פרשת ויחי אישה כשרה עושה רצון בעלה 2 כיצד מסתדר עם דברי ה כל בו ? כיצד מסתדר עם הגמרא שאומרת שאדם יורש גיהינום כאשר שומע לעצת אשתו ? איך ניתן להבין את דברי הרמב"ם כאשר משמעות רצון בעלה זה רצון של הקב"ה? כיצד זה מסתדר עם הקללה לחוה וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ:? ‏י"א/טבת/תשע"ח

בס"ד
פרשת ויחי  אישה כשרה עושה רצון בעלה 2 כיצד מסתדר עם דברי ה כל בו ? כיצד מסתדר עם הגמרא שאומרת שאדם יורש גיהינום כאשר שומע לעצת אשתו ? איך ניתן להבין את דברי הרמב"ם כאשר משמעות רצון בעלה זה רצון של הקב"ה? כיצד זה מסתדר עם הקללה לחוה וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ:? ‏י"א/טבת/תשע"ח

שבוע שעבר ניסיתי להראות מזווית מחודשת את הביטוי אין לך כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה.

ומצאתי סיוע לדברי אצל המלבים על משלי פרק יד

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ:

ואומר המלבי"ם משלי פרק יד פסוק א

(א) חכמות נשים, החכם יצייר את החכמה והכסילות כשתי נשים, ידמה את החכמה כאשה, כי הנפש המקבלת את החכמה היא מקבלת אותה מן השכל העליון המשפיע, והנפשות הלומדות ומשכילות הם הנשים הטובות נשי חיל השומעות לבעליהם העליון, והוא שופע עליהן מרוחו להשכילם באמתתו, והנשים הכסילות והאולת הם הזונות מתחת בעליהם ללכת חשך ללא אור אל דרכים מעוקשים דרכי מות, והנה חלקי החכמה הם רבים מאד ואין להם קץ, והחכמה בכללה המקבצת כל פרטי החכמות נדמה במשל כבית הנבנה מעצים רבים ואבנים וחול וסיד וקירות, ובהצטרפם יבנה בית מקדש מלך, ומצייר כי חכמות נשים בנתה ביתה, החכמה בכללה שבנתה הבית הנשגב, הצטרפו אל הבנין הזה כל הנשים החכמות, כל הנפשות המשכילות ביראת ה' הנביאים והחכמים המשכילים שכל טוב ויבנו את הבית, ואולת בידיה תהרסנו, אבל האולת שהיא המטילה ספיקות על כל חקי החכמה, האשה הזאת אינה בונה רק מהרסת ומחרבת, שכל כח האולת הוא רק להרס את חקי החכמה אשר בחכמה תבנה בית והיא עוסקת להרוס ולא לבנות להחריב ולא להקים:

אומר המלבי"ם שאותם נשים חכמות מקבלות את החוכמה שלהם מן השכל העליון שאליו הם שומעות כלומר הקב"ה כלומר זה מסביר שהמשמעות שאישה כשרה עושה רצון בעלה היא זאת ששומעת ועושה את הרצון של הקב"ה ומתוך זה היא מובילה את מעשיה ביחסים בינה ובין בעלה . וכך אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יז עמוד א

אמר רבי תנחום: הנקי כתיב. דריש ר"ע: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן. אמר רבא: ודאשה עדיפא מדאיש, (מ"ט?) האי מצרף, והאי לא מצרף.

ואומר רש"י מסכת סוטה דף יז עמוד א

שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה.

לא זכו אש אוכלתן - שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש.

ודאשה עדיפא מדאיש - אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש.

מאי טעמא האי מיצרף - אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא מחובר הוא ונקרא אש אבל של איש אין אותיות של אש מצטרפות יחד שהיו"ד של שכינה מפסקת.

ופרוש הדבר אשה איש   אם נוריד את ה ה' מהאשה ישאר אש ואם נוריד את ה י' מהאיש יישאר אש יישאר כאן רק אש אש כלומר אש תוכל אש ומה שיהיה בן האיש והאישה רק אש שתוכל אותם . והגמרא מוסיפה שמידת הדין יותר באשה משבאיש כי אצל האישה האש נמצא צמוד ורק כאשר יורד ה ה' כלומר האישה לא עושה רצון בעלה כלומר רצונו של הקב"ה נשאר האש אבל אצל האיש יש הפרדה בן ה א' ל ש' כי בניהם יש י' ולכן האש כלומר מידת הדין יותר נוחה באיש . ואת זה אנחנו רואים במוחש באחאב ואיזבל אשתו מלכים א פרק כא

(כה) רַ֚ק לֹֽא־הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֑ק אֲשֶׁר־הֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ:

כלומר איזבל לא עשתה רצון בעלה כלומר היא מרדה בקב"ה וסופה של איזבל

וזה סופה של איזבל כמו שכתוב במלכים ב פרק ט

(לה) וַיֵּלְכ֖וּ לְקָבְרָ֑הּ וְלֹא־מָ֣צְאוּ בָ֗הּ כִּ֧י אִם־הַגֻּלְגֹּ֛לֶת וְהָרַגְלַ֖יִם וְכַפּ֥וֹת הַיָּדָֽיִם:

(לו) וַיָּשֻׁבוּ֘ וַיַּגִּ֣ידוּ לוֹ֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ דְּבַר־יְקֹוָ֣ק ה֔וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֛וֹ אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹ֑ר בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֔אל יֹאכְל֥וּ הַכְּלָבִ֖ים אֶת־בְּשַׂ֥ר אִיזָֽבֶל:

(לז) והית וְֽהָיְתָ֞ה נִבְלַ֣ת אִיזֶ֗בֶל כְּדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֑אל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֹאמְר֖וּ זֹ֥את אִיזָֽבֶל: פ

אבל אחאב גם לקה אבל הרבה פחות מאשר איזבל

וכתוב במלכים א פרק כב

(לה) וַתַּעֲלֶ֤ה הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהַמֶּ֗לֶךְ הָיָ֧ה מָעֳמָ֛ד בַּמֶּרְכָּבָ֖ה נֹ֣כַח אֲרָ֑ם וַיָּ֣מָת בָּעֶ֔רֶב וַיִּ֥צֶק דַּֽם־הַמַּכָּ֖ה אֶל־חֵ֥יק הָרָֽכֶב:

(לו) וַיַּעֲבֹ֤ר הָרִנָּה֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כְּבֹ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אֶל־עִיר֖וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצֽוֹ:

(לז) וַיָּ֣מָת הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּב֖וֹא שֹׁמְר֑וֹן וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּשֹׁמְרֽוֹן:

(לח) וַיִּשְׁטֹ֨ף אֶת־הָרֶ֜כֶב עַ֣ל׀ בְּרֵכַ֣ת שֹׁמְר֗וֹן וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר יְקֹוָ֖ק אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:

כלומר אחאב נהרג יותר מאוחר והדם שלו נשפך על המרכבה שנשטפה על ידי מי ברכת שומרון והכלבים ליקקו את המים כלומר הוא נענש בצורה הרבה פחות חמורה ועקיפה מאשר איזבל שנאכלה ממש על ידי הכלבים כלומר האש יותר נוחה לפגוע באישה .

והקשה עלי הרב הרשלר כיצד המהלך של מסתדר עם הגמרא  בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד א הרי עם זה נכון המהלך שלי  מדוע הגמרא כותבת לכאורה הפוך ?

ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר רק לא היה כאחאב וגו'. - אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה! - לא קשיא, הא - במילי דעלמא, והא - במילי דביתא. לישנא אחרינא: הא - במילי דשמיא, והא - במילי דעלמא.

 והתירוץ הוא פשוט כי הגמרא מביאה פה את איזבל בתור דוגמא לאישה שנותנת עצה והרי איזבל היא זו שהוציאה את ה ה' מתוכה והלכה אחרי עבודה זרה כמו שאומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד ב

מאן דכתב ביה רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אתו איזבל אשתו, ותנינא: בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודה זרה, ואת אמרת שקול היה?

כלומר איזבל היא אחת שאסור לקבל עצה ממנה כי היא זאת שהוציאה את ה ה' מתוכה ונשארה אש ששורפת את מי שמקבל את העצה שלה כמו שאחאב קיבל את עצתה . אבל אישה כשרה שעושה רצון בעלה כלומר שה ה' נמצא אצלה וכל הזיווג בינה ובן בעלה הוא דרך השאיפה ליראת שמים ולהכניס את הקב"ה לתוך ביתה היא אישה שמובילה את בעלה להתעלות בעבודת השם .וזה בדיוק מה שכתוב במשלי

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ:

כלומר יש שני סוגי נשים והגמרא מדברת על הסוג של איזבל .

והקשה עלי הרב חיים לוין על  מה שכתוב בספר הכלבו סימן עג

כתב הבעל המלמד ז"ל בפרשת לך לך באות הברית אשר כרת השם עם האבות הוא שימול כל זכר בשר ערלתו ודי אות הברית לזכרים לפי שהנקבה היא לעזר הזכר ואל אישה תשוקתה והוא ימשול בה להנהיגה ולהדריכה בדרכיו ולעשות כל מעשיה על פיו והיותה על הדרך הזה הוא סבה ג"כ שהיא פטורה מכל מצות עשה שהזמן גרמה כי אלו היתה טרודה לעשות המצוה בזמנה היה הבעל בלא עזר בזמנים ההם והיתה הקטטה נופלת בהם, ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו ולתועלתה ולפי הטעם הזה הספיק האות בזכרים עכ"ל.

ולכאורה עושה רצון בעלה הוא כפשוטו שצריכה לעשות מה שבעלה אומר לה אבל הבעל מלמד בספר מלמד התלמידים פרשת תולדות אומר

ולפיכך בא הספור הזה בתורה ולמדנו ממנו שלשה דברים הא' כי כל מי שמקבל תועלת מאחד ראוי שיגמלהו טוב כפי התועלת ההיא ואפילו יהיה האחד רע ופחות שהרי יצחק הנביא לפי שהיה מקבל תועלת גופנית מעשו הי' רצונו לגמלו טוב בברכת תועלת גופנית והמפר מחשבות מנעו מזה ובחר יעקב גם לזה הטוב והסכים השם לדעת רבקה שסבבה לו הברכה הגופנית כי לזה נבראה האשה להיותה עזר כנגד האדם והכל כדרך שבאו בברכות התורה

כלומר גם הכל בו שמביא את בעל המלמד לתפקידה של האישה יסכים לדעתו של הבעל מלמד על שהוא קורא לרבקה "עזר כנגדו" כלמור רבקה סובבה את מהלך העניינים שיצחק יבחר את יעקב ולזה קורה הבעל מלמד "עזר כנגדו " וזה מוכיח דווקא את המהלך שלי שלעשות רצון בעלה הכוונה שאישה כשרה יש לה יכולת לכוון את בעלה לכיוון הרצון של הקב"ה . וכך אומר בספר מלמד התלמידים פרשת תולדות

כי הטוב ההוא הוא טוב נצחי ואהבה בתענוגים רוחנית עולמית והוא שאמר החכם מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה ולא כן שאר הטובות והתענוגים הגופים כי הם כלים בזמן מועט ובבחינת אמת כל התענוגים ההם הם צער ויגיעה לנפש כמו שאמר אחד מן החכמים מי שחננו השם חכמה אל ידאג להפקד הצער והיגיעה כי אחרית הזהב והכסף הצער והיגיעה ואחרית החכמה השלום והמנוח אם כן נמצא במעלת האהבה העליונה לעולם כל הנמצא מטוב בשאר המעלות לשעתן לזאת יקרא אהבה באמת וכפי זאת האהבה נבחר ישראל מכל מין האדם כפי אשר נבחר מין האדם מכל בעלי חיים.

וזה נאמר על אותם נשים שיש להם חכמה כמו שאומר במשלי פרק יד

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ:

ונשאר להסביר את הרמב"ם כיצד דבריו מסתדרים עם ההבנה שרצון  בעלה הכוונה לרצון של הקב"ה

כתוב ברמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה כ

וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה ס על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח.

ולדעתי הנקודה המעניינת שהרמב"ם אומר שהאישה צריכה להתייחס אל בעלה כאל שר או מלך ואומר על זה משלי פרק כא

(א) פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְקֹוָ֑ק עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ:

ואומר המדרש משלי (בובר) פרשה כא סימן א

[א] פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו. ר' ישמעאל אומר פלגי מים ביד ה', מה המים הללו כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקדוש ברוך הוא אם זכה העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו של מלך לגזירות טובות, אבל אם נתחייב העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחלה, אלא מלפני הקדוש ברוך הוא, ולכך נאמר על כל אשר יחפץ יטנו.

כלומר אישה כשרה צריכה להסתכל על בעלה כמו מלך או שר שליבו נתון בידי הקב"ה ורק הוא מדריך את רצונו ולכן רצונו של בעלה זה הרצון של הקב"ה כמו שר ומלך והיא צריכה לעשות את רצון בעלה כלומר את רצונו של הקב"ה והיא תמיד צריכה לזכור שמהות היחסים בינה לבין בעלה הוא דרך ה ה' אצלה ודרך הי' אצל בעלה ולכן רבקה שהיית אישה כשרה הולכת לדרוש את השם כמו שכתוב בראשית פרק כה

(כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְקֹוָֽק:

ואומר הרשב"ם בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כב

לדרוש את י"י - אל הנביאים שבאותן הימים כדכת' לדרוש את י"י מאתו, וכת' כי יבא אלי העם לדרוש את י"י:

ולכן אני יכול להגיד שלשונו של הרמב"ם יכול להיכנס בתוך ההבנה שלי על המשמעות של "רצון בעלה"

אבל עדין לכאורה ההבנה הזאת יכולה להתנגש מול הקללה של הקב"ה שקילל את חוה  בראשית פרק ג

(טז) אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁוּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ: ס

והתירוץ שלי הוא פשוט דרך האישה הכשרה להשיג את רצון בעלה כלומר את הרצון של הקב"ה בדרך עקיפה והיא לגרום לכך שהקב"ה יטה את רצונו של בעלה כפי רצונה של האישה שהוא לשם שמים ובכל המקרים שראינו כמו שרה רבקה דבורה יעל בסופו של דבר הבעלים שלהם הסכימו לרצון של נשיהם ובדבורה ראינו מפורש שדבורה אומרת לברק

שופטים פרק ד

(ט) וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד־אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶת־סִֽיסְרָ֑א וַתָּ֧קָם דְּבוֹרָ֛ה וַתֵּ֥לֶךְ עִם־בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה:

דבורה אומרת לברק אני אלך עימך כלומר תחת הנהגתך אבל תדע שרצון השם שסיסרא ייפול ביד אישה כלומר דבורה מצד אחד מכונת את בעלה לרצון השם ומצד שני נמצאת תחת הנהגתו. וגם אחרי המעשה של יעקב עם רבקה לקבל את הברכות של יצחק קיבל יצחק את המציאות הזאת

 בראשית פרק כז

(לג) וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֘ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה:

ואומר הרשב"ם בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק לג

גם ברוך יהיה - שמיהר לעובדני. וגם ידע שבעצת רבקה עשה הכל והיא היתה מכרת בו שראוי לברכות:

כלומר כאשר אישה כשרה עושה רצון בעלה ועושה לשם שמים מתוך יראת שמים גם בעלה יודע שזה רצון השם ומקבל את זה באהבה ועל זה נאמר בבלי מסכת סוטה דף יז עמוד א

אמר רבי תנחום: הנקי כתיב. דריש ר"ע: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן,