בס"ד
פרשת תזריע חוכמה בגויים תאמין 16 מה הקשר של השאלה הראשונה של חכמי אתונא לפרשת השבוע ? מה הכונה "בת מזלו" ? האם יש זיווג שהוא לא מעשה של הקב"ה ? האם לאומות העולם יש זיווג ? למה המטרונה הבינה שבאמת מי שמזווג זיווגים הוא רק הקב"ה ? למה זיווג הוא בריאה מחדש ? מה המשמעות שעם ישראל נמצא מעל המזל ? ממתי יש בת קול לזיווג ? האם היה בת קול לעשו ? מי הייתה זיווג של עשו ? בזכות מי עם ישראל נמצא מעל המזל ? כ"ט/אדר ב/תשע"ט
פרשת תזריע חוכמה בגויים תאמין 16 מה הקשר של השאלה הראשונה של חכמי אתונא לפרשת השבוע ? מה הכונה "בת מזלו" ? האם יש זיווג שהוא לא מעשה של הקב"ה ? האם לאומות העולם יש זיווג ? למה המטרונה הבינה שבאמת מי שמזווג זיווגים הוא רק הקב"ה ? למה זיווג הוא בריאה מחדש ? מה המשמעות שעם ישראל נמצא מעל המזל ? ממתי יש בת קול לזיווג ? האם היה בת קול לעשו ? מי הייתה זיווג של עשו ? בזכות מי עם ישראל נמצא מעל המזל ? כ"ט/אדר ב/תשע"ט
הפרשה שלנו מתחילה בדיוק בנושא שקשור לשאלה
הראשונה של חכמי אתונה אתרבי יהושע והוא זיווג
וכותב אור החיים ויקרא פרק יב
כי תזריע וילדה מודיע הכתוב כי
עיקר הלידה היא בשעת ההזרעה שכאשר תזריע כבר ילדה והיה מה שהיה אם נפש טהורה אם לא
ואין תקוה להפך מה שכבר הוא, ומעתה מה שיתעצם האדם בבחינת הלידה הוא בשעת ההזרעה
כי אז היא עיקר הלידה לבחינת הנפש שהוא העיקרית באדם, והויות הדבר והמצאתו הגם
שהוא נעלם תקרא לידה.
וממשיך אור החיים ויקרא פרק יב
אשה כי תזריע וגו' פירוש אשה שתעשה פעולה זו שתזריע
כאן שלל מניעת הזיווג, וילדה פירוש תהיה כוונתה בהזרעתה לתכלית הלידה
ולא לתאוה בהמית, ואם לא אמר אלא אשה כי תלד היתה הכוונה כל שתלד הוא אומר, ולא כן
הוא, אלא מי שמכוונת בזווגה אל הלידה זאת האשה היא במדרגת זכר, והוא אומרו זכר, ואמר וילדה ולא תלד, לומר שלא
תשיג הגדר ההוא אלא אחר שיצא הדבר לפועל.
כלומר תוצאה של זיווג הוא "כי תזריע "ופעולת
ההזרעה היא תכלית הזיווג .
וכך היא השאלה הראשונה של חכמי אתונא את רבי יהושע
חברותא בכורות דף ח עמוד ב
אמרו ליה: ההוא גברא דאזיל ובעי איתתא ולא יהבו ליה, מאי
חזי ליה דאזיל היכא דמידלו מינה!?
שהרי לכאורה כל שכן שלא יתנו לו; שקל רבי יהושע שיכתא, תתאי דצה
- לא עאל, דלי דצה - ועאל; אמר: האי נמי מיתרמי בת מזליה. [שאלוהו חכמי אתונה
לרבי יהושע: אדם שביקש לשאת אשה וסירבו לתת לו, מה ראה(8) לילך ולבקש
אשה מיוחסת מן הראשונה, והרי כל שכן שלא יתנו לו!? נטל רבי יהושע מחט, ונעצה בכותל
בתחתיתו ולא נכנס, ושוב העלה את ידו ונעצה במקום גבוה יותר - ואכן ננעצה; אמר להם
רבי יהושע: אף זה טוב עושה אם מבקש הוא אשה מיוחסת מן הראשונה, כי שמא היא בת
מזלו].
וצריך להבין מה
מהות הויכוח בן חכמי אתונא לרבי יהושע.חכמי אתונא שואלים את רבי יהושע אדם שלא
נתנו לו זיווג עם אישה בעלת ייחוס מסוים האם יתכן שהוא יבקש לשאת אישה עם ייחוס יותר
גבוה ? הרי זה קל וחומר אם לא נתנו לו את האישה בגלל יחוס לא יתכן שיתנו לו אישה
עם יחוס גבוה יותר . זה לא מסתדר עם השכל הישר . אומר להם רבי יהושע זיווג לא קשור
לשכל הישר הוא קשור לדבר אחר שמכנה אותו רבי יהושע "בת מזלו ". אומרת
הגמרא חברותא סוטה דף ב עמוד א :
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן -וקשין אותן הזיווגין שנקבעים על פי מעשיו של האדם, לפני הקדוש
ברוך הוא לזווגן, כקריעת ים סוף, שהקב"ה היה צריך לבקוע להם את הים
ולשנות סדרי בראשית. שנאמר בתחילת הפסוק: "אלהים מושיב יחידים, הקדוש
ברוך הוא מזווג איש יחיד ואשה יחידה ביתה". מיישב מהם בית. ובסוף
הפסוק נאמר: "מוציא אסירים שהקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים בכושרות".
בחודש ניסן, שהוא זמן מוכשר ליציאה, שהוא חודש לא קר ולא חם.הרי שהפסוק מקיש את
זיווגו של אדם לקריעת ים סוף: ושואלת הגמרא: איני, איך אפשר לומר שהזיווג
נקבע לפי מעשיו של האדם.והא אמר רב יהודה אמר רב -ארבעים יום קודם יצירת הולד,
קודם יצירת הזכר, ואפילו אם הנקיבה עדיין לא נולדה(7).בת קול יוצאת
ואומרת: בת פלוני לפלוני! בית פלוני לפלוני! שדה פלוני לפלוני!(8)
הרי שהזיווג נקבע כבר קודם שנולד האדם, ואיך אפשר לומר שהזיווג נקבע לפי מעשיו של
האדם.ומשנינן: לא קשיא:הא בזוג ראשון, הא בזוג שני.הזווג הראשון
נקבע ארבעים יום קודם יצירת הולד לפי המזל, אבל הזיווג השני, [היינו אלמן לאלמנה(9)],
כיון שהיא אינה בת זוגו שנקבעה ארבעים יום קודם יצירת הולד, אלא צריך להתאים אותה
אליו, דבר זה נקבע לפי מעשיו של האדם, והוא קשה כקריעת ים סוף.
אומרת הגמרא שזיווג זה מעשה ששייך אך ורק
לקב"ה כי רק הקב"ה מזווג זיווגים .כך אומר רבי יהושע לחכמי אתונה זיווג
לא קשור לקל וחומר או לשיקול כזה או אחר של האדם . זיווג קשור אך ורק למעשה שהוא כמו קריעת ים סוף ומי שעושה אותו זה
רק הקב"ה . ולכן יכול להיות שאישה עם יחוס גבוה יותר תשתדך עם אדם שנדחה על שידוך עם אישה
בעלת יחוס נמוך יותר . כי השנייה היא בת מזלו
כלומר כמעשיו והראשונה היא לא כמעשיו .
וכדי להבין את זה יותר בבירור נראה את מה שכותב
בבראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סח
ד רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח)
אלהים מושיב יחידים ביתה, מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא
הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את
השמים ואת הארץ, אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקדוש ברוך הוא
יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני
לפלוני, אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי
לשעה קלה אני יכולה לזווגן, אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא
כקריעת ים סוף, הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות
והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן
בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא,
אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא, מיד שלחה
והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת
יפה אמרת, אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא
כקריעת ים סוף, הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הה"ד
(תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי
ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי,
בו נבין את המדרש ואת המשא ומתן בין רבי יוסי בר
חלפתא למטרונה . המטרונה אמרה לרבי יוסי אני יכולה לזווג זיווגים בלילה אחד בקלות
אני לא מבינה למה זה עסק כזה מסובך שהקדוש ברוך הוא מתעסק בנושא זיווגים ממגמר
הבריאה ולמה זה קשה כקריעת ים סוף הרי זה
די פשוט לזווג בן אנשים אמרה ועשתה ובלילה אחת השיאה 1000 עבדים ל 1000 שפחות. בבוקר הגיעו המזווגים כל אחד עם בעיה אחרת ופתאום
המטרונה הבינה ואמרה אלוהכון אמת מה קרה פתאום שהבינה זאת הרי כולם יודעים
שיש נישואין לא טובים עם בעיות אז למה הבעיות הללו צריכים לגרום לה להאמין פתאום
בקב"ה ? כיצד מכופרת כמו שאומר רבא
בגמרא הופכת למאמינה מוחלטת בקב"ה ? מאין ההוכחה המוחצת שאומנם אלוכון אמת
? ולפי התשובה של רבי יוסי מבינים את העניין אומר לה רבי יוסי תראי את חשבת שאת
מזווגת זיווגים וההחלטה שלך על 1000 העבדים הייתה שלך אז תדעי שזה לא כך מי שזיווג
אותם את העבדים היה הקדוש ברוך הוא .אומנם את היית השליח אבל המפעיל האמיתי היה
הקדוש ברוך הוא ורק הוא מזווג זיווגים וגם בעל כרחן ושלא בטובתן אלה לפי מעשיו של
האדם מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי
בכי יש כאלו שאומרים שירה ויש כאלו שאומרים בכי אבל את כולם זיווג הקב"ה
והיות והיו אלו העבדים שלך הזיווג היה לפי מעשי
המטרונה והיות והיא היית כופרת ורצתה להתערב במה שהוא בלעדי לקב"ה זיווג
זיווגים ולכן הקב"ה זיווג אותם לפי מעשיו של האדם ומעשיה היו כפירה .
ואומר רבי יוסי מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי כלומר כל אחד מקבל לפי מעשיו או שירה או בכי אז
מובן שהעבדים של המטרונה יהיו בבכי . והמטרונה ראתה שכל ה 1000 זיווגים יצאו בבכי
והבינה שזה לא טבעי כי אם זה היה מקרי זה היה צריך להיות כמו התפלגות מקרית כלומר
כאלו שיהיה להם טוב כאלו שיהיו רע וכאלו
באמצע לא טוב ולא רע אבל אם כל ה 1000 יצאו בבכי יש כאן מכוון המטרונה ידעה את
מעשיה והבינה שהקב"ה מזווג לפי מעשי
האדם היא הבינה שרק הקב"ה יכול לזווג את הזיווגים שהיא חשבה שהיא מזווגת .
היא הבינה ששום אדם גם אם יכוון לכך לא יכול לעשות 1000 זיווגים שיהיו בבכי . זה
דבר בלתי אפשרי רק אחד שיכול לקרוע את ים סוף יכול לגרום לכך ש 1000 זיווגים יהיו
בבכי . ולכן המסקנה שלה היחידה האפשרית
שאכן "אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת"
מסקנת הדברים שהקדוש ברוך הוא מזווג
זיווגים ורק הוא או ע"י בת קול ביום העיבור או ע"י מעשיו . זה מעשה ששיך
רק לקב"ה וכל זיווג שנעשה זה אך ורק בהכוונה של הקב"ה ושום אדם לא יכול
להתערב במעשה "בראשית " ומי שמנסה להתערב במעשה שהוא בריאה של עולם חדש
הוא כופר . ויוצא לנו שגם אחד שחושב שיש דבר כזה זיווג לא על ידי הקב"ה אולי
אין פה כפירה אבל ריח של כפירה בודאי יש פה .
וכדי שנבין שזיווג הוא מעשה בריאה וזה
מעשה רק של הקב"ה יש לקרוא את הזוהר הקדוש
וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וָהָלְאָה, הַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת, וּמִי הֵם? זִוּוּגֵי בְּנֵי הָאָדָם. שֶׁהֲרֵי
מֵאוֹתוֹ הַזְּמַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַוֵּג זִוּוּגִים וְאוֹמֵר: בַּת
פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. וְאֵלּוּ הֵם הָעוֹלָמוֹת שֶׁהוּא בוֹרֵא. בּא רְאֵה,
אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, אָנֹכִי - זוֹ הִיא הַדַּרְגָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנֶּאֱחַז
בָּהּ בַּתְּחִלָּה.
פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת לך לך
מאמר היה דבר ה' אל אברם במחזה אות רעט
ומההוא יומא ולהלאה וכו': ומיום ההוא ואילך, הקדוש ברוך הוא בורא עולמות. ומי המה, הם הזווגים של
בני אדם. כי מזמן ההוא, הקדוש ברוך הוא מזווג זווגים, ואומר בת פלוני לפלוני ואלו
הם העולמות שהוא בורא. כי כל זווג נבחן לעולם.
פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת לך לך מאמר
הקב"ה מזווג זווגים אות שמז
א"ר יוסי מאי קא מיירי וכו': אר"י מה הוא
הכונה, במה שאומר שהקב"ה אמר בת פלוני לפלוני. הרי כתוב אין כל חדש תחת השמש.
אלא הכל כבר נעשה במעשה בראשית ולדברך יהיו ענין הזווגים דבר חדש בכל זווג, שצריך
להכריז בת פלוני לפלוני. אמר ר' יהודה תחת השמש כתוב, מה שאין כן למעלה מהשמש יש
חדש. אמר ר' יוסי למה הכריז כאן, לומר בת פלוני לפלוני, והרי אמר ר' חזקיה אמר ר'
חייא, באותה שעה ממש שהאדם נולד ויוצא לעולם, מזדמנת לו בת זוגו.
ואולי ההבדל בן רבי יהושע לחכמי אתונא הוא ההבדל בן
יהודי לאומות העולם עם ישראל נמצא מעל המזל ואומות העולם נמצאים תחת השמש . אומות
העולם נמצאים בעולם סיבתי שכנראה כמעט לא ניתן לשינוי ועם ישראל נמצא בעולם מעל הסיבתיות
ומעל החוקיות והוא יכול לנווט את עצמו מעל החוקיות .
חברותא שבת דף קנו עמוד ב
ומדשמואל נמי
שמעינן, דסבר: אין מזל לישראל. דשמואל ואבלט [שם חכם נכרי שהיה חוזה
בכוכבים] הוו יתבי. והוו קאזלי הנך אינשי בדרכם לאגמא לקצוץ קנים,
ועברו לפניהם. אמר ליה אבלט לשמואל על אדם אחד מהם: האי גברא אזיל לאגם,
ולא אתי בחזרה משם. משום דטריק [הכיש] ליה חיויא [נחש] לאותו
אדם, ומיית. אמר ליה שמואל: אי אותו אדם בר ישראל הוא, לא
יתקיים מה שחזית בו. אלא הוה אזיל ואתי בחזרה, ולא ימות. לפי שאין מזל
לישראל. ותפלה תועיל לו להנצל ממזלו.אדיתבי [בעוד שהיו יושבים], אזיל
אותו אדם, ואתי מהאגם. קם אבלט, ושדיה לטוניה [הסיר את משאו] דההוא
גברא. אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי [כשהוא חתוך לשתי חתיכות].
שקצץ את הנחש יחד עם הקנים, בלא ידיעתו. אמר ליה שמואל לההוא גברא: מאי
מעשה עבדת, שבזכותו נצלת ממזלך? אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן
[מטילין] כל בני החבורה ריפתא [פת] בהדי הדדי לתוך סל אחד, ואכלינן
את סעודתנו יחד. ואחד מאתנו היה גובה את הפת מכולם. האידנא, הוה איכא חד
גברא מינן דלא הוה ליה ריפתא להטיל לסל. הוה קא מיכסף [מתביש] בכך. אמינא
להו לבני החבורה: אנא קאימנא וארמינא [אני אעמוד ואגבה מכולם].כי
מטאי לגביה דההוא גברא, שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה [עשיתי עצמי כמו
שאני לוקח ממנו פת], כי היכי דלא ליכסיף.אמר ליה שמואל: מצוה עבדת.
ובזכות זה נצלת מהנחש.
ובזכות מה יש ליהודי יתרון על אומות העולם
? רק בזכות התורה חברותא שבת דף ל עמוד ב
תחילתו דברי תורה. דכתיב [א ג] "מה יתרון לאדם בכל
עמלו שיעמול תחת השמש". ואמרי דבי רבי ינאי: אם יעמול אדם במה שהוא תחת השמש - הוא דאין לו יתרון
בכל עמלו. אבל, אם יעמול בתורה, שהיא היתה קודם השמש, אז יש לו
יתרון בעמלו.וכן סופו דברי תורה, דכתיב [יב יג] "סוף דבר הכל נשמע: את
האלהים ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה - כל האדם!".
התורה היא הבסיס של העולם והתורה קדמה לעולם ולכן התורה זה הדבר היחידי
שיכול לתת לאדם את הכוח להתרומם מעל החוקיות שנמצאת מתחת לשמש.
וממתי יש את הבת
קול שיוצאת ומכריזה על בריאה של זיווג ? נראה לי שזה צריך להיות מזמן אברהם ואומר הבאר
מים חיים במדבר פרשת נשא
כי לפי שיש חשבון תקופות ומזלות בעולם
המראים לכל בחינת הטבע שכן צריך להיות בעת הזאת קור וחום מלחמה ושלום בעולם. או מי
יחיה ומי ימות וזה לא יהיה לו בנים וכדומה כידוע מהני כלדאי החוזים בכוכבים
שאומרים לפי דרכם בחינת העתידות מה יהיה בעולם. וכל זה מתנהג באומות העולם כי לא
ישונו מכפי טבע המזלות ולא יאורע להם לעולם דבר למעלה מן הטבע מה שאין כן בישראל
שהגביהם הקדוש ברוך הוא למעלה ממזלות השמים כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ד,
י"ב) ונאמר לאברהם (בראשית ט"ו, ה') הבט נא השמימה ואין הבטה אלא מלמעלה
למטה שהגביהו למעלה מן המזלות ואמר לו צא מאיצטגנינות שלך וכו' כמאמר חז"ל
(שבת קנ"ו א). ובפרט אחר קבלת התורה שהוציא הקדוש ברוך הוא את עמלי תורה
מחיובא דכוכביא ומזליא כמו שאיתא בזוה"ק (פנחס רט"ז ב) וכמאמר הכתוב
(ירמיה י', ב') כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאֹתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים
מהמה וגו'. כי רק הגוים מתנהגים אחרי המזלות ולא עמו ישראל.
כלומר מזמן שאברם נהיה אברהם בזמן שהוא מל את עצמו
עבר אברהם להיות מעל המזל ומעל הכוכבים וכל זרע אברהם כולל עשו נכללו מאותם
שהזיווג שלהם היא בריה חדשה שנבראה מעל השמש ולא תחת השמש וכך כותב השם משמואל בראשית פרשת ויצא
ומעתה לפי הכוונה שהיתה ביצירת יעקב ועשו,
שזה יזכה ע"י עשה טוב וזה ע"י סור מרע, הי' זיווגם מתחילת היצירה נאות
להם רחל ליעקב ולאה לעשו, ובודאי כך הי' בהכרזת המלאך בת פלוני לפלוני רחל ליעקב
ולאה לעשו [כי ההכרזה הוא לעולם לפי מה שהוא מוכן לזה, וכן הוא בזוה"ק שאם
אדם קלקל מעשיו מונעים ממנו בת זיווגו, מכלל שהכרזת הזיווג לפי מה שהוא מוכן לעשות
ולא לפי מעשיו של אח"כ, וכן בדין שהבחירה חפשית, והדברים עתיקים]:
ובלי נדר נמשיך בשיעור הבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה