בס"ד
פרשת עקב מהו התהליך הגורם לאבדון ? מה גורם גסות רוח ? מה גורם גבהות לב ? מה קורה כאשר אנחנו שוכחים מי הוציא אותנו ממצרים ? מה הפילוסופיה של פרעה ומה הקשר לפילוסופיה המודרנית ? למה התרבות המערבית בדרכה לאבדון ? י"ט/אב/תשע"ז
פרשת עקב מהו התהליך הגורם לאבדון ? מה גורם גסות רוח ? מה גורם גבהות לב ? מה קורה כאשר אנחנו שוכחים מי הוציא אותנו ממצרים ? מה הפילוסופיה של פרעה ומה הקשר לפילוסופיה המודרנית ? למה התרבות המערבית בדרכה לאבדון ? י"ט/אב/תשע"ז
כתוב בפרשה שלנו את התהליך של מי שרוצה להגיע
לאבדון כתוב דברים פרק ח
(יא) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח
אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו
וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם:
וההמשך דברים פרק ח
(יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙
אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:
דברים פרק ח
(יז) וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙
וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה:
דברים פרק ח
(יט) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙
אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים
וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד
תֹּאבֵדֽוּן:
וממשיכה התורה ונותנת דוגמה
דברים פרק ח
(כ) כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְקֹוָק֙
מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹּאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל
יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:
וצריך להסביר את התהליך הזה שמרמזת התורה . תחילת
התהליך להגיע לאבדון זה גסות רוח ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ה עמוד א
וכתיב: השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך,
וכדרבי אבין אמר רבי אילעא, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא: כל מקום שנאמר השמר פן
ואל, אינו אלא בלא תעשה. דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרב אסי, וזמנין אמר לה
משמיה דרב אמי: כל אדם שיש בו גסות הרוח - לסוף מתמעט, שנאמר: רומו מעט; ושמא
תאמר: ישנו בעולם? ת"ל: ואיננו;
ואומר המדרש תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום)
פרשה כט
ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מי שיש בו גסות
הרוח נעקר מן העולם,
והמדרש מביא את דור המבול ואת אנשי סדום ואת
סנחריב ואת פרעה אבל מביא גם את שאול תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה כט
שאול מלך ישראל גסות רוח היתה בו, לפיכך
נהרג ונעקרה ממנו מלכות, שנאמר ויאמר שמואל ומה קול הצאן וגו' ויאמר שאול מעמלקי
הביאום וגו' (ש"א =שמואל א'= ט"ו י"ד וט"ו), משלו משל, למה
הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לבנו, בני, גדור שדה זו, עדור שדה זו, השקה שדה זו,
גדר מקצתה ולא גדר כולה, עדר מקצתה ולא עדר כולה, השקה מקצתה ולא השקה כולה, כיון
שבא אביו אמר לו, בני עשית כל מה שפיקדתיך, אמר לו, וכי מאחר שלא עשיתי למה
פיקדתני, מיד מחזיר פניו באביו, שנאמר ויאמר שאול אל שמואל יען אשר שמעתי בקול ה' וגו'
(שם /שמואל א' ט"ו/ כ'), ולא עוד אלא שמשמר קינאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל
מקומות מושבותיהם, מה שנצטוה לעשות לא עשה, עתה לך והכית את עמלק (שם /שמואל א'
ט"ו/ ג'), מה שלא נצטווה לעשות עשה, הרג את נוב עיר הכהנים (וגו'), וזלזל
בעריות ונתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי וגו', ושאל באוב וידעונים, והרבה לעשות
תועבות גדולות בישראל, לפיכך נהרג ונעקרה מלכותו.
כלומר ההתחלה של האבדון זה גסות רוח שמרחיקה את
האדם מהקב"ה שמתחילה בהבנה "שאני " יותר חכם וגורמת לזלזול במצות של הקב"ה במצות לא תעשה כמו שאומרת הגמרא
וכמו שהמדרש מביא על שאול והתורה מזהירה אותנו שלא נשכח את כל המצות של
הקב"ה מתוך רצון "להבין " את התורה כמו שאני רוצה כמו דעתי שנובעת
מתוך גסות רוח לחסר או למעט את התורה . והשלב הבא הוא פסוק (יד) וְרָ֖ם
לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ
מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:
אומר ירמיהו פרק יג פסוק טו
שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ
כִּ֥י יְקֹוָ֖ק דִּבֵּֽר:
ועל זה מפרש הרד"ק ירמיהו פרק יג פסוק טו
(טו) שמעו אל תגבהו - לא תתגאו ותחשבו
עצמכם כי המוסר והחכמה עמכם ואינכם צריכים לשמוע מוסר האל על ידי נביאיו לא תעשו
זה:
כלומר השלב השני לאחר שאני ממעט או מוסיף מדעתי על
התורה זה השלב בו "האני" שלי מתחיל להיות העיקר הוא מתרומם וגובה וה"אני"
שוכח את העיקר שעם ישראל יצא ממצרים וקיבל
את התורה ולפי ההבנה שלי את יציאת מצרים אני שוכח שהיה בריאה מחדש של העולם ביציאת
מצרים בו עם ישראל קיבל על עצמו את התורה כתנאי לקיום העולם יש תורה יש עולם אין
תורה אין עולם וזה השלב שבו "האני " נהפך לעיקר ולא התורה
והקב"ה .
והשלב הזה שבו "האני" נהפך לעיקר זה להגיע לשלב לפני יציאת מצרים בו
מי ששולט בעולם זה פרעה
וכך אומר יחזקאל פרק כט
(ג) דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀
אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙
הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י
עֲשִׂיתִֽנִי:
מלבי"ם יחזקאל פרק כט פסוק ג
(ג) התנים הגדול. המצרים היו מאמינים
שהיאור נילוס הוא קדוש ושהתנינים הגדולים שבו יש בהם אלהות, ושיש תנים אחד הגדול
מכולם שהוא מושל על כולם והוא ברא את עצמו ואת היאור, והמשיל אליו את פרעה בכחו,
שהוא י"ל בארץ הכח עצמו שיש להתנים ביאור, וע"כ קראו בשם התנים הגדול,
שהוא רובץ בתוך יאוריו שהיאורים כולם ומה שבם שייך אליו, והוא מתפאר שהיאור הוא
שלו כי הוא בראו, וכן שעשה א"ע עם היאור שבו תלוי אושר ארץ מצרים:
ואומר מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט
פסוק ג
(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:
כלומר זה ללכת לזמן לפני יציאת מצרים בו אומר פרעה
אני עשיתי את עצמי כלומר חס וחלילה אין קב"ה בעולם אני בראתי את עצמי כל
העולם כולל אני . אני בראתי את עצמי .
והשלב הבא זה פסוק (יט) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ
תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים
וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד
תֹּאבֵדֽוּן:
כלומר התהליך של גסות הרוח מביא את האדם לא לעשות
את כל מצות השם וזה מביא לרם לבבך שזה התרכזות באני וההתרכזות באני מביא לשכוח מי הוציא אותנו ממצרים ונתן לנו את התורה וזה מביא לפילוסופיה
של פרעה אני עשיתי את עצמי וזה מביא אותי לאבדון וכדי להבין מה זה אבדון נביא את
הזוהר . אומר הזוהר הקדוש
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְעָה מְדוֹרוֹת יֵשׁ
בַּגֵּיהִנֹּם בַּאֲשֶׁר נִדּוֹנִין הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְשִׁבְעָה
פְּתָחִים יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם כְּנֶגֶד שִׁבְעָה פְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לְנִשְׁמוֹת
הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם. כְּנֶגְדָּן יֵשׁ לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע שִׁבְעָה
פְּתָחִים לְהִכָּנֵס בָּהֶם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאֵלּוּ הֵם: אֹפֶל, צַלְמָוֶת,
שַׁעֲרֵי מָוֶת, בְּאֵר שַׁחַת, טִיט הַיָּוֵן, שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן. וְשָׁם
נִדּוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְשָׁם יְצַפְצְפוּ בִּתְשׁוּבָה. וְנִשְׁמָתָם שֶׁל
צַדִּיקִים פּוֹגְעִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַעֲלִים אוֹתָם
מִשְּׁאוֹל, שֶׁהוּא הַמָּדוֹר הַשִּׁשִּׁי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.
וּמִי שֶׁנִּכְנָס בַּמָּדוֹר
הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא אֲבַדּוֹן, שׁוּב אֵינוֹ עוֹלֶה, שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר
רַבִּי יְהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנָס בַּשְּׁאוֹל, עוֹלֶה בִּתְשׁוּבָה,
שֶׁנֶּאֱמַר (חנה ב) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתִּי קוֹלִי.
כלומר התורה מתארת תהליך המביא את האדם לאבדון כי
התהליך שמתחיל בגסות רוח והכוונה שאדם מכניס את עצמו למצב שבו הוא "מבין
" יותר טוב מה לעשות מהקב"ה ומתחיל לזלזל במצות מסוימות ואפילו בחלקם וגורם
לעצמו לגבהות הלב ומשם הדרך לשכוח לחלוטין את הקב"ה שנתן לנו את התורה וברא
את העולם מחדש ביציאת מצרים היא קצרה ואז מגיעים לרגע שבו האני נהפך למרכז של
החיים וזה מוביל את האדם לאבדון מקום שלא ניתן לצאת ממנו . אחרי מתן תורה הוטבע
בבריאה את התנאי יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם ואדם שרואה בעצמו את הבורא של
עצמו כמו פרעה מאבד את עולמו לגמרי והדרך היחידה שלו לא לאבד את עולמו זה מה
שהגמרא אומרת ואומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף ה עמוד א
ואם חוזר בו - נאסף בזמנו כאברהם אבינו,
שנאמר: והומכו כַכֹל יקפצון, כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל, ואם לאו -
וכראש שבולת ימלו.
שנאמר באיוב פרק כד פסוק כד
ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט׀ וְֽאֵינֶ֗נּוּ
וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ:
ומפרש החברותא סוטה דף ה עמוד א
ואם חוזר בו מגסות הרוח ונעשה עניו, נאסף
בזמנו כאברהם אבינו.
שנאמר - "והומכו". שאם חזר
והנמיך עצמו, "ככל", יהא סופו כאותן שנאמר בהן הברכה שמותם יהא בבחינת
"יקפצון", שמשמעותו שמתים מן העולם מות ישרים, וזה כאברהם יצחק ויעקב,
דכתיב בהו, באברהם כתוב "וה' ברך את אברהם בכל", וביצחק כתוב
"ואוכל מכל", וביעקב כתיב "וכי יש לי כל". ואם לאו, אם שוב
חזר בו לגסות הרוח - "וכראש שבולת ימלו".
וכבר כתבתי בעבר שהפילוסופיה של פרעה אני עשיתי את
עצמי זה בדיוק המהות של הפילוסופיה הליברלית המודרנית שהיא היום הפילוסופיה העיקרית
בעולם המערבי
ובפרשת בא ה'/שבט/תשע"ו כתבתי :
ועכשיו נברר את הפילוסופיה המודרנית ( ויקיפדיה
)
ליבֶּרליזם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות')[1] היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרון חירות האדם. הליברליזם תומך
בעקרונות כגון ממשל חוקתי, חופש הדת, זכות הקניין, חופש הביטוי ושוויון בפני החוק ומתנגד למדיניות אטטיסטית ומשטר אוטוריטרי.
ומה המשמעות של חרות האדם ? (ויקיפדיה )
חירות האדם היא עקרון יסוד
בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם
אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה
של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה.
לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם
חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות
טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון
שהוא אינו מעניק אותה לאדם.
אם נבין את המשמעות של הליברליזם וחרות האדם לעומק
מאין נובע האוטונומיה של כל אדם ? מה מקור הסמכות של האדם לחרות אוטונומית ? וכאן יש שלוש
אפשריות אם האדם נברא ע"י הקב"ה הרי ברור שאין לו חרות כי כל
מהותו של האדם נובע מהבורא כי הוא ברא אותו וגם אם הקב"ה נתן לו זכות בחירה
חופשית הוא נתן לו את הבחירה החופשית כדי שיוכל לקבל שכר על הבחירה בטוב ולא ברע
ולכן האדם הוא לא אוטונומי . ואם נגיד שהאדם נברא בעולם של חוקי טבע ע"י
תהליך של מצב > חוקים > >תוצאה >מצב >חוקים > תוצאה הרי כבר
הוכחנו שאז לא רק שאין לאדם יכולת בחירה אין דבר כזה אדם כי הוא רק תוצאה של תהליך
של מצב >חוקים >תוצאה כמו כל תהליך פיזיקאלי ובמקרה כזה אין לאדם יכולת
לחשוב ולא להחליט ובטח הוא לא נמצא במצב של "חרות האדם" אלה נמצא בתהליך
אין סופי של מצב >חוקים> תוצאה . ולכן האפשרות היחידה שנותרת כדי להסביר את
חרות האדם היא הפילוסופיה של פרעה שמפרש ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל
פרק כט פסוק ג
(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:
כלומר אני בראתי את עצמי אני
"הקב"ה" של עצמי ולכן יש
לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי
"ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה
בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "
וזה בדיוק על מה שמדברת הפרשה שלנו התהליך ממצב של
גסות רוח לאבדון וההצלה היחידה שנשארת לאותם אלו שבחרו בפילוסופיה של פרעה זה כמו שנאמר
באיוב וְֽהֻמְּכ֗וּ הנמיכו את עצמכם
כדי לראות את העולם שברא הקב"ה ותצילו את עצמכם מהאבדון וכמו שאנחנו רואים
שכל העולם המערבי נמצא במצב של התמעטות כמו שמסבירה הגמרא וכך כתוב באתר סיקור
ממוקד
"האויב הגדול ביותר לתרבות המערב נטול פנים. אין זה מחבל
חגור בחגורת נפץ, גם לא גלי הגירה מהעולם השלישי או איום צבאי מצד מעצמות עולות.
הירידה החדה בילודה בקרב מדינות אירופה ויפן, מאיימת להכחיד פשוטו כמשמעו מספר רב
של תרבויות באירופה בתוך מאה שנה. האם מפנימות המדינות בסיכון את גודל האתגר
והסכנה?"
ולכן מסיימת התורה בדוגמה
(כ) כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְקֹוָק֙
מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹּאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל
יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:
וכבר כתבתי בעבר שלאחר מתן תורה לעתיד לבא רק מי
שיקבל על עצמו את כל התורה כולה בצורה אמיתית רק הם יישארו לעתיד לבא וכך כתוב בתלמוד
בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב באחרית הימים
והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח,
כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין
תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין
מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה
רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את
מוסרותימו [וגו'],
אומרת הגמרא שברגע האמת מי שיכנס לעם היהודי אבל
באמת לא שייך לעם ישראל ואין לו את חביבות המצוות
ואת אהבת השם שיגרום לו להישאר בתוך העם היהודי ברגע האמת יעזוב ויבעט במצות .
ומי שלא יישאר באחרית בתוך המצוות מקומו יהיה לדיראון
עולם כלומר למקום שאין ממנו תקומה הוא מקום האבדון .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה