פרשת מקץ מה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ? מה המשמעות של קץ שם לחשך ? האם לומדים מהפסוק שמידת הדין תמיד קצובה ? האם כל דבר שעושה הקב"ה בעולם יש לו קצבה ? האם יש לגיהינום שיעור ? האם יש לגן עדן שיעור ? כיצד ניתן לתרץ את הסתירה בין המדרשים ? למה לא יכול להיות שיעור לגן עדן ? למה לא יכול להיות שיעור לגיהינום ? מה הקשר של דברי יוסף לפרעה לחנוכה ? האם נר חנוכה הוא רק עזרה ראשונה כנגד אלו שרוצים להשכיח את התורה מעם ישראל ? ואם כך מהי התרופה הקבועה למצב הזה ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת מקץ מה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ? מה המשמעות של קץ שם לחשך ? האם לומדים מהפסוק שמידת הדין תמיד קצובה ? האם כל דבר שעושה הקב"ה בעולם יש לו קצבה ? האם יש לגיהינום שיעור ? האם יש לגן עדן שיעור ? כיצד ניתן לתרץ את הסתירה בין המדרשים ? למה לא יכול להיות שיעור לגן עדן ? למה לא יכול להיות שיעור לגיהינום ? מה הקשר של דברי יוסף לפרעה לחנוכה ? האם נר חנוכה הוא רק עזרה ראשונה כנגד אלו שרוצים להשכיח את התורה מעם ישראל  ? ואם כך מהי התרופה הקבועה למצב הזה ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בראשית פרק מא

(א) וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר:

ומה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ?

אומר השל"ה מסכת תמיד פרק נר מצוה

ב. בבית מדליקין הנרות אצל הפתח מבפנים, בטפח הסמוך לפתח, לימין ביאתו. ואם יש מזוזה בפתחו, יניח בשמאל ביאתו, כדי שיכנס בין שתי מצוות. וכתב בהגהות מרדכי (שלטי הגבורים על המרדכי, שבת פ"ב, עמוד ע"ט), ברוב השנים, חנוכה חל בפרשת מקץ. וסימנך 'מקץ שנתים' (בראשית מא, א) נוטריקון ש'מאל נ'ר ת'דליק, י'מין מ'זוזה.

ואומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה פט

א [מא, א] ויהי מקץ שנתים ימים, (איוב כח) קץ שם לחשך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם קץ שם לחושך שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב (שם /איוב כ"ח/) אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם, דבר אחר קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום.

כלומר פרשת מקץ זה סוף החושך של יוסף . אחרי השנתיים הנוספות שישב בכלא מתחיל האור להאיר ליוסף על ידי החלום של פרעה . כלומר כתוצאה ממעשיו של יוסף קצב הקב"ה ליוסף שנתיים נוספות של חושך וכאשר נגמר הזמן הקצוב לחושך התחיל להאיר האור ליוסף על ידי החלום של פרעה .

ומקור העניין באיוב פרק כח פסוק ג

קֵ֤ץ׀ שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ וּֽלְכָל־תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת:

ואומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ

ד"א קץ שם לחושך, כל היסורין הבאין על האדם קץ יש להם, שנאמר ולכל תכלית הוא חוקר, מדבר ביוסף, בשעה שנאסר בבית האסורים היה שם עשר שנים, והיה לו לצאת באחת עשרה, הוי קץ שם לחושך, מהו לכל תכלית הוא חוקר, שבשעה שהגיעה עונתו לצאת, ישב הקדוש ברוך הוא וחקר וראה שמתבקש להיות עוד בבית האסורים שתי שנים, על ידי שבטח בשר המשקים שאמר לו ב' פעמים כי אם זכרתני אתך (בראשית מ יד), והזכרתני אל פרעה (שם /בראשית מ' י"ד/), א"ל הקדוש ברוך הוא אתה הבטחת שתי זכירות, חייך עשה עוד שתי שנים, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים.

כלומר יש כאן יסוד במידת הדין של הקב"ה שמידת הדין תמיד יש לה קצבה יש לה שיעור קצוב מראש והשיעור הזה נקבע על ידי הקב"ה בחקירה ולפי מעשי האדם .

ואומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת מקץ

אמר רשב"י כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות מ"מ אינו פוחת מקצבה שפסק מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא בקצבה הוא נותן, לחמה נתן קץ שנאמר (תהלים יט) מקצה השמים מוצאו, לשמים נתן קץ שנאמר (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, לארץ נתן קץ שנאמר (ישעיה מ) בורא קצות הארץ, ליציאת מצרים נתן קץ שנאמר (שמות יב) ויהי מקץ שלשים שנה, לחשך נתן קץ שנאמר (איוב כח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו שנא' ויהי מקץ שנתים ימים.

כלומר המדרש  מרחיב את נושא הקצבה לכל דבר שנותן הקב"ה בעולמו .

אבל יש גמרא שלכאורה סותרת את הנחת היסוד הזה

חברותא תענית דף י עמוד א

תנו רבנן: ארץ מצרים הויא [הרי היא] שטח של ארבע מאות פרסה⁽⁵⁵⁵⁾ על ארבע מאות פרסה. והוא חלק אחד מששים בארץ כוש. דהיינו, שארץ כוש גדולה פי ששים מארץ מצרים.וארץ כוש - חלק אחד מששים בעולם. שהעולם כולו הוא פי ששים בגדלו מארץ כוש.ועולם - אחד מששים בגן הוא.וגן - אחד מששים לעדן.ועדן - אחד מששים לגיהנם⁽⁵⁵⁶⁾.נמצא, שכל העולם כולו - ככיסוי קדרה לגיהנם [כלפי הגיהנם]. כלומר, היחס בין העולם לגיהנם מבחינת הגודל, דומה ליחס שבין כיסוי קדרה לקדרה. שכשם שהקדירה גדולה בהרבה מהכיסוי⁽⁵⁵⁷⁾, כך הגיהנם גדול בהרבה מכל העולם.ויש אומרים: גיהנם אין לה שיעור כלל.ויש אומרים: עדן אין לה שיעור⁽⁵⁵⁸⁾.

כלומר יש אומרים שאין לגיהינום ולגן עדן שיעור וקשה על המדרש שאומר שכל דבר שהקב"ה מוציא מפיו יש לו קצבה ושיעור . וכדי לתרץ את זה אביא את הגמרא בחברותא נדרים דף לט עמוד ב

תניא: ביקור חולים - אין לה שיעור.מאי "אין לה שיעור"?סבר רב יוסף למימר: אין שיעור למתן שכרה של מצוה זו.אמר ליה אביי: וכל שאר מצות - מי יש שיעור למתן שכרן?והא תנן: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות! והיינו, שלכן תהיה זהיר אף במצוה קלה, משום שאין אתה יודע מתן שכר שלה, לפי שאין לה שיעור.

כלומר מתן השכר שניתן לאדם אין לו שיעור ולכן לא יכול להיות שיעור לגן עדן כי אם היה שיעור לגן עדן היה גם שיעור למתון השכר לבני אדם . אבל עדיין קשה למה גיהינום הוא ללא שיעור ?

וצריך להגיד שזה נובע מתוך ההבנה מהכתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה

אם יראת השמים אינה בידי שמים אז לא יכול להיות שיעור גם לגיהינום כי האדם יכול להרשיע ללא גבול . ואם האדם יכול להרשיע ללא גבול אז לא יכול להיות גבול לגיהינום כי אם היה גבול לגיהינום היה צריך להגביל את הגבול שהאדם יכול להרשיע . כל פעולה ופעולה של עונש כמו שהיה ליוסף יש לא גבול אבל אין ולא יכול להיות גבול לסה"כ הרשעות של האדם . הקב"ה נתן לאדם את הבחירה החופשית בצורה מלאה ללא הגבלות ולכן לפי ההבנה  הזאת לא יכול להיות גבול לא לגן עדן ולא לגיהינום . וזה בדיוק מה שאומר יוסף לפרעה שרצה שיפתור את חלמו בראשית פרק מא

(טז) וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:

ואומר בית הלוי בראשית פרק מא

(לט) ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. המשך הפסוק דפרעה אמר מעיקרא ליוסף ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו, דאתה בחכמתך יודע להבין הפתרון של החלום, ויוסף השיב לו בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה, אמר לו אינני חכם, רק האלהים יגיד לי הפתרון להשיב שלום פרעה. וזהו שאמר לו פרעה יהיה כדבריך שאינך חכם רק ה' הגיד לך עכ"ז אחרי שה' הגיד לך כל זה אין נבון וחכם כמוך, דכל מעלות של החכם הוא להיות יודע ורואה את הנולד וכמאה"כ (קהלת ב) החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך, ואחרי שה' מגיד לך הרי אתה חכם יותר מכל החכמים:

אומר יוסף לפרעה הפתרון האמיתי של החלום שלך הוא רק דבריו של הקב"ה כי החלום הוא התוצאה של מעשיך ומתן שכר או עונש הוא בידי הקב"ה ולכן כדי להבין את החלום ולפתור אותו צריך לדעת מה הקב"ה גזר עליך ואין פתרון אחר אמיתי מצוי חוץ מהפתרון הזה . כי שכר ועונש הוא בידי שמים והבחירה החופשית של האדם נותנת לו לעשות כבחירתו ללא גבול ולכן פתרון החלום של פרעה יכול להיות רק מי שבידיו השכר והעונש .

וזה בדיוק המשמעות של חנוכה כדי להבין את העולם אנחנו צריכים להאיר את העולם כדי שנוכל להתהלך בו ורק אם נוכל לראות את העולם באור נכון ולא באור מלכותי ומזויף נוכל לנווט את עצמנו בעולם . ללא אור הנכון אין מציאות שנוכל להתהלך נכון בעולם והדבר היחידי שיכול לתת לנו את האורה  הזה זה התורה . אומרת הגמרא חברותא סוטה דף כא עמוד א

"והתניא: את הדרשה הזו דרש רבי מנחם בר יוסי, על הכתוב במשלי [פרק ו]."כי נר - מצוה, ותורה - אור".תלה, דימה הכתוב את המצוה ב"נר", ואילו את התורה הוא תלה ב"אור".תלה הכתוב את המצוה ב"נר", כדי לומר לך: מה, כמו שנר אינו מאיר אלא לפי שעה, שאין אור הנר מאיר בקביעות, אלא רק בשעה שהוא דולק, אף מצוה, כך המצוה אינה מגינה על האדם אלא לפי שעה, באותו הזמן שהוא מקיים אותה, ולא לאחר מכן.ואילו את התורה תלה הכתוב ב"אור", כדי לומר לך: מה מציאות האור בעולם הוא דבר קבוע וקיים לעולם, אף תורה, מגינה היא על האדם הלומד אותה לעולם, גם בשעה שאינו לומד!וממשיך הכתוב ואומר: "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות, היא תשיחך".ומבארת הברייתא את דברי הכתוב -"בהתהלכך, תנחה אותך" - זה בחיי העולם הזה.

"בשכבך, תשמור עליך" - זו מיתה."והקיצות היא תשיחך" - תמליץ עבורך לעתיד לבא, לחיי העולם הבא.משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, והיה מתיירא משלושה דברים -א. מן הקוצים, ומן הפחתים [בורות], ומן הברקנים [שיחי קוצים].ב. ומחיה רעה, ומן הליסטין, שדרכם להלך ולהזיק את בני האדם בשעות הלילה, כשהעולם חשוך.ג. ואינו יודע באיזה דרך הוא מהלך.נזדמנה לו אבוקה של אור - ניצל מדבר אחד: מן הקוצים, ומן הפחתים, ומן הברקנים.וכך גם האדם העושה מצווה, ניצל הוא ממקצת הפורענות.ואולם, עדיין הוא מתיירא מחיה רעה, ומן הליסטין, וכמו כן, עדיין הוא אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך.כיון שעלה עמוד השחר - ניצל מדבר שני: מחיה רעה ומן הליסטין.

וכך הוא האדם הלומד תורה, הוא ניצל מן החטא, ומן היסורים.ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך.

וכמוהו האדם, גם כשהוא לומד תורה, עדיין אין הוא בטוח בעצמו עד יום מותו שמא יכפנו יצרו להתבטל מדברי תורה, ואז ישוב יצר הרע להחטיאו, וישוב לסבול מן הפורענות.הגיע לפרשת דרכים, והכיר את דרכו - ניצל מכולם.וכמוהו, האדם אשר לא פרש מן התורה עד יום מותו, הרי הוא בטוח אז בהצלחתו."

 

המינימום לראות כיצד להתנהל בעולם זה נר כלומר מצווה היא יכולה להאיר לנו את העולם אבל באופן מוגבל כי זה כמו נר שהוא אור זמני אבל מתוך המצווה הזאת צריך להגיע לתורה שהיא אור ללא שיעור ואז יש לנו אור נצחי שמוביל אותנו בעולם חשוך ליעד שלנו לעולם שכולו טוב ללא שיעור כמו שיש אומרים בגמרא גן עדן אין לו שיעור ולא חס וחלילה ללכת ללא נר וללא אור ואז מגיעים למקום שגם לו אין שיעור שהוא הגיהינום . ולכן העזרה הראשונה נגד אלו שרוצים להשכיח אותנו מתורתנו זה נר מצווה כמו נר החנוכה שהיא גם מצווה וגם בפועל נר שמאיר  לנו באופן זמני את החושך שמטילים עלינו ובהמשך יש להדליק את האור שהוא ללא שיעור וזה לימוד התורה .כלומר נר החנוכה היא הדרך להגיע מנר זמני לאור נצחי שהיא התורה . וזה בדיוק מה שעשה יוסף שהבין שרק התורה תנווט את מעשיו שהביאה אותו להציל את אביו ואחיו שהם הבסיס של עם ישראל שקיבל את התורה