם.

אומר הרב רוזובסקי שאכן עשיו היה ישראל מומר אבל הקב"ה בברכה שלו ליעקב הפקיע מעשיו את השם ישראל כלומר אפשר לתרץ שאומנם הקב"ה הפקיע את השם ישראל אבל לא הפקיע ממנו את זה שהוא יוצא ירך חלצו של יצחק כלומר הוא לא מזרע נוכרי שצריך טבילה להיות עבד הוא בא מזרע של ישראל אומנם הפקיעו ממנו את השם ישראל ממנו אבל לא ניתן להפוך אותו לגוי גמור . אם נהפוך אותו לגוי גמור לכאורה אנחנו מוציעים לעז על אביו שהוא גוי . ולכן יוצא לנו ששרו של עשיו הביע הסכמה להיות עבדו של יעקב במאבק איתו אבל טבילה הוא לא צריך בהיותו ישראל מומר שהקב"ה הפקיע את שמו של ישראל ממנו .

וכך ניתן להבין מהמשנה שכיר בראשית - הערות פרשת וישלח

37 ביאור דברי הזוה"ק: טוב נקלה, זה נאמר על יעקב שהשפיל רוחו לפני עשיו בתחילה ונעשה נקלה לפניו כדי שאח"כ יהי' לו עשיו לעבד וישלוט עליו ויתקיימו ביעקב הברכות שברכו אביו יעבדוך עמים וישתחוו לך בני לאומים שכל זה יתקיים לעתיד לבוא, ועדיין לא הי' הזמן שיעקב ישלוט עליו, אלא לפי שיעקב סלק והניח אלו הברכות לאחרית הימים, ולכן הי' מיד נקלה לפני עשיו, ואח"כ עשיו שהי' מחזיק עצמו למכובד יהי' עבד ליעקב, עשיו שהוא חסר לחם כי לא נתברך ברוב דגן ותירוש יהי' עבד ליעקב שנתברך ונתנו לו רוב דגן ותירוש.

וכך כתוב בזוהר הקדוש שהעבדות זה לעתיד לבא על זה שעשיו יהיה עבד של יעקב

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וּלְךָ אֵיפֹה מָה אֶעֱשֶׂה, כֵּיוָן דְּאָמַר הַאי, אַמַּאי בְּנִי. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ, וּלְךָ אֵיפֹה מָה אֶעֱשֶׂה, דְּאַנְתְּ בְּדִינָא וּבְחַרְבָּא וּבְדָמָא חָזִינָא לָךְ, וּלְאָחִיךָ בְּאֹרַח שְׁלִים. אֶלָּא בְּנִי, בְּנִי וַדַּאי, אֲנָא גָּרִימְנָא לָךְ, בְּגִין דְּאַנְתְּ בְּנִי. וְעַל דָּא עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד. וְעֲדַיִין לָא אִתְקַיָּים, דְּהָא לָא פָלַח לֵיהּ עֵשָׂו לְיַעֲקֹב. בְּגִין דְּיַעֲקֹב לָא בָעָא לֵיהּ הַשְׁתָּא, וְאִיהוּ אַהֲדַר וְקָרָא לֵיהּ אֲדֹנִי כַּמָּה זִמְנֵי, בְּגִין דְּאִסְתַּכַּל לְמֵרָחוֹק, וְסָלִיק לֵיהּ לְסוֹף יוֹמַיָא, כִּדְקָאֲמָרָן.

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וּלְךְ אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה - כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת זֶה, לָמָּה בְּנִי? אֶלָּא אָמַר לוֹ, וּלְךְ אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאַתָּה בְּדִין וּבְחֶרֶב וּבְדָם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךְ, וְאֶת אָחִיךְ בְּדֶרֶךְ שְׁלֵמָה. אֶלָּא בְּנִי, בְּנִי וַדַּאי. אֲנִי גָּרַמְתִּי לְךְ מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה בְּנִי, וְעַל כֵּן וְעַל חַרְבְּךְ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךְ תַּעֲבד. וַעֲדַיִן לֹא הִתְקַיֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא עָבַד עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב לֹא רָצָה אוֹתוֹ עַכְשָׁו, וְהוּא חָזַר וְקָרָא לוֹ אֲדוֹנִי כַּמָּה פְעָמִים, מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּכֵּל לְמֵרָחוֹק וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ לְסוֹף הַיָּמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

לסיכום אפשר להגיד ששרו של עשיו במאבק שלו עם יעקב גם ירד קצת מדרגתו כמלאך ולכן יכול לקבל עליו להיות עבד של יעקב ולכן טעה שחשב שהוא יכול להיקלט בעיר מקלט. עשיו שהיה ישראל מומר לא צריך טבילה על אף שהקב"ה סילק ממנו את שם ישראל ולכן לעתיד לבא הוא יהיה עבד ליעקב ולכן יכול להיקלט בעיר מקלט ולכן הגמרא לא כתבה את זה כטעות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת מסעי איך רואה הזוהר את סמאל ? מי גרם לחטא האדם הראשון ? מה הקשר של סמאל ונחש לישמעאל ולעשיו ? מה המהות של סמאל ונחש ? מה יהיה לעתיד לבא עם סמאל ונחש ? ‏א'/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת מסעי איך רואה הזוהר את סמאל ? מי גרם לחטא האדם הראשון ? מה הקשר של סמאל ונחש לישמעאל ולעשיו ? מה המהות של סמאל ונחש ? מה יהיה לעתיד לבא עם סמאל ונחש ? ‏א'/אב/תשע"ו

בו נראה כיצד הזוהר רואה ומתאר את מה שנקרא סמאל

(לנוחיות הקורא אני יביא רק את תרגום הזוהר ולא את המקור )

אומר הזוהר מדרש רות

תרגום

וְסמא''ל לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ שֶׁיַּהֲפֹךְ אֶת הָאָדָם, עַד שֶׁבָּא הַנָּחָשׁ וְהָפַךְ אֶת לֵב חַוָּה, וְחַוָּה הָפְכָה אֶת לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְחָטְאוּ שְׁנֵיהֶם. וְעַל זֶה אָמַר, (בראשית ג) הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל. וּלְסמא''ל לֹא הָיְתָה הָרְשׁוּת שֶׁיַּהֲפֹךְ אֶת לֵב הָאָדָם, עַד שֶׁבָּאָה חַוָּה, וְגָרְמָה לוֹ שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן הָאִשָּׁה נֶעֶנְשָׁה. ((הדָא הוּא דאמרינָן, בּכָל מָקום שגָּלוּ שכינָה עמָהם. גָּלוּ לבָבל שכינָה עמָהם. גָּלוּ לאדום שכינָה עמָהם ולא אחָת מן המדות))

אנחנו בעצם רואים שני ישויות האחד נחש והאחד סמאל והשילוב בניהם הוא זה שגרם לחטא האדם הראשון . וכדי להבין את מהות של  סמאל ונחש

אומר הזוהר פרשת ואתחנן   תרגום

כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אַרְבַּע פָּנִים: יַעֲקֹב, יִשְׂרָאֵל, רָחֵל, לֵאָה. יִשְׂרָאֵל עִם לֵאָה, יַעֲקֹב עִם רָחֵל, כְּנֶגֶד (יחזקאל א) וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן - כָּךְ יֵשׁ אַרְבַּע פָּנִים לַעֲמָלֵק: קֶסֶם, וְנַחַשׁ, עָמָל, וָאָוֶן. עָמָל רָשׁוּם בַּעֲמָלֵק, וְהָמָן שֶׁהָיָה מִצַּד עֲמָלֵק - (תהלים ז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְכָל אַלּוּפֵי עֵשָׂו מֵעֲמָלֵק הָיוּ. וּלְמַעְלָה עֲמָלֵק, סָמָאֵל. עָמָל, נַחַשׁ, אָוֶן, וּמִרְמָה. שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַחֲטֹא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. קֶסֶ''ם - ק' מֵעֲמָלֵק, ס''ם מִסָּמָאֵל. נַחַ''שׁ, אֵ''ל מִסָּמָאֵל (כאן חסר).

כלומר הקב"ה ברא את העולם עם שני צדדים הצד של ישראל והצד ההפוך שהוא עמלק המורכב מנחש וסמאל . כלומר יש כאן שני צדדים של ישראל ושל הצד ההפוך . וצריך להבין מה המהות של הנחש וסמאל ?

תרגום

אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יסִיף וְגוֹ' (דברים כה). מִצְוָה זוֹ לְהַלְקוֹת הָרָשָׁע, שֶׁהוּא סָמָאֵל, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַכּוֹתוֹ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ. יָבא הַיִּחוּד שֶׁמְּיַחֲדִים בּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם בְּכ''ה אוֹתִיּוֹת, וְיַכֶּה בָהֶם אֶת מִי שֶׁשָּׂם עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ. וְאֵינוֹ אֶלָּא עֶבֶד מְטֻנָּף

וכאן אנחנו מבינים את המהות של סמאל וזה שהוא חושב את עצמו שהוא הקב"ה כלומר יש כאן מהות שרוצה להחליף את הקב"ה שאומרת אני הקב"ה בעולם אני בראתי את העולם ולדעתי זה המהות של פרעה שאמר ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר על זה המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

ואומר האוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

וזה בדיוק החמישים מכות שמדובר בזוהר על סמאל . ולדעתי החמישים מכות זה לגלגל את העולם לתוהו ובהו כמו שבחמישים יום הקב"ה גלגל את העולם למתן תורה וכבר דיברתי על זה במאמרים קודמים .

הקשר בן עם ישראל וסמאל נראה  במאבק עם יעקב שהיה שרו של עשיו

זוהר פרשת תרומה  דף קס''ד ע''א   תרגום

פָּתַח וְאָמַר, (בראשית לג) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ וְגוֹ'. כְּשֶׁרָאָה יַעֲקֹב אֶת סָמָאֵל מְקַטְרֵג בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, רָאָה אוֹתוֹ בִּדְמוּת עֵשָׂו, וְלֹא הִכִּיר בּוֹ עַד שֶׁעָלָה הַבֹּקֶר. כֵּיוָן שֶׁעָלָה הַבֹּקֶר וְהִשְׁגִּיחַ בּוֹ, רָאָה אוֹתוֹ בְּפָנִים נִסְתָּרִים וּגְלוּיִים. הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָהּ דְּמוּת שֶׁהָיְתָה כִדְמוּת עֵשָׂו, מִיָּד הִשְׁגִּיחַ וְיָדַע שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה שֶׁל עֵשָׂו וְהֶחֱזִיק בּוֹ. מַה כָּתוּב? (שם לד) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. וְהַחֲבֵרִים הֵעִירוּ, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְזַמֵּר וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל זֶה כִּי עָלָה הַשָּׁחַר.

זוהר פרשת נוח

וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זֶהוּ הוּא סמאל, הָאָדוֹן שֶׁל אֱדוֹם, וְרָצָה שֶׁיִּנָּתֵן יַעֲקֹב תַּחַת שִׁעְבּוּדוֹ שֶׁל אֱדוֹם, וּמִשּׁוּם הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה לְיַעֲקֹב לֹא נִתַּן בְּיָדוֹ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְכַּנְּסוּ כָּל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם, וְרָצוּ לִטְעֹן עִם סמאל בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יַעֲקֹב אֵינוֹ צָרִיךְ לְשׁוּם אֶחָד מִכֶּם, הֲרֵי זְכוּתוֹ שֶׁיִּטְעֹן עִמּוֹ. מִיָּד וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, טָעַן עִמּוֹ.

אָמַר רַבִּי יוּדָא, בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בּוֹ, (בראשית כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכוֹל לוֹ, שֶׁהָיְתָה זְכוּתוֹ רַבָּה, וְלֹא יָכֹל בְּטַעֲנָתוֹ לְשַׁעְבֵּד אֶת יַעֲקֹב תַּחַת יַד אֱדוֹם. מִיָּד וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ. אֵלּוּ הֵם בָּנָיו יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶחֱלַשׁ יַעֲקֹב וְלֹא יָכֹל לִטְעֹן עִמּוֹ, שֶׁכָּתוּב וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ, בְּטַעֲנָתוֹ עִמּוֹ. וְנִתְּנָה רְשׁוּת לְסמאל, בְּנֵי יַעֲקֹב תַּחַת יַד אֱדוֹם, כָּל זְמַן שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הַתּוֹרָה

וכאן נוצר הקשר בן שרו של עשיו לעם ישראל והקשר בן לימוד וקיום התורה לבן שרו של עשיו  שבו אם עם ישראל עוסק בתורה יד עשיו לא תשלוט בו אבל אם נחלש מלימוד התורה יד עשיו תגבר עליו וזה מאבק שימשך עד ביאת ה משיח  ואת זה אנחנו רואים ביציאת מצרים

זוהר פרשת המן

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, לָמָּה לִיהוֹשֻׁעַ וְלֹא לְאַחֵר, וַהֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה נַעַר, שֶׁכָּתוּב (שמות לג) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר, וְהָיוּ בְיִשְׂרָאֵל חֲזָקִים מִמֶּנּוּ? אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה הִתְבּוֹנֵן בַּחָכְמָה וְיָדַע. מָה הוּא רָאָה? רָאָה אֶת סמא''ל שֶׁהָיָה יוֹרֵד מֵהַצַּד שֶׁלְּמַעְלָה לְסַיֵּעַ לַעֲמָלֵק שֶׁלְּמַטָּה. אָמַר מֹשֶׁה, וַדַּאי נִרְאֶה כָּאן קְרָב קָשֶׁה.

ואת זה ששרו של עשיו הוא מהות הפוכה לעם ישראל רואים באי קבלת התורה על ידי שרו של עשיו

זוהר פרשת בלק

מֶה עָשָׂה? קָרָא לְסָמָאֵ''ל, וּבָא לְפָנָיו, וְאָמַר לוֹ: הֲתִרְצֶה תוֹרָתִי. אָמַר: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לוֹ: לֹא תִרְצַח. דִּלֵּג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ. אָמַר: חַס וְשָׁלוֹם, תּוֹרָה זוֹ שֶׁלְּךְ הִיא, וְשֶׁלְּךְ תִּהְיֶה. לֹא רוֹצֶה תּוֹרָה זוֹ. שָׁב וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו. אָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי אוֹתָהּ, כָּל שִׁלְטוֹנִי עוֹבֵר, שֶׁהֲרֵי שִׁלְטוֹנִי עַל הֶרֶג הוּא, וּקְרָבוֹת לֹא יִהְיוּ, וְשִׁלְטוֹנִי עַל כּוֹכָב מַאְדִּים. אִם כָּךְ הַכֹּל יִתְבַּטֵּל מִן הָעוֹלָם.

רִבּוֹן הָעוֹלָם, קַח תּוֹרָתְךְ, וְלֹא יִהְיֶה לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בָּהּ. אֲבָל אִם נוֹחַ לְפָנֶיךְ, הֲרֵי עַם בְּנֵי יַעֲקֹב לָהֶם רְאוּיָה. וְהוּא חָשַׁב שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע אָמַר עֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, מִשֵּׂעִיר מַמָּשׁ יָצָא לְיִשְׂרָאֵל אוֹר. אָמַר סָמָאֵ''ל: וַדַּאי אִם בְּנֵי יַעֲקֹב יְקַבְּלוּ אֶת זֶה, יַעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יִשְׁלְטוּ לְעוֹלָמִים. שָׁב אֵלָיו כַּמָּה פְעָמִים וְאָמַר זֶה, וְאָמַר לוֹ: אַתָּה בְּכוֹר, וּלְךְ רְאוּיָה. אָמַר לוֹ: הֲרֵי לוֹ בְּכוֹרָתִי, וַהֲרֵי מְכַרְתִּיהָ לוֹ, וַאֲנִי הוֹדֵיתִי.

ובעצם עם קבלת התורה על ידי עם ישראל נוצר מהות שהיא הפוכה לעם ישראל ולכאורה נלחמת בו כאשר המלחמה הזאת תלויה בדבר אחד וזה לימוד התורה וקיום המצוות . ובעצם נוצר מהות המורכבת גם מישמעאל וגם מעשיו שהם באים מהנחש ומסמאל  שהם הפכו את עצמם בעני עצמם לאלוקים של העולם

זוהר פרשת פנחס

וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא מִצַּד הַיָּמִין - אֶבֶן. וּמִצַּד הַשְּׂמֹאל - גַּחֶלֶת. בָּהּ לוֹקֵחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְקָמָה מִיִּשְׁמָעֵאל וֶאֱדוֹם, שֶׁהֵם אִשִּׁים נָכְרִיִּים וּמַיִם הַזֵּידוֹנִים. וְהַמְמֻנִּים שֶׁלָּהֶם - סָמָאֵל וְנָחָשׁ. סָמָאֵל אֵשׁ הַגֵּיהִנָּם, מְמֻנֶּה עַל הָאֻמָּה שֶׁל עֵשָׂו. נָחָשׁ מְמֻנֶּה עַל הָאֻמָּה שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, וְהוּא רַהַב הַמְמֻנֶּה עַל הַמַּיִם.

וממשיך הזוהר פרשת ואתחנן

וְהַשְּׁפָחוֹת הַנָּכְרִיּוֹת הַלָּלוּ מִצַּד שֶׁל סַם הַמָּוֶת, נְקֵבָה שֶׁל סָמָאֵל. שֶׁשִּׁפְחָה הָיְתָה לַמַּלְכָּה. נְקֵבָה וְסָמָאֵל אֵל אַחֵר, הָיָה עֶבֶד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַחַר שֶׁעָשׂוּ עַצְמָם אֱלָהוּת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַעֲבִירָם מֵהָעוֹלָם וְלִמְחוֹת אוֹתָם.

אבל לעתיד לבו לאחר שהקב"ה יוציא את הרע מתוך עשיו וישמעאל אז יתאחדו כל צאצאי אברהם יצחק ויעקב לברית אחת שנאמר בישעיהו פרק יט

(כג) בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר: ס

(כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

אשור זה עשיו ומצרים זה ישמעאל ואז יגיע ימות המשיח .

פרשת מסעי מה התפקיד של ערי המקלט ? מה תפקידם לעתיד לבא ? מה הקשר לשרו של עשיו ? מה היה הטעות של שרו של עשיו ? האם שרו של עשיו דינו כגוי או עבד ? נאם עיר מקלט קולטת מלאך ? ‏א'/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת מסעי  מה התפקיד של ערי המקלט ?  מה תפקידם לעתיד לבא ? מה הקשר לשרו של עשיו ? מה היה הטעות של שרו של עשיו ? האם שרו של עשיו דינו  כגוי או עבד ?  נאם עיר מקלט קולטת מלאך ? ‏א'/אב/תשע"ו

במדבר פרק לה

(י) דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:

(יא) וְהִקְרִיתֶ֤ם לָכֶם֙ עָרִ֔ים עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֣ינָה לָכֶ֑ם וְנָ֥ס שָׁ֙מָּה֙ רֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה:

(יב) וְהָי֨וּ לָכֶ֧ם הֶעָרִ֛ים לְמִקְלָ֖ט מִגֹּאֵ֑ל וְלֹ֤א יָמוּת֙ הָרֹצֵ֔חַ עַד־עָמְד֛וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לַמִּשְׁפָּֽט:

(יג) וְהֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑נוּ שֵׁשׁ־עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֥ינָה לָכֶֽם:

(יד) אֵ֣ת׀ שְׁלֹ֣שׁ הֶעָרִ֗ים תִּתְּנוּ֙ מֵעֵ֣בֶר לַיַּרְדֵּ֔ן וְאֵת֙ שְׁלֹ֣שׁ הֶֽעָרִ֔ים תִּתְּנ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶֽינָה:

ואומר הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

כל ההורג בשגגה גולה ממדינה שהרג בה לערי מקלט ומצות עשה להגלותו שנאמר +במדבר ל"ה כ"ח+ וישב בה עד מות הכהן הגדול, והוזהרו בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח בשגגה כדי לישב בעירו שנאמר +במדבר ל"ה כ"ה+ ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו.

וממשיך הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

גר תושב שהרג את ישראל בשגגה אף על פי שהוא שוגג הרי זה נהרג, אדם מועד לעולם, וכן גר תושב שהרג גר תושב מפני שעלה על דעתו שמותר להרגו הרי זה קרוב למזיד ונהרג עליו הואיל ונתכוון להרגו, וגוי שהרג את הגוי בשגגה אין ערי מקלט קולטות אותו שנאמר לבני ישראל.

וצריך להבין כיצד זה מסתדר עם הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מכות דף יב עמוד א

אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, טועה - שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה; טועה - שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה; טועה - שאינה קולטת אלא אדם, והוא מלאך הוא.

וצריך להבין מי זה שרו של עשיו ואומר רש"י מסכת מכות דף יב עמוד א

שרו של רומי - סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה.

כלומר רש"י אומר על שרו של עשיו שזה סמאל . וצריך להבין מי זה סמאל ?

ואומר  ה משך חכמה שמות פרק יב

ולכך אמרו בשמות רבה פרשה כא, ז: יציבני למטרה יפרפרני, שכשעמד סמאל ואמר בניך היו עובדי עבודה זרה עד עכשיו וכו' מה עשה הקדוש ברוך הוא? מסר לו איוב. פירוש שאמר לשטן "השמת לבך לעבדי איוב"

כלומר סמאל זה השטן והוא מלאך המוות כמו שאומר רש לקיש בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א על השטן בספר איוב

אמר ר"ל: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הוא שטן, דכתיב: ויצא השטן מאת פני ה'; הוא יצר הרע,

ואם כך הרי שרו של עשיו אינו ישראל ולכאורה הוא גוי שיש לו דין שעיר מקלט לא קולטת אותו אז כיצד הגמרא אומרת שהיה לו טעות הוא חשב שבצר עיר מקלט בעבר הירדן זה בצרה הרי לכאורה לא שייך בו עיר מקלט  ? וצריך לתרץ ששרו של עשיו נחשב לעבד ועבד יש בו דין של עיר מקלט ואומר הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

ישראל שהרג בשגגה את העבד או את גר תושב גולה וכן העבד שהרג בשגגה את ישראל או את גר תושב וכן גר תושב שהרג את גר תושב או את העבד בשגגה גולה שנאמר לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם.

כלומר שרו של עשיו יש לו דין של עבד ואם יש לו דין של עבד הוא יכול לגלות ולכן שרו של עשיו אכן יכול היה לטעות בעיר . אומנם היה לו טעות נוספת וזה שעיר מקלט קולטת רק אדם ולא מלאך כמו שאומרת הגמרא .

יוצא לנו כאן שלפרוש של ריש לקיש בשני מקומות בגמרא השטן הוא עבד אבל מצד שני הוא עושה את תפקידו במזיד ולא לשם שמים כלומר יש כאן ראיה דואלית של השטן הוא לא שליח גמור של הקב"ה שעושה מה שהקב"ה שלח אותו ויש לו זכות בחירה עצמי שנותן לו את האפשרות להיות מזיד ולא שוגג . אבל  יש כנראה דעה חולקת בגמרא   

 

 

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א

אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת. במתניתא תנא: יורד ומתעה ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה. ויען השטן את ה' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא (על) +מסורת הש"ס: [אל]+ פניך יברכך, ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור, ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב וגו' - אמר רבי יצחק: קשה צערו של שטן יותר משל איוב, משל לעבד שאמר לו רבו: שבור חבית ושמור את יינה. אמר ר"ל: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הוא שטן, דכתיב: ויצא השטן מאת פני ה'; הוא יצר הרע, כתיב התם: רק רע כל היום, וכתיב הכא: (רק את נפשו שמור) [רק אליו אל תשלח ידך]: הוא מלאך המות, דכתיב: (רק) [אך] את נפשו שמור, אלמא בדידיה קיימא. א"ר לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. שטן, כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב, אמר: חס ושלום, מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם; פנינה, דכתיב: וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה. דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא, אתא שטן נשקיה לכרעיה.

כלומר רבי יוחנן וריש לקיש נמצאים בצד שאומר שהשטן יש לו זכות בחירה בפני עצמו והוא בחר לדעת רבי יוחנן להסית את  הקב"ה ואילו רבי לוי חושב שהשטן התכוון לשם שמים .כלומר יש לו דין של עבד שעושה את רצונו של הקב"ה אבל יש לו זכות בחירה וסדרי עדיפויות וכך מפרש החברותא בבא בתרא דף טז עמוד א

אמר רבי לוי, השטן שקטרג על איוב, ופנינה שהכעיסה את חנה על כך שאין לה ילדים, לשם שמים נתכוונו!  ומפרשת הגמרא: שטן, כיון דחזיא שראה להקדוש ברוך הוא, דנטיה דעתיה של הקדוש ברוך הוא בתר אחרי איוב, אמר השטן חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם תשכח לפני הקדוש ברוך הוא זכותו של אברהם, ולכן קטרג השטן על איוב, נמצא שקטרוגו על איוב היה לשם שמים שלא תשכח זכות אברהם.וכן פנינה נתכונה לשם שמים. דכתיב בשמואל א' [פרק א' פסוקים ב - ו] 'ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים... וכעסתה צרתה [פנינה צערה את חנה] גם כעס [צער אחר צער על כך שאין לה ילדים], וכוונתה הייתה - בעבור הרעימה', כדי שחנה תתפלל לקדוש ברוך הוא. נמצא שמעשה פנינה היה לשם שמים. דרשה רב אחא בר יעקב לדרשה זו, שהשטן ופנינה לשם שמים נתכוונו בפפוניא [שם מקום שהיה דר בו]. אתא שטן, נשקיה ונשק לכרעיה לרגליו של רב אחא בר יעקב, על כך שדרש שכוונתו הייתה לשם שמים.

כלומר יש כאן שני זווית ראיה שונות של השטן ותפקידו לפי רבי יוחנן יש לו בחירה חופשית והוא יכול ללכת אפילו נגד הקב"ה ולפי זווית אחרת הוא עבד של הקב"ה אבל יש זכות בחירה וסדי עדיפות בתפקיד שלו . ועוד ראיה לכך שריש לקיש ורבי יוחנן רואה את השטן כבעל בחירה חופשית לבחור בטוב או ברע נמצא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נח עמוד ב

ר"ל איקלע לבצרה, חזא ישראל דקאכלי פירי דלא מעשרי ואסר להו, חזא מיא דסגדי להו עובדי כוכבים ושתו ישראל ואסר להו, אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל: אדמקטורך עלך זיל הדר, בצר לאו היינו בצרה, ומים של רבים אין נאסרין.

ואומר על זה הדף על הדף עבודה זרה דף נח עמוד ב

הרי שאפילו כשחכמי הדור טעו בדבר הלכה, מ"מ נעשה כן ההלכה אמת לאמיתו בגבהי מרומים, ולפי זה בשעה שהורה ריש לקיש בטעות דבצר היינו בצרה נעשה כן ההלכה אמת לאמיתו בגבהי מרומים, וחשש רבי יוחנן שמא מיד ברגע זו יהי' זמן הגאולה ויברח שרו של רומי לבצרה ויהי' לו לעיר מקלט כפי מה שהורה ריש לקיש, (ואף על פי דבלאו האי טעות דבצרה לאו היינו בצר יטעה שרו של רומי בעוד שני טעותים כדמבואר בגמ' מכות שם דאינה קולט אלא אדם והוא מלאך, ואינו קולט אלא שוגג והוא מזיד, מ"מ כבר מפורש בבן יהוידע שם דעיקר הטעות הוא דבצרה לא והיינו בצר. ואם הי' גולה לבצר הגם שהיה טועה בשנים אפשר שהיה נקלט).

על כן מיהר רבי יוחנן את ריש לקיש שיחזור להם מיד בעוד שבגדיו עליו ולא ישהה אפילו לנוח מטורח הדרך, ויחזור בו מדבריו, ויפסוק להלכה שבצר לאו היינו בצרה, וכשיחזור בו ריש לקיש בבי"ד של מטה יפסקו כן להלכה בבי"ד של מעלה, ומעתה כשיברח שרו של רומי לבצרה לא יועיל לו ביום עברה וזבח לה' בבצרה ע"כ.

כלומר מחדש הבן יהוידע שעל אף ששרו של עשיו היה מלאך הוא היה נקלט בעיר מקלט ועיקר הטעות שלו היה בן בצר לבצרה לדעתי צריך להגיד  שהכוונה של הבן יהוידע שעבד הכוונה גם מלאך ואדם הכוונה ישראל ולא מלאך כלומר אם היה זה מלאך ישראל אז באמת לא היה נקלט אבל היות והוא עבד גם עבד שהוא מלאך יכול להיקלט בעיר מקלט . ואת הדואליות  הזאת בן עבד לבן בחירה חופשית נמצא גם בבלעם שאומר התולדות יעקב יוסף במדבר פרשת בלק

ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא, דהל"ל מלך מואב, מאי למואב. ולפי הנ"ל בא ללמדינו על דרך מ"ש איוב ב' (א) ויבא גם השטן בתוכם להתייצב על ה', ודרשו חז"ל וכו', וה"נ כי בלק גימטריא סמאל ע"ה, וכאשר עומדין לקטרג על ישראל עומדין כביכול על ה', וז"ש ובלק בן ציפור מלך למואב, להאב שבשמים, ולא מלך מו"אב מן אבינו שבשמים, והיינו בעת ההוא שרצו לקטרג על ישראל, והבן.

ואת המשמעות העמוקה הזאת שראינו של ערי המלקט והקשר לקבלת התורה  על ידי עם ישראל אפשר לראות בדברים פרק ד

(מ) וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־חֻקָּ֣יו וְאֶת־מִצְוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וּלְבָנֶ֖יךָ אַחֲרֶ֑יךָ וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יךְ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים: פ

(מא) אָ֣ז יַבְדִּ֤יל מֹשֶׁה֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרְחָ֖ה שָֽׁמֶשׁ:

(מב) לָנֻ֨ס שָׁ֜מָּה רוֹצֵ֗חַ אֲשֶׁ֨ר יִרְצַ֤ח אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וְנָ֗ס אֶל־אַחַ֛ת מִן־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖ל וָחָֽי:

(מג) אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בְּאֶ֥רֶץ הַמִּישֹׁ֖ר לָרֽאוּבֵנִ֑י וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ לַגָּדִ֔י וְאֶת־גּוֹלָ֥ן בַּבָּשָׁ֖ן לַֽמְנַשִּֽׁי:

(מד) וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

פסוק מ מדבר על קבלת  התורה ולאחר מכן יש את הפסוקים על ערי המקלט מעבר לירדן ומיד את הפסוק וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל . כלומר לערי המקלט יש תפקיד מאוד חשוב בדרך לשלמות של עם ישראל והם אבן דרך חשובה לקראת ימות המשיח