פרשת מסעי מה התפקיד של ערי המקלט ? מה תפקידם לעתיד לבא ? מה הקשר לשרו של עשיו ? מה היה הטעות של שרו של עשיו ? האם שרו של עשיו דינו כגוי או עבד ? נאם עיר מקלט קולטת מלאך ? ‏א'/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת מסעי  מה התפקיד של ערי המקלט ?  מה תפקידם לעתיד לבא ? מה הקשר לשרו של עשיו ? מה היה הטעות של שרו של עשיו ? האם שרו של עשיו דינו  כגוי או עבד ?  נאם עיר מקלט קולטת מלאך ? ‏א'/אב/תשע"ו

במדבר פרק לה

(י) דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:

(יא) וְהִקְרִיתֶ֤ם לָכֶם֙ עָרִ֔ים עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֣ינָה לָכֶ֑ם וְנָ֥ס שָׁ֙מָּה֙ רֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה:

(יב) וְהָי֨וּ לָכֶ֧ם הֶעָרִ֛ים לְמִקְלָ֖ט מִגֹּאֵ֑ל וְלֹ֤א יָמוּת֙ הָרֹצֵ֔חַ עַד־עָמְד֛וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לַמִּשְׁפָּֽט:

(יג) וְהֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑נוּ שֵׁשׁ־עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֥ינָה לָכֶֽם:

(יד) אֵ֣ת׀ שְׁלֹ֣שׁ הֶעָרִ֗ים תִּתְּנוּ֙ מֵעֵ֣בֶר לַיַּרְדֵּ֔ן וְאֵת֙ שְׁלֹ֣שׁ הֶֽעָרִ֔ים תִּתְּנ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶֽינָה:

ואומר הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

כל ההורג בשגגה גולה ממדינה שהרג בה לערי מקלט ומצות עשה להגלותו שנאמר +במדבר ל"ה כ"ח+ וישב בה עד מות הכהן הגדול, והוזהרו בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח בשגגה כדי לישב בעירו שנאמר +במדבר ל"ה כ"ה+ ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו.

וממשיך הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

גר תושב שהרג את ישראל בשגגה אף על פי שהוא שוגג הרי זה נהרג, אדם מועד לעולם, וכן גר תושב שהרג גר תושב מפני שעלה על דעתו שמותר להרגו הרי זה קרוב למזיד ונהרג עליו הואיל ונתכוון להרגו, וגוי שהרג את הגוי בשגגה אין ערי מקלט קולטות אותו שנאמר לבני ישראל.

וצריך להבין כיצד זה מסתדר עם הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מכות דף יב עמוד א

אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, טועה - שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה; טועה - שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה; טועה - שאינה קולטת אלא אדם, והוא מלאך הוא.

וצריך להבין מי זה שרו של עשיו ואומר רש"י מסכת מכות דף יב עמוד א

שרו של רומי - סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה.

כלומר רש"י אומר על שרו של עשיו שזה סמאל . וצריך להבין מי זה סמאל ?

ואומר  ה משך חכמה שמות פרק יב

ולכך אמרו בשמות רבה פרשה כא, ז: יציבני למטרה יפרפרני, שכשעמד סמאל ואמר בניך היו עובדי עבודה זרה עד עכשיו וכו' מה עשה הקדוש ברוך הוא? מסר לו איוב. פירוש שאמר לשטן "השמת לבך לעבדי איוב"

כלומר סמאל זה השטן והוא מלאך המוות כמו שאומר רש לקיש בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א על השטן בספר איוב

אמר ר"ל: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הוא שטן, דכתיב: ויצא השטן מאת פני ה'; הוא יצר הרע,

ואם כך הרי שרו של עשיו אינו ישראל ולכאורה הוא גוי שיש לו דין שעיר מקלט לא קולטת אותו אז כיצד הגמרא אומרת שהיה לו טעות הוא חשב שבצר עיר מקלט בעבר הירדן זה בצרה הרי לכאורה לא שייך בו עיר מקלט  ? וצריך לתרץ ששרו של עשיו נחשב לעבד ועבד יש בו דין של עיר מקלט ואומר הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

ישראל שהרג בשגגה את העבד או את גר תושב גולה וכן העבד שהרג בשגגה את ישראל או את גר תושב וכן גר תושב שהרג את גר תושב או את העבד בשגגה גולה שנאמר לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם.

כלומר שרו של עשיו יש לו דין של עבד ואם יש לו דין של עבד הוא יכול לגלות ולכן שרו של עשיו אכן יכול היה לטעות בעיר . אומנם היה לו טעות נוספת וזה שעיר מקלט קולטת רק אדם ולא מלאך כמו שאומרת הגמרא .

יוצא לנו כאן שלפרוש של ריש לקיש בשני מקומות בגמרא השטן הוא עבד אבל מצד שני הוא עושה את תפקידו במזיד ולא לשם שמים כלומר יש כאן ראיה דואלית של השטן הוא לא שליח גמור של הקב"ה שעושה מה שהקב"ה שלח אותו ויש לו זכות בחירה עצמי שנותן לו את האפשרות להיות מזיד ולא שוגג . אבל  יש כנראה דעה חולקת בגמרא   

 

 

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א

אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת. במתניתא תנא: יורד ומתעה ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה. ויען השטן את ה' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא (על) +מסורת הש"ס: [אל]+ פניך יברכך, ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור, ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב וגו' - אמר רבי יצחק: קשה צערו של שטן יותר משל איוב, משל לעבד שאמר לו רבו: שבור חבית ושמור את יינה. אמר ר"ל: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הוא שטן, דכתיב: ויצא השטן מאת פני ה'; הוא יצר הרע, כתיב התם: רק רע כל היום, וכתיב הכא: (רק את נפשו שמור) [רק אליו אל תשלח ידך]: הוא מלאך המות, דכתיב: (רק) [אך] את נפשו שמור, אלמא בדידיה קיימא. א"ר לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. שטן, כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב, אמר: חס ושלום, מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם; פנינה, דכתיב: וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה. דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא, אתא שטן נשקיה לכרעיה.

כלומר רבי יוחנן וריש לקיש נמצאים בצד שאומר שהשטן יש לו זכות בחירה בפני עצמו והוא בחר לדעת רבי יוחנן להסית את  הקב"ה ואילו רבי לוי חושב שהשטן התכוון לשם שמים .כלומר יש לו דין של עבד שעושה את רצונו של הקב"ה אבל יש לו זכות בחירה וסדרי עדיפויות וכך מפרש החברותא בבא בתרא דף טז עמוד א

אמר רבי לוי, השטן שקטרג על איוב, ופנינה שהכעיסה את חנה על כך שאין לה ילדים, לשם שמים נתכוונו!  ומפרשת הגמרא: שטן, כיון דחזיא שראה להקדוש ברוך הוא, דנטיה דעתיה של הקדוש ברוך הוא בתר אחרי איוב, אמר השטן חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם תשכח לפני הקדוש ברוך הוא זכותו של אברהם, ולכן קטרג השטן על איוב, נמצא שקטרוגו על איוב היה לשם שמים שלא תשכח זכות אברהם.וכן פנינה נתכונה לשם שמים. דכתיב בשמואל א' [פרק א' פסוקים ב - ו] 'ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים... וכעסתה צרתה [פנינה צערה את חנה] גם כעס [צער אחר צער על כך שאין לה ילדים], וכוונתה הייתה - בעבור הרעימה', כדי שחנה תתפלל לקדוש ברוך הוא. נמצא שמעשה פנינה היה לשם שמים. דרשה רב אחא בר יעקב לדרשה זו, שהשטן ופנינה לשם שמים נתכוונו בפפוניא [שם מקום שהיה דר בו]. אתא שטן, נשקיה ונשק לכרעיה לרגליו של רב אחא בר יעקב, על כך שדרש שכוונתו הייתה לשם שמים.

כלומר יש כאן שני זווית ראיה שונות של השטן ותפקידו לפי רבי יוחנן יש לו בחירה חופשית והוא יכול ללכת אפילו נגד הקב"ה ולפי זווית אחרת הוא עבד של הקב"ה אבל יש זכות בחירה וסדי עדיפות בתפקיד שלו . ועוד ראיה לכך שריש לקיש ורבי יוחנן רואה את השטן כבעל בחירה חופשית לבחור בטוב או ברע נמצא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נח עמוד ב

ר"ל איקלע לבצרה, חזא ישראל דקאכלי פירי דלא מעשרי ואסר להו, חזא מיא דסגדי להו עובדי כוכבים ושתו ישראל ואסר להו, אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל: אדמקטורך עלך זיל הדר, בצר לאו היינו בצרה, ומים של רבים אין נאסרין.

ואומר על זה הדף על הדף עבודה זרה דף נח עמוד ב

הרי שאפילו כשחכמי הדור טעו בדבר הלכה, מ"מ נעשה כן ההלכה אמת לאמיתו בגבהי מרומים, ולפי זה בשעה שהורה ריש לקיש בטעות דבצר היינו בצרה נעשה כן ההלכה אמת לאמיתו בגבהי מרומים, וחשש רבי יוחנן שמא מיד ברגע זו יהי' זמן הגאולה ויברח שרו של רומי לבצרה ויהי' לו לעיר מקלט כפי מה שהורה ריש לקיש, (ואף על פי דבלאו האי טעות דבצרה לאו היינו בצר יטעה שרו של רומי בעוד שני טעותים כדמבואר בגמ' מכות שם דאינה קולט אלא אדם והוא מלאך, ואינו קולט אלא שוגג והוא מזיד, מ"מ כבר מפורש בבן יהוידע שם דעיקר הטעות הוא דבצרה לא והיינו בצר. ואם הי' גולה לבצר הגם שהיה טועה בשנים אפשר שהיה נקלט).

על כן מיהר רבי יוחנן את ריש לקיש שיחזור להם מיד בעוד שבגדיו עליו ולא ישהה אפילו לנוח מטורח הדרך, ויחזור בו מדבריו, ויפסוק להלכה שבצר לאו היינו בצרה, וכשיחזור בו ריש לקיש בבי"ד של מטה יפסקו כן להלכה בבי"ד של מעלה, ומעתה כשיברח שרו של רומי לבצרה לא יועיל לו ביום עברה וזבח לה' בבצרה ע"כ.

כלומר מחדש הבן יהוידע שעל אף ששרו של עשיו היה מלאך הוא היה נקלט בעיר מקלט ועיקר הטעות שלו היה בן בצר לבצרה לדעתי צריך להגיד  שהכוונה של הבן יהוידע שעבד הכוונה גם מלאך ואדם הכוונה ישראל ולא מלאך כלומר אם היה זה מלאך ישראל אז באמת לא היה נקלט אבל היות והוא עבד גם עבד שהוא מלאך יכול להיקלט בעיר מקלט . ואת הדואליות  הזאת בן עבד לבן בחירה חופשית נמצא גם בבלעם שאומר התולדות יעקב יוסף במדבר פרשת בלק

ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא, דהל"ל מלך מואב, מאי למואב. ולפי הנ"ל בא ללמדינו על דרך מ"ש איוב ב' (א) ויבא גם השטן בתוכם להתייצב על ה', ודרשו חז"ל וכו', וה"נ כי בלק גימטריא סמאל ע"ה, וכאשר עומדין לקטרג על ישראל עומדין כביכול על ה', וז"ש ובלק בן ציפור מלך למואב, להאב שבשמים, ולא מלך מו"אב מן אבינו שבשמים, והיינו בעת ההוא שרצו לקטרג על ישראל, והבן.

ואת המשמעות העמוקה הזאת שראינו של ערי המלקט והקשר לקבלת התורה  על ידי עם ישראל אפשר לראות בדברים פרק ד

(מ) וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־חֻקָּ֣יו וְאֶת־מִצְוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וּלְבָנֶ֖יךָ אַחֲרֶ֑יךָ וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יךְ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים: פ

(מא) אָ֣ז יַבְדִּ֤יל מֹשֶׁה֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרְחָ֖ה שָֽׁמֶשׁ:

(מב) לָנֻ֨ס שָׁ֜מָּה רוֹצֵ֗חַ אֲשֶׁ֨ר יִרְצַ֤ח אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וְנָ֗ס אֶל־אַחַ֛ת מִן־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖ל וָחָֽי:

(מג) אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בְּאֶ֥רֶץ הַמִּישֹׁ֖ר לָרֽאוּבֵנִ֑י וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ לַגָּדִ֔י וְאֶת־גּוֹלָ֥ן בַּבָּשָׁ֖ן לַֽמְנַשִּֽׁי:

(מד) וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

פסוק מ מדבר על קבלת  התורה ולאחר מכן יש את הפסוקים על ערי המקלט מעבר לירדן ומיד את הפסוק וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל . כלומר לערי המקלט יש תפקיד מאוד חשוב בדרך לשלמות של עם ישראל והם אבן דרך חשובה לקראת ימות המשיח