פרשת עקב מה המקום של השכחה בחייו של האדם ? מה המקום של הזיכרון ? האם היה בחירה חופשית לאדם ללא שכחה ? מה היה קורה עם הזיכרון של מעמד הר סיני היה נשאר ? מה הקשר בן שכחה לחושך ? מהי גסות רוח ? מה הקשר לכוחי ועוצם ידי ? למה יוהרה וגסות רוח מוציאים את האדם ממקומו של הקב"ה ? למה משה זכה לדבר פה אל פה עם הקב"ה ? למה דווקא בפורים קבלו עם ישראל את התורה מרצון ? האם השכחה היא דבר תמידי ? למה שכחה של התורה מסכנת את האדם ? מהו הכלי היחידי להלחם בשכחה ? ‏י"ז/אב/תש"פ

בס"ד

פרשת עקב מה המקום של השכחה בחייו של האדם ? מה המקום של הזיכרון ? האם היה בחירה חופשית לאדם ללא שכחה ? מה היה קורה עם הזיכרון של מעמד הר סיני היה נשאר ? מה הקשר בן שכחה לחושך ? מהי גסות רוח ? מה הקשר לכוחי ועוצם ידי ? למה יוהרה וגסות רוח מוציאים את האדם ממקומו של הקב"ה ? למה משה זכה לדבר פה אל פה עם הקב"ה ? למה דווקא בפורים קבלו עם ישראל את התורה מרצון ? האם השכחה היא דבר תמידי ? למה שכחה של התורה מסכנת את האדם ? מהו הכלי היחידי להלחם בשכחה ? ‏י"ז/אב/תש"פ

כתוב בדברים פרשת עקב פרק ח פסוק יא - יד

(יא) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם:

(יב) פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ:

(יג) וּבְקָֽרְךָ֤ וְצֹֽאנְךָ֙ יִרְבְּיֻ֔ן וְכֶ֥סֶף וְזָהָ֖ב יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ יִרְבֶּֽה:

(יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:

ובהמשך כתוב בדברים פרשת עקב פרק ח פסוק יז - יט

(יז) וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה:

(יח) וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־ נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: פ

(יט) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן:

כלומר הפסוקים מדברים על שכחה ועל זיכרון . ואני רוצה להבין את המושגים של זיכרון ושכחה וכיצד זה קשור למהות תפקידו של האדם .

כך כתוב בדברים דברים פרק יח
(טו) נָבִ֨יא מִקִּרְבְּךָ֤ מֵאַחֶ֙יךָ֙ כָּמֹ֔נִי יָקִ֥ים לְךָ֖ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ אֵלָ֖יו תִּשְׁמָעֽוּן:

(טז) כְּכֹ֨ל אֲשֶׁר־שָׁאַ֜לְתָּ מֵעִ֨ם יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּחֹרֵ֔ב בְּי֥וֹם הַקָּהָ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֣א אֹסֵ֗ף לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־ קוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י וְאֶת־הָאֵ֨שׁ הַגְּדֹלָ֥ה הַזֹּ֛את לֹֽא־אֶרְאֶ֥ה ע֖וֹד וְלֹ֥א אָמֽוּת:

(יז) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֵלָ֑י הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:

ועל זה אומר וזה בדיוק מה שכותב המשך חכמה דברים פרק ה פסוק כה

(כה) היטיבו כל אשר דברו. במדרש (ויקרא רבה לב, ב) חד אמר כהטבת הנרות, וחד אמר כהטבת הקטורת. הכוונה, דהם טענו שהתכלית הוא הבחירה, ואם יהא האדם מוכרח בהשגתו, אין תועלת בקיומו התורה מתוך הכרח. ובהשגתם הבהירה במעמד הר סיני, הלא היו המה מוכרחים כמו שאמרו (שבת פח, א) כפה עליהם הר כגיגית. לכן אם ישמעו מפי נביא, אז יהיו בעלי בחירה, הן בשכל שיוכלו לתלות איזו סיבה לבלי לשמוע בקול המצוה, הן בתאות החומר.

פרוש הדברים שבמעמד הר סיני עם ישראל הוכרח על ידי הקב"ה לראות את האמת . זה המשמעות של כפית הר כגיגית על עם ישראל במעמד הר סיני . עם ישראל ראה את האמת לא מתוך מדרגה של עבודה עצמית כי אם מדרגה שהקב"ה הרים עם ישראל לא היו שייכים למדרגה של משה רבנו שהגיע לזה  בעבודה עצמית. עם ישראל הבינו את זה ובקשו שיהיה מתווך ביניהם לקב"ה כדי שיקבלו חזרה את הבחירה החופשית ומתוך בחירה חופשית יוכלו להגיע בעתיד למדרגתו של משה . וכאן נכנסת מידת השכחה אם לא היה מידת השכחה בעולם לא היה להם לעם ישראל אף פעם בחירה חופשית כי אם מעמד הר סיני היה נשאר באותה מדרגה כמו במעמד הר סיני לא היה לאף אחד בחירה חופשית ועם ישראל היה  כל הזמן היה במצב של כפיה הר כגיגית . היכולת לשכוח את מה שהיה במעמד הר סיני נותן לנו בחירה להגיע למדרגתו של משה  מתוך בחירה חופשית. . יוצא לנו שהשכחה היא חלק מהותי מהבחירה החופשית של האדם . בלי שכחה אין בחירה חופשית .

וכך כותב ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית פרשת מקץ

ואותיות החשך הם שכחה. ותחילת הבריאה היה בשביל האדם ואדם הראשון נברא ביום ו' שהוא מדת צדיק יסוד עולם שהוא היה ראוי להיות בחינת צדיק יסוד עולם שבשביל צדיק אחד נברא העולם ומתקיים העולם (יומא ל"ח ב) ואחר שקלקל אדם הראשון נעשה יוסף מרכבה למדת צדיק יסוד עולם כידוע ומתקן הקלקול של אדם הראשון. וכתיב (תהלים צ"ז, י"א) אור זרוע לצדיק אור היפך החושך שהוא היצר הרע המשכח את האדם וכתיב (משלי י"ג, ט') אור צדיקים ישמח שהצדיק שזוכה לאור זוכה על ידי האור ליישר הלב להוריק הרע מלב כסיל לשמאלו וזוכה לשמחה דכתיב לישרי לב שמחה. וזהו ויהי מקץ וגו' שנתברר יוסף שעשה קץ לחושך שנעקר יצר הרע מלבו.

כלומר שכחה  וחושך הם חלק מהבחירה החופשית של האדם בלי חשך אין בחירה כי הקב"ה נתן לנו לבחור בן אור לחושך . אם היה רק אור לא היה בחירה חופשית ולכן חלק מהותי של הבחירה נובע מתוך החושך וגם מתוך השכחה זה המשמעות העמוקה של יצר הרע . וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת נדרים דף לב עמוד ב

ואמר רבי אמי בר אבא: מאי, מהו ביאור המשל דכתיב בספר קהלת [פרק ט]:"עיר קטנה, ואנשים בה מעט. ובא אליה מלך גדול, ובא אליה מלך גדול, וסבב אותה, ובנה עליה מצודים וחרמים.ומצא [ונמצא] בה איש מסכן וחכם, ומלט הוא את העיר בחכמתו.ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא"."עיר קטנה" - זה הגוף של האדם, שקל לכובשו."ואנשים בה מעט" - אלו אברים של האדם, שתחת שליטתו."ובא אליה מלך גדול, וסבב אותה" - זה יצר הרע, שכוחו גדול, המסבב את האדם בעבירות."ובנה עליה מצודים וחרמים" - אלו עונות. לפי שאדם העושה עבירה, נופל בשבי יצר הרע, והוא משול למי שנתון בתוך טבעת המצור.⁽¹⁾"ומצא בה איש מסכן, שאין בידו כח גופני, ואולם הוא חכם" - זה יצר טוב, המפעיל את שכלו של האדם שיעמוד מול כח הפיתוי של יצר הרע, שכולו דמיון, ואין לו מעמד נגד השכל, הרואה נכונה."ומלט הוא את העיר בחכמתו" - זו תשובה ומעשים טובים.היצר הטוב מחכים את האדם לעשותם, ובכך הוא ממלטו משבי היצר הרע."ואולם, אדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" - מלמד הכתוב דבשעת יצר הרע, בשעת מעשה העבירה, כאשר יצר הרע שולט באדם - לית דמדכר ליה, אין מי שיזכירנו ליצר טוב!דהיינו, המילוט מהיצר הרע, יכול להיות רק בשעה ששקט האדם מתאוות העבירה, והוא יכול לחשוב ולהתבונן במעשיו, ולא בשעה שהוא להוט לעשות את העבירה.עוד אמר שלמה המלך בספר קהלת [פרק ז]:"החכמה תעוז לחכם, מעשרה שליטים"."החכמה תעוז לחכם" - זו תשובה ומעשים טובים, שנותנים "עוז" לאדם להתגבר על כוחות הגוף, השולטים בו.ובעשותו תשובה ומעשים טובים, עז הוא יותר "מעשרה שליטים" שבגופו - שתי עינים, ושתי אזנים, ושתי ידים, ושתי רגלים, וראש הגוייה, ופה".

הקב"ה נתן לאדם את היכולת לשכוח את הקב"ה אבל נתן לו כלי כדי לזכור את הקב"ה . הוא נתן לו את החוכמה כלומר את התורה שהלימוד שלה נותן לאדם את היכולת לזכור את הקב"ה כי זה הדבר היחיד שיכול לנווט את האדם למקום של חיים ולא למקום של מוות , למקום של אור ולא למקום של חשך שהוא מקום שהקב"ה נעדר ממנו . הקב"ה נתן לאדם את היצר הרע שמנסה להקטין את מקומו של הקב"ה על ידי הגדלת מקומו של האדם בעולם . כלומר היצר הרע נותן לאדם את ההרגשה שהוא אדון העולם וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה  וכאשר הוא חושב שהוא האדון בעולם הוא שוכח את הקב"ה . חושך יורד על האדם כאשר לאט לאט הקב"ה מסתלק מעולמו . אדם גס רוח ויהיר זה אדם שחושב שהוא קובע את גורלו לבדו בלי הקב"ה ואדם כזה לא יכול לגור ביחד במקום שבו נמצא הקב"ה

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף ה עמוד א

אמר רב חסדא, ואיתימא מר עוקבא -כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולין לדור בעולם!שנאמר - "מלשני בסתר רעהו", המלשין על רעהו בסתר, "אותו אצמית", אותו אכרית."גבה עינים ורחב לבב", את הגאה וגס הרוח - "אותו לא אוכל". לא אוכל לסובלו בעולם.

הרי שעל הגאה וגס הרוח, כתוב "אותו לא אוכל".וכך יש לדרוש את הפסוק: אל תקרי אל תקרא "אותו", אלא "אתו לא אוכל", שאין אני והוא יכולין לדור ביחד בעולם.

רק אדם שמכיר את מקומו יכול לדור במקום אחד עם הקב"ה ולכן אדם גס רוח שעיקר מהותו כוחי ועוצם ידי מוכרח בהתנהגות שלו לשכוח א הקב"ה

וכך אמרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף ה עמוד א

אזהרה לגסי הרוח - מנין?⁽³⁾אמר רבא, אמר זעירי -כתוב בספר ירמיהו "שמעו והאזינו, אל תגבהו". הפסוק מזהיר את בני האדם שלא תהא להם גסות הלב.רב נחמן בר יצחק אמר, מהכא -"ורם לבבך, ושכחת". ומבואר שעל ידי גסות הלב, האדם בא לידי שכחת ה'.וכתיב "השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך". ומבואר שיש אזהרה על שכחת ה', הנגרמת על ידי גסות הרוח.וכדרבי אבין אמר רבי אילעא -

דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא -כל מקום שנאמר בתורה "השמר", "פן", ו"אל" - אינו אלא ללמדנו, שמי שעובר על הציווי שנאמר שם, עובר בלא תעשה, ואף כאן, שכתוב "השמר פן", זו אזהרה של לא תעשה:

מהות האדם להיות במצב תמידי של זיכרון של בורא עולם  והבנה  שבורא עולם הוא מהות העולם  וכן שהקב"ה הוא אין סופי היה ויהיה ללא קשר לקיום העולם וכך כותב ליקוטי מהרי"ל שמות פרשת בשלח

בפסוק (תהלים לב, ב) אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, רצ"ל אשרי האדם, אשר הוא משגיח על עצמו בכל רגע ורגע. אם לא יחשוב ה', כלומר ששכח בהש"י ב"ה, לו עון, הוא בעיניו חטא גדול. ונראה לי שכן פירוש זה הפסוק, והיה אם שכח תשכח, רצ"ל שגם זאת תשכח ששכחת. ועוד נראה לי שכך פירושו, זאת הוא ידוע לכל שצריך להאמין שה' היה הוה ויהיה, כמו שהיה קודם בריאת עולם כן יהיה אחריו וכן הוה עכשיו בשעת שעולם קיים, כי הקדוש ברוך הוא אין צריך לעולם כלום, אבל אם ח"ו שאינו מאמין שהקב"ה היה קודם בריאות ויהיה אחריו, דהיינו בזמן שעולם חרוב, אזי אפילו במה שמאמין שהקב"ה הוה בשעת שהעולם קיים אין זו אמונה, כי המשמעות שהקב"ה ח"ו צריך להעולם.

כלומר התחלת השכחה של הקב"ה הוא בהמעטת  מקומו של הקב"ה בעולם . אותו פעולה היא שכחה קטנה אבל היא גוררת לאט לאט שכחה גדולה , בבחינת מצוה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה

וכך כותב המדרש הגדול דברים פרשת עקב פרק ח פסוק יט

יט) והיה אם שכח תשכח. שכח אדם קימעה, משכחין אותו הרבה, שכח פעם אחת, משכחין אותו פעמים רבות, שכח ברצונו, משכחין אותו בעל כרחו שכח בעולם הזה משכחין אותו לעולם הבא לכך נאמר אם שכח תשכח ומנין שכל השוכיח תלמודו גורם כלייה לעצמו ת"ל כגוים אשר ה' מאביד מפניכם כן תאבדון (פסוק כ), וכן הוא אומר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני (הושע ד, ו).

ולכן האדם היחיד שהצליח להגיע לקרבת הקב"ה פה אל פה בכוחות עצמו הוא משה רבנו . ומה היה מעלתו של משה ? כתוב במדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק ג

(ג) וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה <<ענו>> עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: ס

משה הצליח להעמיד את עצמו כאילו הוא אינו וכך זכה להיות נביא המדבר עם הקב"ה פה אל פה

במדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק ח

(ח) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְקֹוָ֖ק יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה:

ואומר המדרש הגדול במדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק ג

תנו רבנן איזה הוא עלוב שבעלובים. זה העלוב כמשה רבינו, שנאמר והאיש משה ענו מאד.

ולכן במגילת אסתר עם ישראל קיבל את התורה מרצון רק כי הצליח להגיע לאהבת השם בלי הנוכחות של הקב"ה כי קבלת התורה באה מתוך בחירה חופשית מלאה ולא מתוך נוכחות של הקב"ה . כלומר השכחה נותנת לנו מקום לבחירה חופשית מלאה וזה הבסיס של מהות האדם להגיע מתוך עצמו ליראת השם ולא מתוך גורמים חיצונים  

וכך אומרים התוספות מסכת שבת דף פח עמוד א

מודעא רבה לאורייתא - והא דאמר בנדרים (דף כה.) שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות והשביעם על כך ובפ' אלו נאמרין (סוטה לז:) שקבלו את כל התורה בהר גרזים ובהר עיבל אור"ת דע"פ הדיבור היה והרי כבעל כרחם אבל בימי אחשורוש קבלו מדעתם מאהבת הנס .

וזה יהיה הניסיון של עם ישראל בימות המשיח כאשר עם ישראל יגיע למנוחה ונחלה ועדיין יצטרך למחות את זכר עמלק על אף שהוא נמצא במצב של מנוחה ונחלה

דברים פרשת כי תצא פרק כה פסוק יט

(יט) וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ

ואומר הכתר יונתן דברים פרשת כי תצא פרק כה פסוק יט

(יט) והיה כאשר יניח יי אלהיכם לכם מִן כל בעלי שׂונאיכם מִן סביב סביב בארץ שיי אלהיכם נותן לכם נחלה לרִשׁתה תִמחו את זכר של עמלק מִתחת השמים ואפילו לימי מלך המשיח לא תִשׁכח:

כלומר הניסיון הגדול נמצא תמיד במקום שקל לשכוח את הקב"ה ולא במקום שהקב"ה דואג מתוך רחמיו להזכיר לאדם שהוא בורא עולם

וכך אומר הרש"ר הירש דברים פרשת עקב פרק ח פסוק יא

השמר לך פן - תשכח - עצם השפע עלול להשכיח את ה' מלבנו.

ואנחנו רואים שעניין השכחה הוא מצב תמידי והאדם צריך לעמול כדי להתגבר על זה ולזכור את מה ששכח וכך אומר  שו"ת בצל החכמה חלק ו סימן מח

ברם עיי' שו"ת ח"ס (חאה"ע ח"א סי' קי"ט ד"ה אך וד"ה ונ"ל) דלהכי קורין פרשת זכור פעם אחת בשנה משום דכתיב בי' לא תשכח ושיעור שכחה שנה כדמוכח ממה שכתבה תורה בבתי ערי חומה זמן לגאולתו עד תום שנה תמימה ע"ש על יסוד דברי הרמב"ן בפירושו שם.

לסיכום שכחה היא חלק מהותי מהבחירה החופשית של האדם ותפקידו של האדם לזכור תמיד מי ברא את העולם ומתוך ההבנה הזאת לנווט את מעשיו לפי רצנו של בורא עולם שבא לידי ביטוי בתורה .

אומרת הגמרא חברותא מסכת עירובין דף נד עמוד א

תנא: תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש. לאחר שלש שנים שכח תלמודו⁽¹⁷⁾.

תנא: תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שנתחייב בשריפה למקום.

ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת עירובין דף נד עמוד א

שריפה למקום כו' נראה דשייך אדלעיל שתלמיד אחד שכח תלמודו ונתחייב עי"ז שריפה למקום כמו ששנינו השוכח דבר אחד מתלמודו מתחייב בנפשו ונקט חיוב שריפה ע"פ מ"ש פ"ק דתענית ב' ת"ח המהלכין בדרך ואין ביניהן ד"ת ראויין לישרף כו' ע"ש ואמרו הכא שהניחו לו שאדם גדול שמש וע"ז אמרו גדולה שימושה יותר מלמודה שהלימוד עשוי להשתכח וק"ל:

כלומר שכחה של התורה מביאה את האדם למצב של סכנת חיים כי כבר ראינו שכאשר יצר האדם נמצא בעיצומו היצר הטוב לא יכול להזכיר לו רק החוכמה והתורה יכולה להזכיר לאדם מה תפקידו בעולם ואם אין לו תורה הסיכויים שלו לעבור את המצב הזה בשלום הוא קטן .

חברותא מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל בענין מה היה עדיף לו לאדם:

הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא.והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא.לבסוף, נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא.אבל עכשיו, שנברא - יפשפש במעשיו שעשה כבר, ויבדוק עבירות שבידו ויתודה וישוב בתשובה.ואמרי לה: ימשמש במעשיו קודם שעושה.כגון אם באה מצוה לידו יחשב הפסדו מעשית המצוה כנגד שכרה ולא יניח מלעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא.ואם באת עבירה לידו, יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו, כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

והמסקנה של הגמרא שהסיכוי היחידי של האדם לשרוד בעולם זה החשבון המדוקדק שנובע מתוך לימוד התורה . זה הכלי שיכול להתגבר על השכחה ולהפעיל את הזיכרון .