בס"ד
פרשת בהר מדוע לא ידע משה את דינו של המקושש ? מדוע לומד רבי עקיבא שמקושש זה צלפחד ? האם המקושש היה חוטא ? למה מסר משה את דינו של המקושש לקב"ה ? וכיצד זה קשור לבנות צלפחד ? י"ב/אייר/תשע"ו
פרשת בהר מדוע לא ידע משה את דינו של המקושש ? מדוע לומד רבי עקיבא שמקושש זה צלפחד ? האם המקושש היה חוטא ? למה מסר משה את דינו של המקושש לקב"ה ? וכיצד זה קשור לבנות צלפחד ? י"ב/אייר/תשע"ו
במאמר שכתבתי שפרשת ראה ה'/אייר/תשע"ו
על המגדף וכתבתי שצריך עיון על המקושש כיצד משה לדעה שאומרת שמשה קיבל את כל
הכללות והפרטות במעמד הר סיני כיצד לא ידע מה לעשות עם המקושש הרי משה ידע את כל
התורה כולה ולמה שלא ידע מה דינו של המקושש ? . לגבי המגדף הבאתי מהלך שמסביר שמשה
ידע את דינו של המגדף אבל היה לו בעיה להביא אותו לדין וגם לשלוח אותו לדין מול
הסנהדרין ולכן הביא את דינו לפני הקב"ה
וכך יש מחלוקת תנאים בתלמוד בבלי מסכת
סוטה דף לז עמוד ב
ובפלוגתא דהני תנאי; דתניא, רבי
ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד; ר' עקיבא אומר: כללות ופרטות
נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב
וכתוב בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עח
עמוד ב
כדתניא: יודע היה משה רבינו שהמקושש
במיתה שנאמר מחלליה מות יומת, אלא לא היה יודע באיזו מיתה נהרג שנאמר כי לא פרש
וגו'.
וצריך להסביר כיצד רבי עקיבא יסביר מדוע
משה לא ידע מה דינו של המקושש הרי היה לו את כל הכלים כדי לדעת את דינו
כתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף צו עמוד ב
תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא
אומר ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו' ולהלן הוא אומר אבינו מת במדבר, מה
להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין
כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו! ואם
לאו - אתה מוציא לעז על אותו צדיק.
רבי עקיבא לומד מגזירה שווה שמקושש זה
צלפחד ורבי יהודה בן בתירא אומר לו שהוא ייתן
את הדין על כך שהוא מגלה מי הוא המקושש כלומר מגלה מה שהתורה רצתה להסתיר ולא אמרה
מפורש את שמו של המקושש וצריך להבין מדוע רבי עקיבא גילה באמת מה שהתורה הסתירה ?
אומר התוספות מסכת בבא בתרא דף קיט עמוד
ב
אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחות
מארבעים שנה - נראה לרשב"א דסבר לה כמ"ד (שבת דף צו:) צלפחד היינו מקושש
ומעשה המקושש היה בתחלת ארבעים מיד אחר מעשה מרגלים דאמר במדרש דלשם שמים נתכוין
שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אין מחויבין במצות
עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים ולא נשאו עד סוף ארבעים שנה כדמוכחי קראי.
אומר התוספות שצלפחד עשה את מה שעשה לשם
שמים כדי להראות לכל עם ישראל לאחר חטא המרגלים שעדין כל המצות חלות על עם ישראל
על אף שכולם נידונו למיתה חוץ ממי שלא היה בחטא המרגלים אם כך הרי זה מלאכה שלא צריכה
לגופה והוא היה פטור
ומסביר הדף על הדף שבת דף עג עמוד א
וכתב מהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל
בשו"ת אור המאיר (סי' יב): וע"ד שאלתו בתרגום יהונתן פ' שלח (ט"ו, ל"ב)
במעשה דמקושש דמפרש דלשם שמים נתכוין, ומדייק דאמר במימרי' איזיל ואתלוש קיסין
ביומא דשבתא. וע"ז תמה כ"ת דלמאי הי' מדייק מקושש שיתלוש קיסין דוקא:
ומשיב על כך: הנה התוס' במס' ב"ב
(קי"ט ע"ב) הביאו בשם המדרש דמקושש לשם שמים נתכוין, והמהרש"א ז"ל
שם הביא דברי התרגום יונתן הנ"ל דמפרש ג"כ כהמדרש דלש"ש הי', וסיים
וז"ל ויש ששאלו בזה בת"י האיך חטא באיסור שבת כדי לידע באיזה מיתה דנין.
וי"ל כיון שלא צריך למלאכה אלא משום זה הו"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה
דפטור לר"ש, ומיהו הא ודאי דהי' חייב מיתה בדיני אדם, שלא ידעו העדים שהתרו
בו, שהוא עשה על דעת זו כו' עי"ש:
כלומר צריך להבין מכל זה שרבי עקיבא
הבין שצלפחד לשם שמים התכוון ואכן מדיני אדם הוא חייב מיתה כי העדים ראו אותו מחלל
שבת התרו בו והוא קיבל את ההתראה אבל מצד שני ידע משה שלשם שמים התכוון ובאמת הוא
לא חייב מיתה כי זה מלאכה שלא נצרכת לגופה ומשה הבין שהוא לא יכול לקבוע את דינו
ורק הקב"ה יכול לקבוע את דינו ולכן כתוב במדבר פרק טו
(לד) וַיַּנִּ֥יחוּ אֹת֖וֹ
בַּמִּשְׁמָ֑ר כִּ֚י לֹ֣א פֹרַ֔שׁ מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ: ס
ואכן יש דעה שהמקושש הוראת שעה היית תלמוד
בבלי מסכת סנהדרין דף פ עמוד ב
ורבי יהודה אומר: מקושש הוראת שעה
היתה.
ואכן התורה תמימה הערות במדבר פרק טו
הערה צט
לכן דריש עפ"י הגז"ש במדבר
שחטאו היה מקושש עצים. והנה איתא בגמ' אמר ליה ר' יהודה בן בתירא לר' עקיבא, עקיבא,
בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, שאם כדברך הוא התורה כיסתו ואתה מגלה אותו,
ואם לאו, הרי אתה מוציא לעז על אותו צדיק, וצ"ל בדעתיה דר"ע דס"ל
כמ"ד במ"ר דמקושש לשם שמים נתכוין, שהיו ישראל אומרים כיון שנגזרה עליהם
ממעשה מרגלים שלא יכנסו לארץ שוב אין מחויבים במצות, עמד וחילל שבת כדי שיהרג
ויראו אחרים וידעו.
והדין של צלפחד
נכנס בגדר הודעת דרכיו של הקב"ה וכך כתוב בשמות פרק לג
(יג) וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן
בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן
בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א
ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר: שתים
נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר: וחנתי את אשר אחן - אף על פי שאינו הגון, -
ורחמתי את אשר ארחם - אף על פי שאינו הגון. ויאמר לא תוכל לראות את פני,
ואומר רש"י מסכת ברכות דף ז עמוד א
להודיעו דרכיו - מנהג מדת משפטיו, כגון:
מפני מה צדיק וטוב לו, רשע ורע לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.
כלומר ידע משה שהגדר של צלפחד הוא "להודיע
את דרכיו" שאת זה לא קיבל משה מהקב"ה (לדעה האחת ) וזה לא נכנס בגדר של
התורה שבע"פ ולכן רבי עקיבא פירסם את שמו של צלפחד כי זה מה שהקב"ה
החליט לדעתו של רבי עקיבא להמית את צלפחד בסקילה על אף שעשה לשם שמים והיה זה
בסופו של דבר מיתה בידי שמים ולא מיתה בידי אדם על אף שניסקל ע"י כל העדה כי
מי שהחליט על זה היה הקב"ה . ודינו של
צלפחד היה חלק מהדין של בנות צלפחד שגם הוא הובא בפני הקב"ה שגם עליו דיברתי בפרשת
יתרו י"ט/שבט/תשע"ו שאחד הטענות של בנות צלפחד היו כמו שכתבתי : כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֥וּ לֽוֹ: וכך כתבתי :
כלומר הבן הוא רגל של אבא שלו ולאבא שלנו לא היה בנים כלומר
מידת הדין לא יכלה להיות במידת ארך אפים כך שתחול לא רק על האב עצמו אלה גם על
הבנים ועל הרכוש שהבנים ירשו ולכן "ההתחשבנות " של הקב"ה הוא רק
מול האב . והיות שבחטאו חטא ולמזל שלנו
אין קשר למזל של אבינו ולא חל עלינו שום מידת הדין שקשורה לחטא של אבא
כלומר הטענה העיקרית שלהם שאבא שלנו חטא והקב"ה "סגר
איתו חשבון סופי " ולכן הנחלה שלו מגיעה לנו כי כל הרכוש שלו "נשאר
חופשי " וטענה זו היית הרבה יותר חלשה אם היה מת בידי אדם ולא כמו שקרה שדינו
בא לפני הקב"ה
לסיכום רבי עקיבא שדורש שכללות ופרטות ניתנו בהר סיני ולא
קשה על המגדף כי משה ידע את דינו אבל מסר מסיבה צדדית לדין מול הקב"ה , המקושש
ובנות צלפחד נכנסות תחת הגדר של "הודעת דרכיו של הקב"ה" שלא
נתן אותם למשה במפורש . הפעם היחידה שבאמת שכח משה את הדין שנמסר לו על ידי הקב"ה
היה במעשה של פינחס וזימרי ואותו שכיחה של משה העמידה בסכנה את כל עם ישראל כמו שכתוב במדבר פרק כה
(יא) פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן
הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י
בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי:
אותו פגם קטן בתורה העמיד את כל עם
ישראל בסכנת כליה כי במעמד הר סיני התקבל על ידי עם ישראל יש תורה יש עולם אין
תורה אין עולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה